ממשיכים להספיד ולהוקיר את גוב-ארי

"אני מכיר את ראש העיר צבי גוב -ארי ז''ל מאז בחירות 1998.
ביום שישי האחרון, בשעה 12:00 לערך, שמעתי על הסתלקותו של האיש מאיתנו.
יצא לי לשבת איתו המון שעות, בארבע עיניים, ועל כך יכולים להעיד אנשי לשכתו, ובארבע עיניים יכולת לסגור איתו הכל.
במשך שנים רבות סגרנו את הבקשות שלי בארבע עיניים.
צביקה, בפגישה האישית האחרונה שלנו היה מצחיק ,סבלני ונינוח.
בארבע השנים האחרונות היה מתייעץ איתי בעיקר בשני נושאים הכי קרובים ללבו: על פרויקט מזרח ביבנה ועל החינוך בעיר.
צביקה ראה בי כשותף אמיתי ולימד אותי על המנהיגות.
האיש היה מקור השראה עבורי.
איבדנו את האיש שיבנה מזוהה איתו והוא מזוהה איתה.
טלטלה ביבנה. משבר מנהגותי.
איש יקר.
יהי זכרו ברוך."

אלי אלוש, מנהל הרשת למרכזים קהילתיים ביבנה:

"לפני כ-8 שנים חנכנו את האמפי ע"ש גוב-ארי וכתבתי על החוויה ההיא פוסט. בתוכו הייתה האמרה "פעם אחת אכתוב על האיש המיוחד הזה כי יש לי כל-כך הרבה מה לכתוב" והיום, כשהגיעה העת, המילים נעתקו מגרוני, ואני לא מוצא ולו מילה.
13 שנה חלפו מאותה פגישה ראשונה, בה ישבתי מול צבי גוב-ארי, במשרדו, וכבר בפגישה הזו דיברנו על כל-כך הרבה דברים, מקצועיים ואישיים – למרות שלא הכרנו. מאז היו לנו פגישות אין ספור.

בבחירות האחרונות לראשות העיר היינו יחד כל ערב. דיברנו על הכל. הוא כל הזמן ניסה ללמד אותי, ואני מטבעי מרדן – תכונה שהייתה גם לו, ולא בכדי. היו בינינו הרבה ויכוחים, אבל הייתה הערכה רבה מצדי ואפילו הערצה. לא פעם התייחסו בסביבה למערכת היחסים המאוד מיוחדת שלנו והשוו אותה ליחסים שבין אב לבנו.
ואכן, כך אני מרגיש היום – איבדתי את האב הרוחני שלי.
אבל אני יודע שתמיד יהיה את הצביקה שלי (כמו שלהרבה מבני עירנו יש), כי מעבר לעשייה המטורפת והמהפך שעשה בעיר,  צביקה היה איש של  אנשים, ועל כל מה שעשה בסתר, רק מי שזכו ממנו למעשי חסד – יוכלו לספר. היה לו קסם ביחסים של אחד על אחד, שהיה שובה אותך, בסיפור, במבט, במשפט חכם.
אני שולח ניחומים למשפחת גוב-ארי, שהם חלק בלתי נפרד מהמפעל האדיר של צביקה, ניחומים לכל תושבי יבנה שצביקה הוא חלק מנוף חייהם ולעיר יבנה, שחייבת כה רבות לאיש מופלא. יהי זכרו ברוך."

עוזר ראש העיר, ליאור דדוש:

ליאור דדוש היה יד ימינו של צביקה בשנתיים האחרונות, מכיר את צביקה כמעט 30 שנה, כיו"ר מועצת תלמידים בגינסבורג, ובהמשך, כחבר רשימת 'יבנה שלנו'. הנו בן בית וחבר קרוב מאוד של המשפחה:

"צביקה,
במסכת אבות פרק א׳ שמעון בן רבן גמליאל אומר:
״כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה.
וְלֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה.
וְכָל הַמַּרְבֶּה דְבָרִים, מֵבִיא חֵטְא.״

בשנתיים האחרונות עבדתי לצדך יום יום וגדלתי לצד בינתך רבת השנים.
יחד עם האנשים סביבך הוספנו מעשה ועוד מעשה לעיר שכה אהבת.
אני קורא את מה שתושבי העיר כותבים עליך ואיך כל מי שפגש אותך בנאומיך האחרונים או בפגישה אישית שמע שאתה "קצת נפרד" ולכל אחד יש הזיכרון ממך, אותו הוא נוצר עמו – המפגש האחרון, המילה שנאמרה, המבט.
היית אדם רב תארים, אבל קודם כל: אדם, ניחנת במתת-אל וביכולת לדבר בשפתם של כל בני האדם באשר הם, פיך ולבך תמיד היו שווים.
השפעת על חייהם של כל-כך הרבה אנשים, לא חשבת לרגע לא להיות בעשייה עד הסוף, מורשתך ומיטב שנותיך אותן נתת במסירות ליבנה – תהיינה כנר לרגלינו, ואנחנו נהיה כאן להמשיך את דרכך.
תודה שלימדת אותי מעשה ולימדת אותי שתיקה.
אוהב אותך בכל לבי וכבר מתגעגע."

מנהלת המרכז הקהילתי שזר, סמדר נבון:
"היה קשה מנשוא לשמוע את הבשורה הקשה.
זכורות לנו שעות קשות, אותן חלקו ראש העיר ורעייתו עמנו, בבית החולים, כאשר שמעו על פציעתו של שחר בננו ז"ל.
בכל שבוע ישבו עמנו לאורך כל התקופה הארוכה בה אושפז.
זה לא היה מובן מאליו ומרגש מאד שראש עיר ורעייתו מקדישים מזמנם לנו. מחווה שנחרטה בלבנו.
תנחומינו לדויה ולבני המשפחה הדואבים."

יוסי לגזיאל, יו"ר מכבי יבנה ופעיל מאוד בעיר בתחומי עשייה שונים:

"צביקה.
מסרב להאמין שאני כותב בלשון עבר.
צביקה – בילינו יחד שעות רבות בארבע עיניים. בכלל ובעיקר בשני העשורים האחרונים על אף שההכרות שלנו עוד משנת 1980.
היו בינינו שיחות עומק, ולא מעט התלבטויות בצמתים רבים וחשובים בדרך ובמערכות הבחירות האחרונות בפרט.
בשתי המערכות האחרונות, ביקשת שאנהל עבורך את מטה הבחירות.. עשיתי זאת ללא היסוס. ידעתי תמיד שאתה האדם שחייב להמשיך בעשייה ולהוביל את יבנה על-פי חזונך.
לפני כחודש שוחחנו. כפי שנהגת לקרוא לי תמיד, כך גם הייתה הפניה הזו:
"בני… מבקש שניפגש לקפה".
נהגת תמיד לשאול לשלום משפחתי, והאם הכול בסדר.
בפגישה הזו הבנתי למה רצית להיפגש ושלא רצית שהפגישה תסתיים, על אף שהמתינו לך אנשים מחוץ לדלת. בפגישה זו, בעיקר הקשבתי לכל מילה שלך והבנתי שהמסר הוא פרידה.
על תרומתך למדינה, לצה"ל, לעיר יבנה ולתושביה, תעיד המורשת שלך, אותה נטעת בזכות הראייה, החזון והערכיות שלך.
צביקה – כלפי חוץ שידרת חומה בצורה וקשיחות, כי היית חייב להיות חזק למען עירך ותושביך, אך בפנים היית אדם חם, בעל רגישות יוצאת-דופן, איש שיחה ואיש עקרונות.
צביקה – בעיניים דומעות, מבקש להודות לך על החברות, הפתיחות והאמון, אך בעיקר על ההזדמנות לפעול למען העיר והתושבים שאותם כל-כך אהבת.
מודה לך על שאפשרת לי לחדור לתוך החומה שלך ולהכיר את האדם שהיית.
חבר יקר, נמשיך לפעול, כבקשתך, למען העיר הנפלאה שלנו.
תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים."

עובד העירייה, מזה 30 שנה, מאיר לוי, שהיה נהגו האישי של צביקה מזה 20 שנה:

"צביקה היקר.
הלם שלא נתפס. ידעתי תמיד כמה אתה כואב וכמה סבל יש בך.
תמיד דיברת איתי על זה.
זכיתי להיות נהגך האישי, לא רצית שאף אחד ינהג לך.
תמיד סמכת עליי ובטחת בי.
היית מתקשר אליי בימים לא ימים, שעות לא שעות, והייתי מתייצב בלי לחשוב פעמיים.
התקופה האחרונה הייתה בשבילך מאוד קשה.
אבל בכל זאת, התעקשת להגיע לכל מסיבות הסיום בבתי הספר.
היינו מגיעים מנסיעות שיצאנו מהבוקר עד הצהריים.
הייתי אומר לך 'צביקה תנוח שלח את הסגן שלך'.
אמרת לי 'לא, אני חייב להגיע', כאילו הרגשת שאתה בא להיפרד מכולם.
תהיה חסר לי, יהיו חסרות לי השיחות בארבע עיניים איתך.
הבדיחות שהיית מספר לי, והיינו נקרעים מצחוק בנסיעות.
שמחתי לבוא בפורים ולהוציא אותך משגרת העבודה ולהצחיק אותך.
תמיד הקפדת על לבוש הולם ושכל שערה תהיה במקומה.
קשה לי להסתכל על החנייה ולא לראות את הרכב מחכה לנו.
תהיה חסר לי מאוד.
תהי נשמתך צרורה בצרור החיים, אמן."

חיים ביטון (קוקי) לשעבר מנהל אגף חינוך בלתי פורמלי, חבר מועצת העיר בעבר והקים את הרשת למרכזים קהילתיים ביבנה:

"אבל כבד נפל על עירנו, יבנה, בלכתו של ראש העירייה צבי גוב-ארי, שכיהן בתפקיד זה 24 שנים והוביל את יבנה בצעדי ענק קדימה.
זכיתי לעבוד עם צביקה שנים רבות, צביקה היה איש שכלפי חוץ נראה קשוח אבל מי שהכירו מקרוב ידע עד כמה הוא היה רך  רגיש, אבל היה חשוב לו שלא יראו זאת כלפי חוץ.
אני יכול לתאר כאן עשרות מקרים בהם הגעתי לצביקה שסייע וביקש לא לפרסם זאת.
מעבר לכך, לא אשכח לעולם את הדברים הראשוניים שעשינו יחד בעיר: הקמת האגף לחינוך בלתי פורמלי ואירועים, הקמת הרשת למרכזים קהילתיים, אירועי זיכרון ועצמאות, אירועי הקיץ בשכונות, עדליאדע, מירוץ יבנה, מימונה, פסטיבל חבורות זמר ארצי ועוד. פעילות חבורות הזמר העירוניות במחזות זמר מקוריים שזכו בפרסים רבים: 'קוראים לי דוד ואני יהודי', 'הקמבק של נוח', 'על קק"ל בלבוש קל' ועוד ועוד… (בבימויו של אריק יעקובוביץ).
צביקה, באישיותו, היה מעורב בכל פרט קטן כגדול, רצה לדעת, לא להיות מופתע, וברגע שאישר לצאת לדרך – נתן לי את החופש לבצע זאת, העיקר – להגיע ליעד, למטרה.
יבנה זכתה בכל פרס חינוך אפשרי, יחידת נוער מצטיינת ארצית, אות הנשיא למתנדב ועוד…
היכולת שלו לרדת לפרטים קטנים, אבל לרגע לא לשכוח את התמונה כולה: להפוך את יבנה למה שהיא היום, ראויה לכבוד והערכה.
אפשר לכתוב על צביקה דפים שלמים, אבל חשוב לי לומר, כמי שעזב תפקיד בכיר ביבנה לתפקיד בכיר יותר באריאל, כי זכיתי לעבוד עם שני ראשי ערים ענקיים, לא פשוטים כלל וכלל, אבל היו בית ספר לניהול, ולצערי, שניהם לא איתנו היום: רון נחמן (אריאל) וצבי גוב-ארי (יבנה).
אין לי ספק כי צביקה גוב-ארי שלא איתנו היום, אבל המורשת שהשאיר ביבנה, המהפכות שהוביל ביבנה – יישארו איתנו לעד.
ואני אקח איתי, באופן אישי, את הימים הרבים, השעות בכל רגע ביממה שנפגשנו, שוחחנו לטובת קידום העיר, הנוער והחברה ביבנה, שיישארו איתי לעד וילוו אותי לנצח.
צביקה, אתה קראת לי 'בני', וכך אזכור אותך לעד.
יהי זכרך ברוך."

יעקב אנגדאו, 

"צבי גוב-ארי, האיש והאגדה……

גוב-ארי, ראש עיריית יבנה המיתולוגי ששלט ביד רמה במשך 24 שנים מסר, היום בבוקר, את נשמתו לבורא – יהי זכרו ברוך.
צבי גוב-ארי היה איש חכם ביותר, נדיר, ואהוב מאוד על תושבי יבנה, שהפך את יבנה לעיר יפה ומבוקשת מאוד. צביקה תמיד התעמק עד הפרטים הקטנים בכל נושא שעלה בפניו.
במשך 14 שנות עבודתי בעיריית יבנה, זכיתי לארגן אירועים קהילתיים רבים במעמדו ולא זכור לי אירוע שלא הגיע, למעט בשנה אחרונה בשל מצבו הבריאותי.
צבי גוב-ארי הדהים אותי כל פעם מחדש בנוכחותו עד סוף האירוע גם שהתנהל בשפה האמהרית.
גוב-ארי הדגיש תמיד את העובדה שקהילת יוצאי אתיופיה היא קהילה חזקה ששמרה על הזהות ועל המורשת שלה במשך אלפי שנים וכן, מציין תמיד באירועים, בועדות שבני הקהלה בארץ הקודש מצטיינים ומשתלבים יפה בכל תחומי החיים, זאת לצד תמיכתו לאלה שמתקשים.

יעקב אנגדאו, מנהל מוקד קליטה עירוני בעיריית יבנה:

"צבי גוב-ארי, האיש והאגדה…
גוב-ארי, ראש עיריית יבנה המיתולוגי, ששלט ביד רמה במשך 24 שנים מסר את נשמתו לבורא – יהי זכרו ברוך.
צבי גוב-ארי היה איש חכם ביותר, נדיר, ואהוב מאוד על תושבי יבנה, שהפך את יבנה לעיר יפה ומבוקשת מאוד. צביקה תמיד התעמק עד הפרטים הקטנים בכל נושא שעלה בפניו.
במשך 14 שנות עבודתי בעיריית יבנה, זכיתי לארגן אירועים קהילתיים רבים במעמדו, ולא זכור לי אירוע שלא הגיע, למעט בשנה האחרונה בשל מצבו הבריאותי.
צבי גוב-ארי הדהים אותי, כל פעם מחדש, בנוכחותו עד סוף האירוע, גם שהתנהל בשפה האמהרית.
גוב-ארי הדגיש תמיד את העובדה שקהילת יוצאי אתיופיה היא קהילה חזקה, ששמרה על הזהות ועל המורשת שלה במשך אלפי שנים, וכן, ציין תמיד באירועים, בוועדות, שבני הקהילה בארץ הקודש מצטיינים ומשתלבים יפה בכל תחומי החיים, זאת לצד תמיכתו לאלה שמתקשים.
אדוני ראש העיר, תנוח בשלום על משכבך ויהי זכרך ברוך."

