דרורה ברוק – מלכת החליליות מיבנה

דרורה ברוק: "הכיף שלי הוא שאני מלמדת מילדים קטנים, עד סטודנטים ומורים"

למה דווקא חלילית?

"אמרו שזה כלי קל וחינוכי, טוב לחינוך מוזיקלי. התפיסה הרווחת שזה כלי קל וברוב המקומות מצפים להתקדם לכלי 'רציני יותר' כי חלילית לא נמצאת בתזמורת מאז המאה ה-19…". מצד שני, כל מי שמסתכל על ההיסטוריה של הכלי מבין שזה כלי עם מתאם אמנותי כמו כל כלי אחר. יש תנועה ענקית בעולם שהחזירה את החלילית לקידום מוזיקה עתיקה ונחשבת לחשובה מאוד שמחזירה את החלילית לקדמת הבמה. הפתיחה של האירוויזיון היא מנגינה מתקופת הבארוק, תקופה שבה חלילית הייתה חשובה מאוד. היה שינוי אסתטי במאה ה-19 והמוזיקה יצאה מאולמות וכלים שלא עברו שינוי טכנולוגי נדחפו הצידה. התנועה למוזיקה עתיקה התחילה באירופה – בצ'כיה, אנגליה והולנד – בתחילת המאה ה-20. באירופה החלילית היא כלי ששווה לכל כלי אחר במעמדו. 

החלילית ותפקידה בהיסטוריה:

"גם הנאצים השתמשו בחלילית ככלי ליצירת האידיאל של ילדה ארית עם צמות שמחללת. אבל הם שינו את צורת החזקת האצבעות כדי שיהיה קל יותר לנגן. החלילית שלהם זייפה, אם מסתכלים אחורה עד המאות ה-17 וה-18 היה לחלילית דימוי של בורגנים עשירים כי רק הם ניגנו על חלילית."

ברוק כותבת את המחקר שלה בימים אלה על תפקיד החלילית בלאומיות הישראלית – טרום תקופת היישוב הביאו את החלילית בעלייה מגרמניה. נכסו אותה לדמות הרועה בגליל. לקחו את החלילית (לכל עם יש את החליל שלו), ויצרו לרועה את הדימוי הצברי.

"היה קשה להתחרות בדימוי האליטיסיטי האירופאי של פסנתר וכינור. נגנים מקצועיים של חלילית התקשו מאוד להתחרות מול כלים אחרים. היום הכל פתוח ושטריקר מוביל את המהלך הזה".

בתור חיילת קבלה על צה"ל על אפליה מגדרית: "באותה תקופה בנות לא יכלו לקבל תנאים של מוזיקאי מצטיין". היא זכתה בקבילה.

את חברה באגודת 'מנסה' לקידום אינטליגנציה גבוהה (2% IQ עליונים באוכלוסייה העולמית).

"נכנסתי ל'מנסה' מתוך תחושה של שליחות קהילתית. חששתי לנסוע ללימודים באיטליה, אבל אחרי שהייתי בחנות תקליטים בהולנד והשמיעו את המוסיקה של ממלסדרוף – הוקסמתי וידעתי שאני חייבת ללמוד אצלו. שלחתי לו מייל ומאז הכוכבים הסתדרו בשורה. הוא ענה בחיוב ובנוסף קיבלתי מלגת לימודים ומחייה מלאה ממשרד החוץ האיטלקי. תחושת השליחות הקהילתית באה לידי ביטוי בהמון צורות בחייה של דרורה: בבחירות בילתה בקלפי כמשקיפה, ניהלה שני מאבקי מורים, באחד מהם במטרה להוציא אותם מחברות כוח אדם ולהעסיקם בשכר, תומכת נלהבת של עמותת בעלי חיים (עם ארבעה חתולים בבית) וטבעונית מטעמי מוסר."

ברוק היא, ללא ספק, חכמה במיוחד: היא גדלה בחיפה עד כיתה ט' ואת התיכון בארה"ב סיימה בגיל 16 וחצי אחרי שהוקפצה כיתה. עם תעודת סיום תיכון, מבולבלת, הלכה לאוניברסיטה בגיל 17 וחצי, "חוויה חברתית נוראית".

"בגלל שבבית שלי אבא תמיד אמר שכל מה שאנחנו עושים, נעשה הכי טוב – הלכתי לעשות תואר שני (נוסף) במחקר חינוך במכללת לוינסקי. אחר כך עשיתי תואר שני (השלישי) במוזיקולוגיה באוניברסיטת תל אביב".

