ימים ראשונים בגן: טיפים להסתגלות קלה

הסתגלות מטבעה היא התמודדות לא פשוטה עם שינוי, אך בהחלט אפשרית

דמייני לעצמך, היום הראשון בגן החדש. את צועדת עם בנך הצעיר לדלת הגן. התיק על גבו והוא צועד פנימה בביטחון. על סף הדלת הוא נפרד ממך בחיבוק ונשיקה ונכנס ברגליים קלות לגן. את מפריחה לו נשיקה נוספת וממשיכה משם לענייני יומך ברוגע וללא שמץ של דאגה.

זה אפשרי?
בטח! אבל לא תמיד מהיום הראשון. פרידות הן חלק מחיינו, וכל פרידה היא שלב מעבר התפתחותי, לאורך כל החיים אנו נפרדים מאנשים, מקומות וחפצים. נפרדים ממשהו מוכר וידוע והולכים לקראת הלא נודע. היכולת שלנו להיפרד ממצב מוכר ולהסתגל למצב חדש תלויה בכלים שפיתחנו במשך השנים. כשילד הולך לגן, לא מדובר באירוע חד-פעמי שעלינו לעבור בשלום, אלא בתהליך. האופן שבו נתמודד עם התהליך, יקבע אם הילד ייצא מחוזק מהניסיון, ויצביע על הדרך בה יתמודד עם פרידות ומצבים קשים אחרים בשלבים השונים של חייו.

יכולת הסתגלות היא חלק ממרכיבי הטמפרמנט המולדים של הילד. יש ילדים שנולדו עם יכולת הסתגלות טובה למצבים חדשים וכאלה שקשה להם יותר. עם זאת, לניסיון קודם ולדרך בה הם חווים את הפרידות הראשונות יש משמעות ביכולת שלהם להסתגל למצבים חדשים בעתיד.

ההחלטה להכניס את הפעוט למסגרת ולא להיות שותפים להתפתחות היומיומית, הכל-כך משמעותית בשנים הראשונות לחייו, מעוררת חרדות.

בין אם בחרנו להכניס את הילד למסגרת מתוך אילוצים של העבודה, או אם  מתוך בחירה, ההחלטה לא פשוטה.

אם בדקתם מספר מסגרות חינוכיות, והחלטתם, לאחר שיקול דעת, צאו מנקודת הנחה של אמון שהכול יהיה בסדר. הילד חש את האמון או חוסר האמון שלנו בגננת ויהיה לו קל יותר להיפרד מאתנו בבוקר אם הוא ירגיש שאנחנו מעבירים אותו בלב שלם לאדם שאנחנו סומכים עליו.

נכון שלא תמיד אנחנו יכולים לדעת הכל, אבל הכי חשוב זה להסתכל על הילד. נניח שהילד שלכם לא הסתגל מיד, אבל מסביב אתם רואים ילדים רגועים משחקים ונהנים, בדקו מה הקושי הספציפי של הילד שלכם ושתפו בכך את הגננת. אם תהיה נכונות מצדה להקשיב, לקבל ולהתמודד עם קשיי ההורה והילד – זה הטוב ביותר שהורה יכול לצפות אליו.

ככל שאתם תתנו אמון רב יותר בגננת – כך גם לילד יהיה קל יותר לעשות כמותכם. (ילדים מקשיבים לאנרגיה שאנחנו משדרים יותר מלמה שאנחנו אומרים).

עצות לימים הראשונים:
* טקס פרידה – פעילות מוכרת החוזרת על עצמה, משדרת לילד תחושת יציבות וביטחון. הטקס צריך להיות מאוד קצר: לבוא, להיכנס, לתת נשיקה, להגיד שלום ולצאת.

טקס הפרידה הקצר מגיע אחרי תקופת הסתגלות, בה ההורה נשאר בגן עם הילד ועוזב אותו בהדרגה, כל יום לזמן ארוך מעט יותר (תתכוננו, אלה ימים שדורשים הרבה זמן, סבלנות וכוח נפשי).

* ביטחון ביכולת של הילד להסתדר – חשוב שההורה יאמר לעצמו ''זה קשה, אבל אני בטוח שהילד יתרגל''. ילדים משקפים את רגשות החרדה של הוריהם, לכן ברגע שאנחנו נרגע – גם הילד יהיה רגוע.

* חיזוק הילד על ההתמודדות – אפילו אם הילד מקבל את ההורה בסוף היום בבכי, חשוב להחמיא לו על כך שהצליח להישאר לבד כל היום. לפעמים, בכי כזה, בפגישה המחודשת עם ההורה, משמעותו: "תדעו לכם שהיה לי קשה, אבל התמודדתי, ועכשיו אני יכול לחזור להיות קצת תינוק."
 

* התעניינו רק במצבים החיוביים שיש במעון – שאלו את הילד במה הוא שיחק ומה עשה ולא שאלות שליליות כמו: הרביצו לך היום?

* לעתים הילד מרגיש צורך להיצמד להורה במהלך השעות שאחרי הגן, קבלו את זה בהבנה (למרות הקושי הכרוך בכך) הוא זקוק למילוי מצברים.

* הפרס הגדול ביותר עבור הילד הוא שחזרתם לקחת אותו, אין צורך להבטיח לו פרסים נוספים.

* ספרו לילד, כבר בבוקר, מי יבוא לקחת אותו חזרה, והכי חשוב! בואו לקחת את הילד בזמן.

שתהיה לכולנו התחלה מוצלחת ונעימה.

על הכותבת: יפעת דננברג, נשואה ואמא לשלוש. מנחה ומאמנת בכירה. מומחית באימון ילדים, נוער ומבוגרים המתמודדים עם קשיי קשב וריכוז, עוזרת ומלווה במעברים ומשברי חיים, מתמחה בטיפול בהתמכרויות ומנחה סדנאות מניעה. מנחה סדנאות הורים, נוער וצוותי חינוך.

ניתן למצוא אותה ב-   ובאתר כאן.