כולנו נלחמים עם נויה הגיבורה
מאת: נופר שם טוב
נויה מיבנה היא ילדה בת 10 שהתמודדה עם מחלת הסרטן ובשלב הזה ניצחה, אך מתקשה לנצח את הביורוקרטיה של משרד השיכון ואת תור הממתינים
מה חדש?
בדף הפייסבוק 'כולנו נלחמים עם נויה הגיבורה' (ראה כאן) מופיע חלק ממכתב שהיא כתבה: "אני מאוד רוצה שיהיה לי בית משלי, שאני לא אצטרך לעבור מבית לבית. אני רוצה חדר משלי, ארון משלי, שידה עם מראה. מיטל, אני מאד מודה לך. אני רוצה שתעזרי למשפחה שלי שנקבל דיור ציבורי. בית בלי קירות מלוכלכים, כי אין לנו מספיק כסף לקנות צבעים לקירות." יצאנו להכיר את אמה של נויה, ענת, ואת הסיפור שעומד מאחוריהם, ואת הקושי היום-יומי שהן חוות.

האם, ענת, עם גלעד, אחד מבעלי העסקים ביבנה (מצרפת נפשות למחאה)
ענת מאיפה הכל התחיל?
"הכל התחיל מכך שהייתי נשואה לעבריין, חייל של משפחת פשע מוכרת, אשר נעצר על פרשיית 512. התגרשתי ממנו ב-2012, לאחר שהיו לנו קשיים בזוגיות וחווינו בעיות רבות בבית. מאז החל המאבק על דירה ואפשרות קיום בסיסית לי ולילדים שלי. יש לי 2 בנים ובת, שכולם בעלי בעיות עם המסגרות ועם התנהלות בכלל, אני לא רוצה שהחיים שלהם יגיעו לאותו מקום ששלי הגיעו, אני רוצה שהם יזכו לחיים טובים יותר, להיות אנשים מוצלחים, שהאפשרויות שלהם יהיו שוות כמו כל שאר הילדים שבגילם. במסגרת המאבק שלי, נתקלתי בעמותת 'ידיד' והתחלנו במאבק לדיור ציבורי. היום, כאשר יש לנו זכאות לדירה – אנחנו עדיין ברשימת ממתינים אינסופית. אני אישה עם בעיות, מטופלת בעצמי בטיפולים רגשיים, ולפני כשנה נפצעתי ושברתי חוליה, ומאז אני בבית. הדבר היחידי שאנחנו מחפשים בשבילנו – זה קורת-גג, זכות בסיסית, אפשרות לגדל את הילדים שלי ולתת להם הזדמנות יותר טובה."

לא שותקות, לא מפחדות ולא מתנצלות
כיום איך אתם עוברים את החודש?
"בעלי משלם לי מזונות, שאינם באמת מספיקים, ולא תמיד מגיעים, ובעקבות שהכירו בי ונתנו לי זכאות לדירה – אני מקבלת קצבה מסוימת להחזקת דירה, אבל זה לא מספיק. אני איני יכולה לעבוד ומפחדת כל פעם לא לעמוד בתשלומים. הרבה אנשים מפחדים לקבל אותנו לדירה, מחשש של חובות, ותמיד דורשים ממני צ'קים וערבויות שאין לי. זה רק אני והילדים בתוך המאבק הזה, בלי אביהם בתמונה, ובלי משפחה, מנסים בכל הכוח רק להיות משוכנים בבית משלנו. למזלי הרב, הרשויות ביבנה מכירים אותנו, וגם מהרווחה, והילדים מקבלים טיפול וסיוע ומנסים להחזיק אותם במסגרות, כדי שלא יגיעו למצבים של סמים, אלכוהול, ומי יודע מה עוד. מאוד חשוב לי להישאר ולהשיג דירה ביבנה, כי זאת העיר שלי. הילדים שלי מקבלים פה את הטיפולים להם הם זקוקים, כדי לא ליפול מהמסגרות, אבל אין לי יכולת בלי דירה, בלי הדבר הכי בסיסי לקיומנו."