חלילית חינוכית

• מחנכת מוזיקלית כבר מעל 30 שנה, "בתקופה מסוימת עשיתי 100 קונצרטים בשנה אבל לא התרגשתי מזה. הריגוש הגיע דווקא מכיוון ההוראה"
• מאז 1990 ועד היום הולחנו עבורה מעל 80 יצירות ישראליות לחלילית, בין היתר על-ידי שלמה גרוניך, מיכאל וולפה, אייל בטא ועוד.
• עד היום, עברו תחתיה מאות תלמידים כולל תמר איש-שלום, אסתי גינזבורג ורבים אחרים. מי שהתחילה להכשיר את מורי 'בית ספר מנגן' לבתי ספר יסודיים רק בשנים האחרונות: "המורים האלה לא היו מקצועיים, הם היו אנשים שניגנו פעם אבל ממש לא התמקצעו בזה"
• "היום ב'בית ספר מנגן', הרבה הולכים לחלילית כי הם מנגישים אותה בכיתה ג' ומה שאנחנו עושים בשנים האחרונות זה למקצע את זה ולמקצע את המורים עם מערך השתלמויות. היום יש תוכנית לימודים מסודרת שמגדירה מה צריך לדעת. בדרך כלל מוצע כינור או צ'לו מכיתה ד', ובכיתה ה' מוסיפים כלי נשיפה תזמורתיים והיום ניתן להמשיך לנגן חלילית ולהקים תזמורות של חלילית".
• הסיפור של החלילית בתור כלי חינוכי הוא כי מבחינת הפקת צליל ותוצאה ראשונית מהירה הוא קל אבל להוציא תוצאה טובה הוא קשה. אנחנו מייצרים גם חוויה חברתית, כי פסנתר אפשר ללמוד לבד אבל חלילית חייבת קבוצה ומחייבת תקשורת. המחקרים מראים שלימודי נגינה משלבים את שתי אונות המוח ואנחנו מייצרים מגע ראשוני מוצלח. אבל בגלל הקלות הראשונית אנחנו חיים שני עולמות – כי ההמשך הוא לא פחות קשה מכינור. (חווית הצלחה ראשונית ומהירה לילד בתחום הנגינה דווקא דרך החלילית – לכן הפכה לכלי חינוכי מוזיקלי)
• "כחלק מהעבודה שלי, השנה יצאה תזמורת מורים לחליליות, מורים בבתי ספר שכבר שכחו איך לנגן: הקמנו להם תזמורת חליליות ואנחנו עובדים יחד פעמיים-שלוש בשבועיים. משרד החינוך ואני הקמנו אתר שנקרא ויקי-חלילית שעוזר למורים למקצע את עצמם וכתבתי חוברות לימוד. יש לנו בפסטיבל שני הרכבים שהם תוצאה של ההתפתחות הזאת."

חברה, קהילה, חלילית

• למרות שרצתה ללמוד כינור בכיתה ב' אמה אמרה לה ש"כינור זה לילדים מוזיקליים" והיא נשלחה ללמוד חלילית.
• ההתקדמות שלה הייתה מטאורית והמורה, תמר קושניר, שאיתה עד היום שומרת על קשר התקשרה להוריה לבשר שעליהם לשלוח אותה למורה אחר כיוון שאין לה מה ללמד יותר את דרורה.
• ההורים שלה לא הכירו אנשים שמתעסקים במוזיקה למחייתם, "לא גדלתי סביב ילדי תלמה ילין וההורים שלי פשוט לא הכירו את הדרך הזאת ולא הבינו מה עושים עם זה".
• ב-2006 לימדה בפעם הראשונה בשכונת עמידר ברמת גן ילדים שהגיעו ממציאות אחרת מזו של הילדים שמסתובבים במסדרונות האקדמיה למוסיקה. ילדים שלא ממשפחות פריבלגיות. "מצאתי את עצמי מתרחקת מהמקום האליטיסטי של הסולנים שעוסקים בלקדם את הקריירה שלהם ודווקא חינוך מנקודת מבט קהילתית משך אותי יותר. להחזיר לחברה מהמקום שבו אני נמצאת".
• למרות הטענה לפיה לימודי מוזיקה הם עבור האליטה, ברוק מתעקשת להפריך: "כל הקונסרבטוריונים בארץ ערוכים למלגות. כל ילד שירצה ללמוד כלי נגינה יוכל לעשות זאת גם היא אין יכולת כלכלית".
• היום אחראית על מערך השיעורים לנגינה בכל הארץ ובכל הרמות – תלמידי בית ספר, סטודנטים באקדמיה וגם על תוכניות הכשרת המורים. "הכיף שלי הוא שאני מלמדת מילדים קטנים, עד סטודנטים ומורים. כל דרגות ההוראה. אני בקשר עם כולם, עם התלמידים, המורים שלהם והמורים של המורים שלהם".
• הרעיון הקהילתי של דרורה והחיבור למקום בו היא חייה ממשיך להתוות את חייה הבוגרים: התעקשות על יצירות ישראליות בפסטיבלים הבינלאומיים אותם מפיקה, במהלך השיערים עם תלמידיה.

צפו בסרטון (שיעור הכנה לפסטיבל עם נויה אילן-שו, דרורה ברוק מציגה את התזמורת של שינצ'ו, הרכב Sfera (אוסטריה, גרמניה, סלובניה, צ'כיה וטייוואן) באירוע ביבנה):
צילומים: יח"צ פסטיבל החליליות ה-3 תל אביב

אודות המשתתפים הישראלים בפסטיבל החליליות 2020:

• אבנר עמנואל באך, בן 13, מתל אביב, שכבר זכה ב-מקום הראשון בפסטיבל החלילית ה-1, בפסטיבל החלילית השני עלה לשלב הגמר והשתתף גם בפסטיבל החלילית ORDA בהולנד. עם השם המחייב של אחד המלחינים הגדולים בהיסטוריה, באך החל לנגן על חלילית כבר בגיל צעיר. לצד אהבתו למוסיקה קלאסית הוא חזק בעניין של להקת אבבא, ברוס ספרינגסטין ומוסיקת ג'אז, ומשלב בווירטואוזיות מהפנטת את סגנונות המוזיקה החדשנים הללו בנגינתו. הוא אוהב, כפי שמגדיר בעצמו "לנגן על חלילית מנגינות נפש – שנוגעות ללב – בארוק, פופ, רוק וג'אז".

• נויה אילן, בת 9, מרמת השרון, וכבר נחשבת לנגנית מצטיינת בחלילית ובכינור. אילן היא הוכחה לכישרון שעובר בגנים. אמה של נויה, טליה אילן, 48, בעלת תואר ראשון ושני מהאקדמיה למוזיקה בירושלים, מרצה בקריה האקדמית אונו, ואביה, Yian Xu, יאן שו, 40 , יליד שנגחאי, סין, בוגר תואר ראשון מהקונסרבטוריון למוזיקה בשנגחאי ותואר שני מהאקדמיה למוזיקה בתל אביב, וכיום מרצה בה. הוריה של נויה מופיעים בקונצרטים כנגני פסנתר וגם מנצחים יחדיו על במות רבות. השניים נפגשו כאשר יאן היה סטודנט לתואר שני בתל אביב וטליה כבר ניצחה על תזמורת. היא קיבלה הרבה המלצות על מנצח צעיר ומוכשר על מנת שתזמין אותו לנצח על התזמורת שלה. לימים השניים נישאו. לזוג בת נוספת – שירה, בת 5, שהתחילה לנגן פסנתר וצ'לו לפני כחצי שנה.

• מנשה לוקין, בן 19, תושב שכונת רחביה בירושלים, נגן חלילית מחונן ויוצא דופן בהיותו תלמיד ישיבת ההסדר באפרת. לאחרונה קיבל לוקין את התואר מוזיקאי מצטיין בצה"ל והוא ממשיך להתמיד בנגינתו.

• עדי ברקובסקי, בת 18, מהרצליה, היא נגנית חליליות מצטיינת לצד נגינה בגיטרה קלאסית, בה זכתה בתחרויות ארציות. נוסף על היותה מוסיקאית פעילה, היא מטפלת בבעלי חיים רבים ובביתה 3 חתולים ו-3 כלבים אשר ניצלו מנטישה.

• נעמי חסון, בת 20, מהרצליה, משרתת כמוזיקאית מצטיינתבצה"ל. לצד פעילות מוסיקלית קונצרטנטית בארץ ובעולם וזכייה בתחרויות בינלאומיות בגרמניה ובישראל, היא סקיפרית (משיטת יאכטות) מוסמכת, ופעלה שנים רבות כראש גדוד של צופי ים. חסון מתנדבת מזה שנים באירועי ספורט – ריצות למרחקים ארוכים יד ביד עם אצנים עיוורים, ומדריכה חוגי סיירות לילדים מעוטי יכולת.

• מיקה בן, בת 8, מגבעתיים, צעירת המתחרות בפסטיבל הבינלאומי לרגע לא עושה רושם של מי שזכתה בהיותה בת 7 בלבד במקום הראשון בתחרות הבינלאומית היוקרתית "מפתח הזהב".