איך מטפלים בילד חלש חברתית?

פסיכולוג ואיש חינוך מפורסם, בשם: ד"ר ריצ'ארד לבוי,

מסביר ומדגיש שכישורים חברתיים צריך ללמוד דרך בית -הספר.

ד"ר לבוי מסביר, כי כל דבר בחייהם של הילדים קשור למצב החברתי שלהם. 

היתרונות לכך רבים:
אם הילד/נער מקובל בכיתה, סביבו הרבה חברים- אז יהיה לו הכוח, המוטיבציה והחשק ללמוד. הישגיו יהיו גבוהים, מצב רוחו טוב, התנהגותו בבית הספר טובה, רגוע בבית, מסתדר עם המורים שלו, מבצע מטלות ושיעורי-בית. מצב אידיאלי באמת.

והחסרונות, מן הצד השני:
אם הילד דחוי, ללא חברים, בצד, לבד- לא יהיה לו הכוח, המוטיבציה ללמוד. יסתבך בפלילים, מכות, בהתנהגות גרועה, התחצפות למורים ולהורים, הרחקה מבית-הספר, ועד להרחקה מן החברה.

ד"ר לבוי טוען, כי ניתן לפצות על לקויות למידה, ניתן ללמד ולהשלים לילד חומרי-למידה. אך מה עושים עם חוסר מיומנות חברתית? הילד נולד כך, והבעיה נסחבת איתו עד לבגרות וזיקנה.
ואין פתרון?

יש פתרון:
הפיתרון הוא לאבחן את הבעיה. זה דבר ראשון.
ואז ללמד את הילד כישורים חברתיים.
איך עושים את זה?
1. מפרקים את הכישורים החברתיים לפרטים קטנים, למצבים.

2. את המצבים מפרקים לדרך בה האירוע מתרחש בדרך כלל, ומה מקובל לעשות ולומר באירוע כזה.
לדוגמה: נער מגיע לחתונה. צריך לברך: מה מקובל? מזל טוב! הרבה נחת! ועוד..

לוחצים יד-כיצד? מתיישבים ליד השולחן. מתחילים לאכול- איך? משתמשים בסכו"ם, מעבירים מעט מזון מן הקערה לצלחת. אוכלים בפה סגור. וכך הלאה….עד שמכסים את האירוע כולו.
צריך לצפות שאלות, אירועים קטנים, הכל בכדי למנוע שגיאות.
נותנים לילד להתנסות בארוע.

3.אחר כך מנתחים איתו את האירוע והתנהגותו באירוע: מה עבד טוב? מה לא?
מלמדים ומתקנים את השגיאות שנעשו.

צריך להיות סבלניים עם הילד.
ההשקעה משתלמת. הילד מפנים את ההתנהגות של האירוע הזה, וכך גם יתנהג באירועים דומים.
הרי לא תצטרכו כל חייו ללמד אותו.
אם תתחילו בגיל צעיר, כבוגר ומבוגר, הוא יתפקד היטב בחברה, על פי כללי התנהגות הנהוגים בחברה.

4. מלמדים לכתוב מכתבים מכל הסוגים: מכתב רשמי, מכתב לחבר, כרטיס ברכה ועוד… איפה חותמים, ובאיזו ברכה מסיימים את המכתב. איפה כותבים את הכתובת על המעטפה, מדביקים בול ועוד.
כל זה חייב להיות מתוחזק בחיזוקים חיוביים.

לרוב, אלו הם מצבים שאנחנו לא חושבים עליהם אפילו. ההתנהגות היא אוטומאטית. הילדים לומדים מאיתנו מתוך צפייה בנו. אך כאן יש קושי ועל כן יש לתת דגש גם על הדברים הקטנים.

במה עוד מתבטא הקושי החברתי?
אי-מסוגלות לשאול שאלות נכונות, שאלות הנחייה.
אי מסוגלות לשאול שאלות מחשבה, ושאלות לקבלת מידע.

ילד כזה אינו נגש לבקש עזרה, לא בבית הספר ולא בבית.
הוא לא מודע לקושי שלו.
אנחנו, ההורים, המורים, הגננות, המשפחה, צריכים לאתר את הבעיה ולטפל.

בגיל ההתבגרות הבעיה מחמירה כפליים אצל ילדים לא מטופלים.
הילד מרגיש שמשהו לא בסדר איתו, הוא לא מבין מה. הוא נבוך ומתבייש לדבר, מתרחק מן החברה בבית הספר, פוחד להצטייר כטיפש.

המלצות לבית הספר: איך כדאי לגשת ולטפל בעניין?
לאתר קבוצת ילדים כזו, ולהקים קבוצת תמיכה.
הילדים יעזרו זה בזה.
כל ילד שהתנסה והצליח- צריך לחזק אותו.

נשתמש בפסיכולוגיה חיובית בלבד: אך ורק חיזוקים ובקורת בונה בטוב. לא נשתמש בביקורת שלילית ולא בביטויים שליליים.
לשלילי נתייחס כך: בטוח שתצליח יותר בפעם הבאה!

חיזוקים ומחמאות ליד החברים,יובילו לחיזוק הביטחון העצמי, לכבוד של החברים כלפיו, אנחנו מעבירים לכולם את המסר: הנער הזה בסדר גמור, מצליחן, חברותי. כדאי להתקרב אליו. כך יאסוף אליו חברים, יוזמן לאירועים חברתיים.

יש אפשרות אחרת לטיפול: להגיע אליי לאימון פעם בשבוע.
אני מיישמת את השיטה הזו בפסיכולוגיה חיובית והבניית הביטחון העצמי ודימוי עצמי גבוה.

צפו בסרטון הוידאו שהכנתי בנושא:

הפיתרון הזה יהיה יעיל גם עבור ילדך!  אל תוותר!

התקשרו ונקבע פגישה,