תוכלי לספר לנו על המאבק שלכם למען השגת הדירה?
"התחלנו באמת בעזרת עמותת 'ידיד', שנתנה לנו המון עזרה, ובזכותם השגנו את הזכאות, אך, לצערי, זה לא הספיק. המשכנו לחפש, ולא וויתרנו, ונתקלנו במיטל, בחורה מדהימה, שהייתה במקום הזה, בדיוק כמונו, והצליחה, וכיום יש לה דירה, אבל היא לא מפסיקה, וממשיכה לקדם את הנושא הזה. אני, אישית, פונה למשרד השיכון, קריית ראש הממשלה, סגן ראש העיר, ביחד עם קבוצת בנות, או לבד, שאנחנו פועלות למען העלאת המודעות והזכויות שלנו לדיור ציבורי. יצאנו גם, לא מזמן, לפעילות של העלאת מודעות, בשוק יבנה, ובמרכז המסחרי של יבנה, לתל-אביב, ועוד, וכל זה למען העלאת המודעות למצבנו. אנחנו, בקבוצה שלנו, תומכות אחת בשנייה, עוזרות ומקדמות מודעות בעזרת כל הכלים הללו."
מכתבה של נויה
ואיך ההשפעה באה לידי ביטוי בבית?
"ההשפעה מורגשת. אני משתפת את הילדים שלי בתהליכים, והם מאוד מעורבים. כשנויה הייתה קטנה – היא אובחנה עם סרטן, והצליחה לנצח אותו. כיום היא שותפה פעילה. היא רוצה בית קבוע, בית-ספר קבוע, בלי המעברים והפחד. פעם פחדתי והתביישתי לדבר, אבל כיום יש הרבה אנשים שתומכים ועוזרים ומעודדים, גם בפייסבוק וגם בקבוצות, וגם ברחוב, וזה עוזר המון. הילדים שלי בני 15, 12 ו-10, זה מפחיד להתמודד עם השאלה והפחד היומיומי של מה יקרה אם לא נקבל דירה, או מה יקרה אם לא ירצו אותנו בדירה הקיימת. אין לילדים שלי מישהו אחר, הם בעייתיים בלימודים, ואני נלחמת בשבילם, שרק יצליחו, ולא ייתדרדרו, וזה משהו שרק יכול לעזור להם."
מה הראייה שלך בנוגע למצב הזה כיום? לחוסר מודעות?
" זה עצוב לי מאוד, אבל אני לא מוותרת. אני שירתתי ונתתי מעצמי למדינה, כי אני אוהבת אותה, וככה אני גם מגדלת את הילדים שלי, כולל את נויה, שגם אם היא תקבל פטור – תנסה להתנדב. אני צריכה, ורוצה, את העזרה מהמדינה, וקשה לי, אבל למזלי יש גם אנשים טובים באמצע הדרך: עמותת 'ידיד', מיטל, עמותת 'חסד', ובכלל יבנה, שמאוד אכפת לה מהחינוך בעיר, וגם התושבים. בשביל הילדים שלי – אני אעשה הכל, וגם אם מחר נתאכלס – אני אשמור על המאבק, כדי שאחרים לא יחוו קשיים כמו שאני חוויתי. זה לא קל, ואלו הזכויות שלנו, ולפעמים המדינה מקשה עלינו יותר מדי. אבל אני מקווה שהסיפור יסתיים בטוב, ואוכל לדווח על חדשות טובות,ולהמשיך ולהעיר את המאבק החשוב הזה."
אם גם אתם רוצים להצטרף למאבק, לעזור להתעניין, לשאול ולהתייעץ – מוזמנים להיכנס לדף הפייסבוק של 'כולנו נלחמים עם נויה הגיבורה' ותנו יד במאבק בדיור הציבורי.
צפו בסרטון של נויה:
