סגן ראש העיר אלי מזוז: "יבנה חייבת להחזיר את החינוך לראש סדר העדיפויות בעיר"

"אני מאמין פחות ביחסי ציבור, ויותר בציבור"

למזוז תואר ראשון בחינוך ותואר שני בממשל ומדיניות ציבורית. בנוסף, הוא בוגר קורס המנהלים היוקרתי של משרד החינוך – ׳אבני ראשה׳. קרוביו יודעים לספר שלאורך השנים זכה להצעות רבות בתחום הניהול בחינוך, עליהן ויתר בנימוס, מתוך הבנה שהוא מחויב לציבור שבחר בו, ושניהול בית-ספר יותיר לו זמן מועט מאוד, אם בכלל, לפעילות הציבורית. לפני הכל הסיבה העיקרית נוגעת לעובדה שמבחינתו הייעוד בחיים הוא לעמוד בראש העיר אליה הוא מחובר בעבותות, מילדות, החלטה שגמלה בלבו כבר לפני שני עשורים כשהחל בפעילותו הציבורית ושהלכה והתעצמה לאורך שנותיו כסגן ראש עיר וחבר מועצה: "לאורך שנותיי במועצת העיר, דאגתי תמיד להיות חבר בוועדות החינוך השונות", הוא מדגיש: "אך גם במסגרת הוועדות הנוספות עסקנו רבות בתחומים המשיקים ישירות לנושא החינוך – הקצאת עתודות קרקע למבני חינוך חדשים, הקצאת רזרבה עתידית למבנים קיימים לפי צפי ההתפתחות הדמוגרפית העתידית, תשתיות, הסעות, תב"רים (תקציב בלתי רגיל) שנוגעים לצרכים חדשים שעולים לאורך השנה ולא היו כלולים בתקציב השנתי, סוגיית סייעות לילדים עם צרכים מיוחדים, מלגות, חוגים, תנועות נוער, פעילות פנאי והעשרה, ואין-ספור היבטים נוספים".

מזוז מונה חלק קטן מהישגיו בחינוך לאורך השנים: המאבק להגדלת תקציב גני הילדים בעיר ותוספת שעות לבתי הספר ממשרד החינוך, שיפוץ נרחב של גני הילדים בשכונות הוותיקות, סיוע בהגדלת תקציב תנועות הנוער העירוניות מ-150 אלף שקלים ל-600 אלף שקלים בשנה, הכפלת מספר וסכום המלגות שמעניקה העירייה לסטודנטים מתנדבים, תכנון והקמת בתי הספר.

בזמן היותו יועץ לענייני חינוך של ראש העיר המנוח צבי גוב-ארי, היה אלי מזוז שותף בתכנון בתי הספר 'ניצנים' ו'עתידים', וכן, בתכנון התיכון החדש בעיר והאולפנה לבנות, שבנייתם נמצאת בימים אלה בעיצומה.

מזוז פעל להרחבת פעילות 'תובנות בחינוך' – קרן בחינוך שמשקיעה בבתי הספר למעלה ממיליון שקלים בשנה.

דאג להכפיל אח את גובה המלגות שמעניקה העירייה לסטודנטים מתנדבי תושבי העיר, מ-5,000 ש"ח ל-10,000 ש"ח..

דאג להגדלת תקציב תנועת הנוער בעיר, מ-150 אלף ש"ח ל-600 אלף ש"ח (פי 4), ודאג לבניית קומה נוספת למבנה תנועת הנוער בני עקיבא.

יזם יחד עם חברו לסיעת הצעירים, שאול ציון, את המרכז העירוני לצעירים.

ללא ספק מערכת החינוך ביבנה ידעה ימים טובים יותר. במבט קדימה, מה הן התוכניות שלך לחיזוק מערכת החינוך?

"ביבנה לומדים יותר מ-16,000 תלמידים, בגילים שלוש עד י"ב – מגיעה להם מערכת חינוך עילית, ברמה הגבוהה ביותר. אני מדבר על החינוך כמכלול של ערכים – לצד מצויינות, לא זה על חשבון זה, אלא זה לצד זה.  אדאג שבוגר מערכת החינוך בעיר יסיים את התיכון עם סל ערכים מלא במיומנויות ובכלים לימודיים, ובעיקר, אישיותיים, שקיבל לאורך שנותיו במערכת. אני רואה כל תלמיד כאינדיבידואל, והמטרה שלי היא לדאוג לתלמידים המצטיינים, החלשים ותלמידי האמצע – אותם ילדים שקופים, שפעם רבות נופלים בין הכיסאות בגלל עניין טכני מסוים שנוגע לאיחור בהגשת טפסים לוועדת השמה או בשל אבחון שהתעכב. כתוצאה מכך אותו ילד, או ילדה, מוצאים את עצמם בכיתה או בבית-ספר שפחות מתאימים לו. עלינו, כמערכת, להיות עם אצבע על הדופק בכל רגע, ולא להטיל את האחריות הבלעדית על ההורים".

לאורך השנים עולות תלונות, מצד ההורים בעיר, על מחירי החוגים בעיר, שהחוגים הפכו ללוקסוס שמיועד רק למשפחות מבוססות.

"חוגים הם מזמן לא לוקסוס, אלא צורך בסיסי שמפתח ומעשיר את הילד בכלים שעוזרים לו בעיצוב האישיות, בחיזוק הביטחון העצמי ובתחושת המסוגלות. ביבנה יש חוגים נפלאים, אבל, לצערי, לא כולם יכולים לעמוד בתשלום. אנחנו חיים בתקופה יקרה מאוד, זוגות צעירים שמתקשים לעמוד במשכנתא לצד תשלום למעונות היום, ולכן, לא פעם, החוגים נדחקים הצידה. אני מתכוון לדאוג, מהרגע הראשון, שכל ילד יזכה להשתתפות בחוגים במסגרת יום לימודים ארוך, במהלך שעות פעילות הצהרון.  צריך לזכור שמטרת הצהרונים היא לא לשמש כתחליף לבייביסיטר עד לשעות החזרה של ההורים מהעבודה בשעות אחר הצהריים, אלא לאפשר לכל תלמידה ותלמיד יבנאים לזכות בהעשרה לימודית ובכישורי חיים נוספים מעבר לשעות הלימודים, ובסיוע בשיעורי-בית, כדי לחזק בכל ילד את הידע במקצועות שבהם הוא מתקשה".

"חינוך זה לא עסק שמרוויח, היום אנחנו משקיעים בהם, ואת התוצאות נקצור בבגרות שלהם."

מערכות החינוך הלאומיות והעירוניות מצויות במשבר התמידי של כוח-אדם, יש לכך פתרונות?

"ראשית, צריך לדאוג לכוח-אדם איכותי, באמצעות תוספת תשלום ראויה, עבור המורים והגננות בצהרונים. כיום, יש לנו מחסור בכוח-אדם בכלל המערך החינוכי: גננות, מורות, סייעות. ברגע שנאפשר תשלום שכר ראוי, לצד הכשרה וכלים – גם הילדים וגם הצוות החינוכי ייצאו נשכרים. בנוסף, נבצע ניטור של נשות ואנשי חינוך שהגיעו ליבנה במסגרת ההתפתחות הדמוגרפית המדהימה שעוברת העיר. מאות אנשי ונשות חינוך עברו, בשנים האחרונות, ליבנה, ממערכות חינוך חזקות – דוגמת ראשון-לציון, רחובות וערי השרון. עם זאת, רובם המכריע ממשיך עד היום לעבוד באותן ערים, במקום להשתלב במערכת החינוך העירונית. אין שום סיבה שגננת או מורה שצברו ניסיון רב ועברו לכאן מהוד-השרון או ראשון-לציון ימשיכו לעבוד באותם גנים ובבתי הספר שבהם עבדו, במקום שישתלבו כאן ויהיו מכפיל כוח לחיזוק המערכת ביבנה.
ועוד לפני סוגיות השכר וההתפתחות המקצועית, עלינו להחזיר לאנשי החינוך את הכבוד והמקום הראוי להם. לבנות להם מסלולי קידום אטרקטיביים ומסלולי הצטיינות, ליצור עבורם מעטפת מלאה, שתכלול: שעות העשרה, סדנאות, גיבוש והעצמה. אני מאמין במשולש: צוותי הוראה, ילדים והורים. נכון שהעירייה תצטרך להוציא כסף, שיבוא על חשבון דברים אחרים, אבל החינוך חייב להיות באופן מובהק בראש סולם סדר העדיפויות התקציבי."

סוגייה נוספת, שמטרידה את מזוז, נוגעת להקטנת מספר התלמידים בגנים העירוניים, וכן, בקרב המעונות לגילאי 0-3: "הצפיפות בגני הילדים ביבנה בלתי נסבלת וגורמת לפגיעה קשה בילדים. אני מבטיח לפעול להקטנת כיתות הלימוד בגני הילדים, במקומות שניתן לעשות זאת. אצלי במשמרת בשום אופן לא ייסגרו גני ילדים, אלא אם ממש אין ברירה והצורך בקיומם מיותר – למשל בשכונות שמאופיינות באוכלוסייה מבוגרת."

"יבנה סובלת כיום ממחסור חמור במעונות", מוסיף מזוז: "ישנן שכונות שבהן ההורים נאלצים ללכת כברת-דרך על-מנת להגיע למעון ראוי. אני מקשיב למצוקות, וניישם פתרונות בשטח, במוענות ובמתנ"סים שהם תחת העירייה ובפיקוח וסיוע למעונות הפרטיים".

בשנה האחרונה הכשלים הלכו והתעצמו

במשך 15 שנה, נתקל מזוז בלא מעט כשלים וקשיים במערכת החינוך העירונית, אך בשנה האחרונה הוא מציין שהכשלים הלכו והתעצמו: "יש אין ספור דוגמאות לכשלים, דוגמת אי-התחשבות של העירייה בהורים שמבקשים לשבץ את ילדיהם שעולים לכיתה א' יחד עם אחיהם שמצויים בשכבות הגיל הגבוהות יותר. זה רק עניין של רצון טוב עבור העירייה – אבל עבור ההורים זהו עניין מהותי מאוד". 

"אני לא יכול לדאוג למה שקורה במדינת ישראל, אבל בחלקת האלוקים הקטנה שלי, אנשי החינוך ביבנה, יקבלו את המעמד שמגיע להם מהעירייה."

מה לגבי תקצוב גני הילדים?

"במהלך השנה שעברה קיבלתי מבול תלונות מצד גננות והורים, שחלקן לא קיבלו את התקציב החודשי וחלקן קיבלו באיחור רב של כמה חודשים. יתרה מזאת, בעבר גנים בהם פעל צהרון קיבלו עבור הפעילות סכום של 400 שקלים לילד מדי חודש נה שעברה הופסק התקציב כמעט לחלוטין, והיום התקציב שעובר לגננות  נמוך יותר, דבר שפגע בתכנון התקציבי של הגננת שנה שעברה, וכיום הן לא יכולות לתת לילדים מה שיכלו לתת בתקופתו של צבי גוב ארי ז"ל. יבנה רחוקה מלהימצא במקום טוב בהשקעה בגני ילדים. במקום להעלות את התקציבים, העירייה החליטה על קיצוץ, דבר שגורם למרמור גדול של ההורים כלפי הגננות, כשהגננות מנגד מרגישות שמזלזלים בהן. לא יכול להיות שגננות ותיקות בעיר ייאלצו להחליט לעזוב את הגן שאותו ניהלו כדי לעבור לנהל גן בעיר אחרת".

"יבנה רחוקה מלהימצא במקום טוב בהשקעה בגני ילדים. במקום להעלות את התקציבים – העירייה החליטה על קיצוץ, דבר שגורם למרמור גדול של ההורים כלפי הגננות, כשהגננות, מנגד, מרגישות שמזלזלים בהן, שהן שקופות. לא יכול להיות שגננות ותיקות בעיר ייאלצו להחליט לעזוב את הגן שאותו ניהלו כדי לעבור לנהל גן בעיר אחרת".

כשבוחנים את רקורד העשייה של אלי, בולטים גם הובלת המאבק לפתיחת בית הספר היסודי 'תורה ומדע' ע"ש הרמב"ם והשגת תוספת מבנה לבית-ספר 'נועם'. תחום נוסף שמזוז מתכוון לחולל בו שינוי הוא המרחב הציבורי בבתי הספר: "הילדים נמצאים בבית-ספר חלק ניכר משעות היום. זה המרחב שבו הם פועלים ומשחקים, ויש לא מעט בתי-ספר וחצרות שזקוקים לשיפוץ ולהתערבות של העירייה."

מסורת משפחתית של חינוך, אחריות ושליחות ציבורית

"אנחנו נדאג לשדרג ולרענן את המרחבים הציבוריים. נבנה תוכנית-עבודה שנתית מסודרת, על-מנת שהילדים יגיעו לבית הספר בשמחה – שהחצרות יהיו מזמינות עם גינות ומרחבי משחק, שהכיתות יעברו התחדשות, ובתי הספר יותאמו למאה ה-21. 'דירה נאה, וכלים נאים מרחיבים דעתו של האדם' – וזה מה שעלינו לעשות".

מזוז מגיע ממשפחה ומסורת של חינוך, אחריות ושליחות ציבורית – אביו וסבו כיהנו כחברי מועצת העיר יבנה, ובאמתחתו שלו שנים ארוכות ומשמעותיות של כהונה כמחנך, והא מדגיש: "לאורך השנים הייתי במוקדים רבים של קבלת החלטות ושל עשייה. לא ישבתי מאחורי מקלדת וכתיבת מכתבים, אלא הגעתי לישיבות-מועצה, ניהלתי מאבקים מלמטה, הרמתי פרויקטים מהשטח ביחד עם הקהילה, ההורים ומנהלי האגפים. אני מחובר, בכל נימי נשמתי, למערכת העירונית. אני מאמין פחות ביחסי ציבור, ויותר בציבור. פחות בתמונות וצילומים ויותר בעשייה ונגיעה באנשים. אנשים מודדים אותי לפי המעשים והיכולות שלי וכשאבחר – אעבוד יותר ואצלם פחות. חינוך זה לא עסק שמרוויח, היום אנחנו משקיעים בהם ואת התוצאות נקצור בבגרות שלהם".

והוא מסכם: "להיות איש חינוך במדינת ישראל זה לא פשוט, זו עבודה מורכבת וחשובה, שחייבת לעבור שינוי. אני לא יכול לדאוג למה שקורה במדינת ישראל, אבל בחלקת האלוקים הקטנה שלי, אנשי החינוך ביבנה, יקבלו את המעמד שמגיע להם מהעירייה".