יו"ר ועד עובדי העירייה, ציון בן-לולו:
"אבל כבד נפל על העיר יבנה, עובדים ותושבים המומים מלכתו של ראש העירייה צבי גוב-ארי, שכיהן בתפקיד זה כ-24 שנים והוביל את יבנה בצעדי ענק קדימה. העיר יבנה זכתה בשלל פרסים בזכות העשייה שלו ושל כלל העובדים.

הייתה לי הזכות  לעבוד עם  צביקה במשך כל התקופתו כראש העיר. במהלך כל התקופה הזאת הייתה בינינו מערכת יחסים עם עליות וירידות, למען העובדים. בשנה האחרונה הייתה לו אוזן-קשבת, תכננו ביחד איך נעצים את העובדים, ובמיוחד, לעובדי אגף שפ"ע ושאר האגפים. לצערי, התוכניות לא יצאו לפועל. צביקה במשך השנים נגע בכל העובדים והתושבים, לכן כולם אהבו אותו וסמכו עליו לאורך כל השנים.
בשמי ובשם כל עובדי עיריית יבנה, אנחנו מרכינים ראש, ושולחים את חנחומינו למשפחה ולדויה והילדים. עיריית יבנה היא ביתכם כל הזמן.
יהי זכרו ברוך."

אהובה בנישתי, ראש לשכתו של צבי גוב-ארי: 
"ליבי כואב ודואב על לכתו של צביקה.
לא יודעת ממה להתחיל, אבל אנסה בכל זאת…
אבידה גדולה לעיר יבנה ולתושביה. לי במיוחד, לאחר 24 שנות עבודה יחדיו.
צביקה,
התקופה האחרונה הייתה קשה מנשוא, כאשר שיתפת אותי על מצבך הבריאותי, ובכל זאת, לא רציתי להאמין שזה יקרה כל-כך מהר. אמרתי לך, באחת השיחות שלנו: "צביקה, אתה אדם נצחי".
ראיתי את הקושי שלך, ובכל זאת לא ויתרת. הרבה לא היה לי מה להגיד לך מלבד לצאת מלשכתך עם מחנק בגרון ולהזיל דמעה.
שיחתנו האחרונה הייתה לפני שמונה ימים, קולך נשמע היטב, אך השיחה הייתה קצרה, רק לשאול לשלומי. כעת, בדיעבד, אני מבינה שזו הייתה שיחת פרידה.
תודה על שזכיתי לעבוד במחיצתך 24 שנים, בהן למדתי רבות ממך. היית לי השראה. גיליתי את הרגישות שלך (למרות המראה הקשוח), את היושרה, ההגינות וההבנה שלך, בכל מצב.
תודה על ההערכה והפרגון שבאו לידי ביטוי בכל הזדמנות.
בראש השנה ובפסח נהגת להעניק למנהלים ולעובדי הלשכה מכתבים אישיים בצירוף מתנה (יש ברשותי כ-50 מכתבים).
המכתב האחרון מאפריל 2022, פסח האחרון, היה סוג של סיכום תקופה, כאשר ציינת "24 שנים הן פרק ארוך בחייו של אדם"

אצטט עוד קטע קטן…
"בשוליהן של השנים האחרונות שלי כאן אשא עמי את תחושת המסירות, הנכונות לעשות ברגישות, החכמה והעצה הטובה שליוו אותי על ידך"
"גדולה התודה מיכולתי להכיל אותה כקיימת וכנצחית" סוף ציטוט.
כל זה כתבת ולא חשבתי שהיום הזה יגיע כל כך מהר.
צביקה,
אתה מותיר חלל גדול. לא יודעת איך ממשיכים מכאן… יהי זכרך ברוך לעולמי עד.
תנחומים לדויה היקרה, ולכל משפחת גוב-ארי היקרים. היינו כמשפחה. חיבוק."

נחום לנגסם, מנכ"ל היכל התרבות של יבנה: