רונית: "יש רגעים שאני 'נופלת' ובוכה, אבל ממשיכה במשימה שלקחתי על עצמי"

לאחר שאתמול נחשפנו לשלטים בכל רחבי העיר עם תמונות החטופים ועליהם כתוב: "המשפחות שלנו קרועות! סבים.ות אחים.ות בנים.ות נכדים.ות עדיין חטופים.ות בעזה, יבנאיות.ים לא עוצרות.ים עד אחרון החטופות.ים" – 'חשדתי' שרונית ארנפרוינד עומדת מאחורי הקמפיין, יצרתי עמה קשר טלפוני, ומדבריה הבנתי שלא די שהיא יזמה את כל השילוט – היא גם מימנה את מרבית ההדפסות מכיסה הפרטי. עובדה זו ריגשה אותנו מאוד, ולפיכך, החלטנו לראיין אותה על הנושא הכי בוער בארץ בימים אלו. 
 

רונית, בתחילת המלחמה הקמת חמ"ל גדול בביתך, וכפי שאני זוכרת גם יזמת ותיווכת הטסת ציוד מחו"ל: ארה"ב, אנגליה ומצרפת ופיזרת בהסעות בכל הארץ, נכון?

"את אמנם זוכרת נכון, הכל נעשה בשיתוף תושבים ותושבות רבות ורבים, מופלאים, מיבנה, ואחים ואחיות לנשק, אלה היו ימים מרגשים בהתגייסות המופלאה יום ולילה מול האירועים הנוראיים. העשייה לצד ההלם והכאב ניחמה שיש לנו אזרחים שעליהם אפשר להישען בשעה קשה. העשייה, שהייתה אינטנסיבית במיוחד, שמרה לי על השפיות ונראה שגם לאחרים".

קמפיין שלטי חוצות ברחבי יבנה להשבת החטופים.ות

מתי ולמה החלטת לקחת חלק בתמיכה במשפחות החטופים?

"יש לי חברות וחברים בעוטף, ישבתי עם חברה מכפר עזה שבנה, מפקד כיתת הכוננות בקיבוץ, נלחם ונהרג בהגנה על משפחתו ועל הקיבוץ, בקיבוץ נרצחו 57 איש ואישה ונחטפו 18, זה היה בתחילה הנתון הראשוני, הלב שלי נשבר לשמוע את מה שהם עברו (35 שעות בממ"ד עם הנכדות והילדים), המראות, הקולות האובדן ההרס, אנחנו עדיין לא מסוגלים לנסח את מהות האירועים, לפחות לא אני. אני יודעת שייקח עוד זמן רב עד שנגדיר לעצמנו את התקופה הזאת.

בתחילה הייתי בהלם וזעזוע, ומעבר לחמ"ל, ברקע, ליוויתי ועקבתי אחר שמות הנרצחים והלוויות שהכרתי, ואז מעט דיברו על החטופים והחטופות ובשלב מסוים היה ברור שצריך לעשות מעשה ולהעלות את הנושא על סדר היום.
ארגנתי אירוע במגדל המים, לא ידעתי כמה יבואו, והגיעו עשרות, זה היה עוצמתי, והבנתי שיש לי שותפים בעיר שחושבים כמוני, שיש צורך להעלות את הנושא, ואז יזמתי את הקמת 'שולחן החטופים' שבאותם ימים הוקם כמותו בתל-אביב, ומאז, בעצם, אני כל כולי מסורה לא להרפות ולא לשכוח שיש לנו עשרות אזרחים ואזרחיות שנלקחו ממיטתם, מביתם ונמצאים בשבי לאחר שחוו מראות זוועה ורצח של חלק מבני משפחתם.
זה עבורי הצו 8 שלי – לקיים את מצוות פדיון שבויים, זוהי עבורי מצוות עשה המוסרית ביותר". 

את היית בקשר עם מטה המשפחות?

"לאחר שהוקם השולחן וקיימנו אירוע מרגש ראשון ביום שישי – מישהו העביר את המידע הזה ואת התמונות ל'מטה המשפחות', שבאותם ימים גם הוקם, ופתאום קיבלתי מהמטה טלפון ושאלו אותי אם אני מוכנה להצטרף למטה ולפעילות שלהם – מיד עניתי 'כן'. מאז אני בפעילות ובפגישות איתם, היום למשל יש לנו ישיבת חשיבה אסטרטגית, לאן פנינו. חשוב לומר באופן ברור שכל הפעילות ב'כיכר החטופים והחטופות' בעיר לא הייתה מתאפשרת ללא קבוצת תושבים ותושבות מופלאות ומופלאים, צעירים, מבוגרים, נשים וגברים. לאט לאט נוצר מעצמו 'צוות כיכר החטופים והחטופות', קבוצת נשים שכמעט כל יום, לעתים כמה פעמים ביום, נמצאות בכיכר כדי לתחזק אותו ואת המיצגים. מעבר לכך, עם הצוות הזה אני מתכננת את כל הפעילויות. נשים מופלאות אחת אחת".

אז איך נולד עניין השילוט בעיר?

"המשימה שלקחתי על עצמי זה 'לא להוריד מסדר היום את נושא החטופים והחטופות' ולעשות כל שאזרחית מן השורה יכולה לעשות לקדם את השבת כולם, לכן, אני כל פעם מנסה לייצר עוד הד ציבורי, מדובר בחיי אדם! אני לא יכולה להישאר אדישה לכך.
צלצלתי ליוגב, מנהל האזור של זוהר חוצות שלטים ואמרתי לו שקיימת מצווה להציל את השבויים ומהר ככל האפשר כי מדובר בחיי אדם, חייבת להודות שבאחת הוא התגייס וגייס גם את הבעלים והם אפשרו לי לעלות שלטים ללא עלות פרסום, כשעלות ההדפסות עליי. בתחילה אישרו לי 10 שלטים, כמה ימים לאחר-מכן יצר עמי קשר והודיע שהם מוכנים לפרסם על 25 שלטים, היו כמה חברים שתרמו, ואת השאר, מרבית העלות, הוספתי.

לא הסכמתי לוותר על אף שלט שהם איפשרו לי לפרסם. מאוד מעריכה את ההתגייסות שלהם. את הגרפיקה מיד ביקשתי מטל הובר רגב, מי שיצרה את הקמפיין העולמי של החטופים, ועד היום מובילה אותו בחו"ל, היא מיד התגייסה (כמו תמיד), היה לי ברור שבין התמונות יהיו דוד (בעלה של שרון אלוני-קוניו) ואיציק גלרנטר מיבנה.

תראי, אנחנו נמצאים בתקופה קשה ונוראית, אני הולכת עם מועקה עמוקה, ויחד עם זאת, עם תקווה שיש לנו אזרחים ואזרחיות רבות ורבים פשוט מופלאים, וצריך לדאוג שאיש לא ישכח את החטופים והחטופות ולו ליום אחד".

לעסוק בנושא החטופים והחטופות, דורש תעצומות נפש. איך את שומרת על עצמך?

"כל שאני עסוקה בו הוא להמשיך להישאר מוסרית גם בתנאים כאלה קשים, יש רגעים שאני 'נופלת' ובוכה, אבל ממשיכה במשימה שלקחתי על עצמי – צריך עכשיו! עכשיו! מתווה בכל מחיר, כי מה שעומד לנגד עינינו זה חיי אדם, וכל יום שזה משתהה – חייהם בסכנה ושפיות הדעת שלהם גם. זו האחריות שלנו, שכל אחת ואחד יחשוב אם זה היה מישהו קרוב לו ממשפחתו, בנו או בתו. אין לי עניין להיכנס לדיון של מהלכים צבאיים, אבל חמאס יישאר כאן עוד זמן רב, החטופים לא! אסור לנו להגיע למצב שיהיו לנו עוד 129 רון ארדים. זה יהיה כתם מוסרי בערכים שלנו ויפגע בנו עמוקות, כחברה וכעם, לעתיד".

צפו בגלריית התמונות מהפעילויות הרבות שרונית יוזמת עם היבנאיים.יות!