מתי ליאם ילך לגן?

 02/08/12

מאת: פורטל יבנה

 

לא לחינם אומרים, שאימהות – מהוות את האינדקציה הטובה ביותר עבור ילדיהם.

לא לחינם כתבה סמדר שיר "כי אין בעולם אהבה – כמו אהבה של אמא" בשירה של זהבה בן.

ענת לינדן – הייתה האינדיקציה הטובה ביותר לבנה ליאם. אלא שבמשך כשלושה חודשים – אף גורם רפואי – לא הקשיב לנבואת ליבה.

 

כשחלה ירידה משמעותית במשקלו, היא רצה למרפאה. כשהוא הרגיש בצורך בלתי פוסק לשתות, והפסיק לשלוט בהטלת מימיו – זה הדליק אצלה נורות אדומות. כשבדיקות הדם שלו הצביעו על אנמיה, ובכל זאת – לא ניתנה אמנזיה רפואית – היא כבר כמעט הייתה אובדת עצות. אלא שאז… מישהו זרק באוויר "סכרת נעורים" – ומאז – החיים קיבלו תפנית.

 

השבועיים הראשונים היו קריטיים. רמות הסוכר שנמדדו בגופו של ליאם היו גבוהות לאין ערוך והצורך הראשוני היה לנקות את גופו של ליאם. במשך שבועיים, הם לא משו ממיטתו. שעה אחר שעה, רגע אחר רגע. היה להם ברור שליאם שלהם, צריך אותם עכשיו – יותר מתמיד.

 

השהייה הממושכת בבתי החולים, וליד מיטתו של ליאם – החלה לפגוע בהימצאותם במקום העבודה, והעסק שהיה ברשותם – החל לקרטע. יום רודף יום, המצב הכלכלי הולך ומדרדר ומשפחת לינדן עוברת לגור עם ההורים של ענת.

 

הימים עוברים, ונדמה שמשפחת לינדן נלחמת בכל החזיתות. הבריאותיות, הנפשיות, הכלכליות והבירוקרטיות.

 

ליאם גדל, הצרכים שלו משתנים, ומעבר להיותו חולה ב"סכרת נעורים" – הוא ילד מדהים. כמו שרק ילד בן ארבע וחצי יכול להיות מדהים: הוא חייכן, הוא שובה לב, יש לו אמירות משלו ולקסיקון משלו והוא צמא. אלא שהפעם – הצמא הוא פחות למים ויותר לחברת בני גילו.

 

בום. חומה. חומה בירוקרטית שמונעת מליאם להיכנס למסגרת חינוכית.

 

ליאם חייב סייעת רפואית שתהיה צמודה אליו, שתשגיח ותפקח על רמות הסוכר בגופו, שתזריק לו אינסולין במידה וגופו יזעק לעזרה. משרד החינוך, מאשר מימון סייעת רפואית רק כשללומד – מלאו חמש שנים. ושוב… איתרע מזלו של ליאם, שטרם מלאו לו חמש…

עידן וענת לא מרימים ידיים. הם פונים בצעד חריג לעזרתה של עיריית יבנה. הם מבקשים אישור חריג למימון סייעת רפואית עבור ליאם, שטרם מלאו לו חמש. במקביל, הם פונים במכתב מרגש לנשיא המדינה שמעון פרס.

 

לצפייה במכתב לנשיא לחץ כאן

  

עיריית יבנה מוסרת בתגובתה כי "העירייה איננה הגורם המאשר אלא משרד החינוך. סייעות רפואיות מתוקצבות על ידי משרד החינוך, ולמרבה הצער, המשרד החליט כי הוא לא מתקצב סייעות לילדים שאינם בגיל חינוך חובה, קרי ילדים מגיל גן חובה ואילך".

 

ראש העיר, צבי גוב ארי, מחפש את שביל הזהב ופנה בכתב לשר החינוך, ח"כ גדעון סער ושר האוצר, ח"כ יובל שטייניץ. במכתבו קרא ליזום שינוי מיידי של המצב הקיים.

במכתבו לשר, כתב גוב-ארי:

"…ההחלטה לאפשר לילדים מגיל 3 ללימוד בגנים ממלכתיים ללא תשלום, נושאת בחובה הכרה בצורך לאפשר לימודים אלה לכל ילד. ילדים חולי סכרת חייבים בליווי צמוד של סייעת בגין הסיכון במחלה זו, שאחת מתופעותיה היא יציאה משליטה וסיכון חיים. כיום נוהלי משרד החינוך מאפשרים העסקת סייעת לילדים מגיל 5 ומעלה , מכאן ילדים בגיל 3-5 אמורים להישאר בביתם, לחלופין להיות עם הורה מלווה דבר הפוגע בתהליך הפדגוגי. אבקש מכבודו לקבל החלטה שתאפשר מימוש קביעת הזכאות ללימודים מגיל 3, זאת עם אישור סייעת לכל ילד חולה סכרת וזאת בהמלצת רופאים מומחים…."

 

ענת ועידן שוב – לא מרימים ידיים. הם מארגנים הפגנה, המונה כשלושים איש. 

 

 

אולם נאלצים להתפנות כיוון שלא קיבלו אישור והסכמה של המשטרה לקיום ההפגנה.

 

 

 

 

גם ליאם לא אישר. ולא הסכים. ולא הזמין את המחלה.

 

החיים זימנו לו אותה – ועכשיו – הם בלוחמה. רב מערכתית.

 

צפו בעידן וליאם אמש בהפגנה: