יום השואה הבינלאומי ביבנה: "אין לנו על מי להישען, אלא על עצמנו!"

בימים אלה, בהם מדינת ישראל חווה את אחת התקופות הקשות בהיסטוריה שלה, הדגיש ראש העיר, רועי גבאי, את הדמיון בין פעולות הנאצים לפעולות הטרור בשבעה באוקטובר, שהוא מצמרר ובלתי נתפס.

במהלך האירוע הוקרן סרט מרתק 'הסיפור שלנו', על חייה של שורדת השואה ותושבת יבנה, שרה וינשטיין.

תמונות באדיבות עיריית יבנה

שרה נולדה בשנת 1935 בעיירה סטפן שבפולין (היום באוקראינה) לבנימין ומרים, ולה חמישה אחים ואחיות.

ביולי 1941 כבשו הגרמנים את העיירה, והמשפחה ברחה והסתתרה בכפרים, עד שנתפסה והוכנסה לגטו שהוקם באוקטובר. בגטו הצטרפה שרה מדי פעם למנקי הרחובות ובתמורה קיבלה מעט אוכל. ערב חיסול הגטו, באוגוסט 1942, הבריח ידיד ששמו פופיל את בני המשפחה לביתו שמחוץ לגטו. לאחר כמה שבועות פרצו לבית פופיל אוקראינים תושבי הכפר וירו בנוכחים. פופיל, חסיד אומות העולם האלמוני, שהסתיר את שרה ואת בני משפחתה, נרצח, ונרצחו גם אשתו ואמה של שרה, שגוננה על שרה בגופה. שרה נפצעה בכתפה ובגבה. הרוצחים הציתו את הבית והסתלקו. לאחר צאתם צעק האב: "מי שחי – יקום ונברח!" הוא ניגש לכל אחד מבני המשפחה והמריץ אותם לקום. שרה, אביה, אחיה ושתי אחיותיה, שניצלו מהטבח, לקחו את גופת האם לקבורה ביער, שם כרו את קברה של האם בידיהם.

בני המשפחה ומשפחות אחרות מצאו מסתור ביער. הם חפרו בידיהם שוחות, ריפדו אותן בעלים ובלילות התכסו בעלים ובענפים. מי שתייה מצאו בבורות שחפרו בידיים חשופות. בלילות היו הגברים יוצאים אל הכפרים הסמוכים, לגנוב אוכל, בגדים ונפט, להסרת הכינים מהראשים. לעתים היו הרועים בכפר מגלים אותם, ואז היו המשפחות נאלצות לברוח אל עומק היער, הרחק ממקורות מזון. הילדים למדו לשחק משחקים בדממה. בכל תקופת ההסתתרות ביער לבשה שרה שמלה אחת: "שנים רבות לאחר-מכן פשוט לא הרגשתי קור", אומרת שרה.

בקיץ 1944, לאחר ששחרר הצבא האדום את האזור, נרצח אביה של שרה בידי כפריים אוקראינים מקומיים. שרה ושתי אחיותיה הועברו לבית היתומים של לנה קיכלר, שם קיבלו קורת גג, אוכל ויחס חם. שרה הגיעה למילנו שבאיטליה, משם הועברה לבית הילדים בסלבינו, ובשנת 1947 עלתה לארץ ישראל.
שרה הגיעה לקיבוץ גבעת חיים, ובו למדה ועבדה. לאחר שנה הגיעה לחברת הנוער בקיבוץ גבעת השלושה.
בגיל 16 התגייסה לצה"ל ולאחר שחרורה, בגיל 18, נישאה בקיבוץ.
כיום היא מתגוררת ביבנה.

שרה מספרת את סיפורה בבתי-ספר, ביחידות צה"ל ולפני בני נוער.

ראש העיר, רועי גבאי: "השנה אנו מציינים את יום השואה הבינלאומי בצל ימים קשים שאנחנו עוברים. מי מאיתנו היה מאמין שזכרון היסטורי של העם שלנו, שואה נוראית, שעבר העם שלנו, יחזור שוב? מי היה מאמין שהמילים 'שואה', 'זוועות' ו'טבח' יהיו כל-כך רלוונטיות למציאות הנוכחית?
ביום השואה הבינלאומי בית הדין לצדק בהאג הוכיח לעולם שלקחי השואה לא נלמדו. כמה סמלי שדווקא ביום השואה הבינלאומי נחשף שעובדי אונר"א השתתפו בטבח ה-7 באוקטובר. ארגון מטעם האומות המאוחדות הפך לכלי-נשק במאבק הדה-לגיטימציה נגד קיומנו, ואף הסתבר כי פעל פיזית להשמיד אותנו. המסקנה הנובעת מכך היא ברורה: אין לנו על מי להישען, אלא על עצמנו!  פשעי הנאצים ועוזריהם, כמו גם פשעי החמאס, הם חלק מהאידיאולוגיה לרצח עם ולהשמדת העם היהודי, שנותרה כשהייתה. ונדמה שכלום לא השתנה. עד היום, אין מוסד או"ם אחד שגינה את טבח ה-7 באוקטובר. אפילו בית הדין לצדק בהאג לא מצא לנכון לגנות את חמאס על הטבח הברברי נגד ילדינו ואנשינו. השתיקה הזו היא בלתי נתפסת, בלתי נסלחת! ההיסטוריה חוזרת, אך הפעם עם ישראל לא יעמוד מנגד! שרדנו את זוועות השואה. הקמנו מדינה לתפארת. אנחנו מחויבים לנופלים, לנרצחים, ללוחמים ולשורדים, בעבר ובהווה, לשמור על המדינה שלנו. לכבד את זכרם ואת בני-משפחותיהם בעמידה איתנה, באחדות.
יחד חזקים. יחד מנצחים. נחיה בבטחה ונדאג שחס וחלילה ההיסטוריה לא תחזור שוב על עצמה. אין לנו ארץ אחרת!
לא נשכח ולא נסלח. 
יהי זכרם של קורבנות השואה ברוך.
נחבק את המשפחות שאיבדו את יקריהם, נתפלל לשובם של כל החטופים בריאים ושלמים ולהחלמתם של הפצועים". סיכם ראש העיר.

צפו בסרטון המרגש: שרה וינשטיין מדברת ביום השואה הבינלאומי 28 בינואר 2024 יבנה (צילום: עדנה רימון)