היבנאית שמסתתרת מאחורי ההמנון של יבנה

ליד הפסנתר בת 16

בכנס מקהלות, שהתקיים לפני שנה, בסימן 70 שנה להיווסדה של יבנה, הציגה מקהלת הילדים 'רמות' את השיר שחיברה שרה 5 שנים קודם לכן. "כשהבחנתי בהעדרו של שיר שיזכיר את יבנה. עשיתי זאת לעצמי כאימון הלחנה, לאחר שעסקתי שנים בתחום המוסיקה. בתחילת השנה שעברה שמעתי שעורכים חגיגות 70 ליבנה, וחשבתי שזאת ההזדמנות להוציא את השיר לאור. סמדר נבון, מנהלת מתנ"ס שזר, הקשיבה לשיר, שהושר בפי ליד הפסנתר במתנ"ס שזר, והיא קישרה אותי לראובן גוטמן, מנהל בית-הספר למוסיקה ביבנה (הקונסרבטוריון), אשר הסכים לעבד אותו באולפן הקלטות ולהפיצו בין בתי-הספר ביבנה. הוא קבע שזה ייקרא 'המנון יבנה' (אני חשבתי לתרום בסך-הכל שיר שתוזכר בו העיר 'יבנה', כמיזם קהילתי), וכך זה התגלגל לאישורו של ראש העיר, שרק המליץ לי לשנות מילים במשפט חשוב אחד – "עיר עבר הווה עתיד" – שהוא סמלה של יבנה. שם שיניתי את המילים שלי למילים שלו. לכן, יש לו גם חלק בעיצובו הרעיוני של השיר."

בחגיגת חנוכה בגן בו עבדה

שרה נולדה בארץ, בשנת 1949 להוריה, חוה ומאיר לבקוביץ' ז"ל, ניצולי שואה מפולין, שעלו ארצה באוגוסט 1948.

איך השפיע החינוך בבית על דרכך המוסיקלית?

"הם חוו את אובדן מרבית בני-משפחתם במחנה ההשמדה אושוויץ, ואני, בתם הבכורה, ילידת נס-ציונה, עברתי, כילדה, את מסע הסתגלותם לארץ, ואת התמודדותם עם קשיי העבר וההווה."

"הוריי היו מסורתיים," היא ממשיכה ומתארת "ואבי היה 'בעל קורא', כלומר קורא בציבור – סוג של פייטן אשכנזי. היה מוזמן לשיר ב'ימים נוראים', ספגתי ממנו את הניגון היהודי, ובעקבות זאת, התעניינתי מאוחר יותר בפיוטים של העדות השונות. חשבתי שאוכל למצוא לעצמי איזשהו סגנון מקורי של הלחנה, שיחבר בין עדות ישראל לשיר הארצישראלי. בינתיים זה עדיין לא קרה."

הוריה של שרה, חוה ומאיר לבקוביץ ז"ל

מהי ההכשרה המוסיקלית שלך?

"הידע שלי במוסיקה ובהלחנה מבוסס על שנות נגינה שלי בפסנתר, בילדותי, מגיל 12 והלאה, שהוא לדעתי בסיס טוב לפיתוח שמיעה. כשלמדתי במדרשה למוסיקה ובמגמת חינוך מוסיקלי ב'לוינסקי' קיבלתי כלים להבנה תיאורטית של המוסיקה שניגנתי, ובעקבות זאת ניסיתי להלחין."

מנחה ומנגנת בטקס יום עצמאות עירוני

שרה עברה להתגורר ביבנה בשנת 2000, יחד עם בעלה, אלי.

"הגעתי ליבנה מהעיר ראשון-לציון, עם בעלי, אלי, לשכונה המשטרתית בנווה-אילן. יש לי 3 ילדים. הבן יוסי, הבכור, והבת, חני, התחנכו בראשל"צ. הבן הצעיר, שגילו 33, הינו עם צרכים מיוחדים ושוהה בהוסטל. יש לי 2 נכדים, בנים תאומים מקסימים, מבתי, חני, בני 12, שגם הם מוכשרים במוסיקה. הם מתגוררים בגן שורק. בני הבכור הוא עו"ד, אך בחר  לעבוד ברכבת ישראל ומתגורר בראשל"צ. יצאתי לגמלאות, ממשרד החינוך, כמורה למוסיקה לגיל הרך, לפני 10 שנים, ומאז, אני נהנית מהרחבת הדעת בשמיעת הרצאות, בהשתתפות בחוגים, בהלחנה, בפעילות גופנית, ובטיולים."

בחיק המשפחה

ספרי על תהליך כתיבת המנון יבנה

"כמורה למוסיקה באזור המרכז, שמתי לב שלא חובר מעולם אף שיר שמזכיר את 'יבנה' העיר. ידעתי על ההיסטוריה המפוארת של העיר בעבר, והרשימה אותי יכולת הישרדותם של היהודים כעם לאחר חורבן הבית, תוך עיצוב חייהם מחדש. בסיפור היציאה אל הגלות, והחזרה של בני עמנו מן הגלות, ראיתי משהו משותף באופן הסתגלותם למצב החדש. הסיפור הלאומי שזור פה עם האישי שלי, ולכן, חשתי הזדהות עם הכתיבה."

שרה כנען מקבלת תעודת-הוקרה מראש העיר, צבי גוב-ארי

ואיך זה התחבר לפן המוסיקלי?

"גם מבחינה מוסיקלית השתמשתי במשפטים שיוצרים מתח ומחפשים המשך ופתרון. ההרפיה – המסמלת עבורי תהליך הסתגלות, מגיעה רק בפזמון: "גם ללא מקדש – הבו אור חדש". מלבד ההרפיה, משולבים בפזמון גם אופטימיות וחגיגיות. חשבתי ששיר זה יכול להוות גלעד וזיכרון לחורבן קהילותינו בגלויות מזרח ומערב, ולתקומה של חיינו בארץ."

צפו בהמנון העיר יבנה (מאת: שרה כנען) בכנס מקהלות, בביצוע להקת רמות: