סיפורו של סופר

את ספרו הראשון, 'מסיכות וצללים', כתב נתן לפני מספר שנים, וזה נמצא בחנויות מקוונות בלבד כמו 'עברית', מנדלי מוכר ספרים, נטבוק ואינדיבוק, ונחשב לרב-מכר. הוא תורגם לאנגלית בשם To Kill A Shadow ומוגדר כבסט סלר ב'אמזון' ומכר עד היום למעלה מ-17,500 עותקים. ספרו השני 'מבצע דיאלנה' רוקם עור וגידים בימים אלו ממש ועתיד לצאת לאור בעוד כחצי שנה.

נתן רונן עם ספר הרב-מכר שלו. מסכות וצללים (בעברית ובאנגלית)

תפסנו אותו בזמן טיול בפורטוגל, שם הוא נתקל בחוויה מאוד מעניינת. אבל בעצם ככה זה כשאתה סופר, ההשראה כנראה, בכל מקום. וכך הוא סיפר לפורטל:

"חווייה אישית משונה קרתה לי בעיירה פאטימה במרכז פורטוגל, זהו שמה של העיירה מן התקופה המורית, שבה שלטו המוסלמים על חצי האי האיברי במשך 400 שנים.

בשנת 1917 יצאו שלושה ילדים לרעות, בגבעות הירוקות, את עדריהן, כשלפתע ביער הייתה להם התגלות של איזו ישות שמימית שלדעתם הייתה מריה, שהופיעה לפניהן עם חרוזים על צווארה.

הילדים חזרו מפוחדים הביתה וסיפרו את מה שראו, ומאז הוכרז המקום כקדוש, והילדים זכו להיקבר בכנסייה שהוקמה במקום בשם 'כנסיית הגברת עם החרוזים'.

מאז פוקדות, נשים קתוליות, מכל העולם, את המקום, לבקש ממריה הקדושה מזור לכאבן הפיזי או הנפשי, כשהן מעבירות את עצמן סוג של מסע ייסורים וצום, את הקילומטר האחרון הן עושות כשהן הולכות על ברכיהן, מדליקות נרות באקסטזה נפשית, ורק אז עולות בבכי וחרדה לכנסייה היפהפייה על הגבעה.

השנה, במלאת מאה לאירוע, הגיע האפיפיור, ונבנתה רחבה ענקית ומקום תפילה המוני בחוץ.

הצליינית מאיי סט. תומא בכנסיית הגברת עם החרוזים

לא באתי לתת לכם תיאור של מדריך תיירות, אלא רקע כללי. בעודי מתקרב עם מצלמתי, אני רואה אישה כושית גדולה מאוד, שמשתרכת על השביל, על ברכיה, וכל כמה מטרים צונחת באפיסת כוחות בגלל החום הקשה והצום.

אני מתקרב לצלם אותה, מסיים וממשיך בדרכי, במורד הגבעה, כשאני מבחין על השביל בזוג ברכיות שחורות מעור על הרצפה, אני אוחז בהן ומסתכל לעבר אותה אישה במדרון האחרון של הגבעה, והיא מסמנת לי בראש שהיא תשמח מאוד לקבלן.

אני חוזר חזרה, עולה במעלה הגבעה ומגיע אליה כשהיא על סף עילפון, היא מחייכת אליי ובקושי מצליחה להרים רגל, אני כורע ומלביש לה את הברכיות, והיא מאושרת.

היא מסתכלת עלי בהערכה ושואלת אותי בפורטוגזית מי אני, או מה שמי. אני אומר לה באנגלית 'אני נתן ובאתי מישראל'.

אני רואה את עיניה נפערות בתדהמה והיא אוחזת בידי. 'ישראל'? היא שואלת.

אני מחליט להגיד לה שאני בא "מירוזלם" (היינו ירושלמים המון זמן) וזה עושה לה את הטריק. היא פורצת בבכי משחרר, תופסת את ידיי ומתחילה לנשק אותן. נבהלתי וברחתי, כשאני שומע שאגות צחוק של החברה שלי ומחיאות-כפיים. האישה פתאום מתמלאת כוח ומתחילה את המסע לכנסייה בכוחות מחודשים.

חברי הקבוצה שצפו וצילמו את המחזה מרחוק, אמרו לי שהרווחתי ברגע זה את התואר 'הקדוש מירושלים – איש הברכיות'.

בעיני אתאיסט כמוני – זה היה רגע מיוחד, שבו היא האמינה שבאמת נשלח אליה מלאך.

את שמה אני כבר לא זוכר, אבל היא באה מאיי סנט תומא.

סיפור, הא?"

צפו בסרטו הצליינית מאיי סט. תומא בכנסיית הגברת עם החרוזים: