בגלל כלב מאיים – חייה של תושבת יבנה הפכו לסיוט מתמשך

הכלב (שנגדו אין ליפה שום דבר, וברור שאינו אשם) רוב הזמן נמצא קרוב לשער. כשהיא או כל דמות אחרת מתקרבת – הכלב נעשה תוקפני, לא רגוע, נובח נביחות קולניות ומפחידות.

"בכל יום, מספר פעמים ביום, אני חווה את החוויה הבלתי נעימה, שכל תיאור שאתאר יהיה קטן לעומת עוצמת חריפותה במציאות. הכלב מצליח להטיל עליי אימה ופוגע פגיעה ממשית באיכות-חיי. בשעות החשיכה הבעיה כפולה ומכופלת. כל מה שאני מבקשת ודורשת, זה לממש את זכותי הבסיסית, המינימאלית, כדיירת בבניין משותף, להיכנס ולצאת מביתי בבטחה, ברוגע, בשקט ובשלווה, בכל שעה משעות היממה. מבלי שינבחו עליי, מבלי שאבהל ומבלי שאפחד."

שביל הכניסה לבית שייך לכל הדיירים, והוא צריך להיות נקי וסטרילי ממטרדים וממפגעים. במקרה הזה, המפגע הוא… כלב. 

לכל דייר ואדם עומדת בפניו הזכות לממש את תחביבו, במקרה הזה לגדל כלב. אבל, בבית משותף חייב ומתבקש לעשות זאת בכבוד ומבלי לפגוע ולהזיק לשאר הדיירים. יש לעשות זאת מבלי להפר ולהפריע את הסדר הציבורי. גם לשמוע מוסיקה הוא זכות של כל תושב בעיר, אך אם מישהו יעמיד רמקול בחצרו וישמיע מוסיקה בעוצמה שתפריע לשכנים מעבר למקובל – יופיעו פקחי העירייה, יזהירו במקרה הטוב, ואף יקנסו במקרים של תלונות חוזרות ונשנות.

"ניסיתי, פעמים רבות, לפתור סוגייה זו בדרכי נועם, ישירות עם השכנים וביקשתי שיחזיקו את הכלב כשלושה מטר רחוק מהכניסה לבית, אך לצערי ללא הצלחה."

יפה פנתה לעירייה וביקשה עזרה. כבר שנתיים שהיא פונה, שוב ושוב, לסייע לה לפתור את הבעיה.

"קטונתי!" היא אומרת "אני מעריכה את מאמציה של העירייה לסייע לי. אינני מזלזלת במאמציהם ונכונותם לעזור לי, אך, במציאות הבעיה עדיין קיימת במלוא חריפותה ועוצמתה. פניותיי וקולי, כקול הנשמע במדבר ואין עונה."

גם בכתיבת שורות אלה, הכלב משוחרר בחצר ונמצא ליד השער, סמוך לכניסה – דרוך… מפחיד!

בני-משפחתה של יפה, חברותיה ונכדיה כבר מזמן נמנעים מלבוא לבקרה, עצוב מאוד!

"הם מפחדים" היא אומרת "ומה איתי? אני מלאת חרדות. אין לי איכות-חיים. הלוואי! כולי תפילה, שהעניין ייפתר ואוכל לחיות את חיי בשלווה וללא מורא ופחד."

יפה הגיעה עד לבכירים בעירייה והבהירה כי החצר היא בכלל שטח משותף של כל הדיירים ולא רשומה בטאבו של השכן המחזיק בכלב, אך גם כאן העניין נתקע ונתנו לה להבין שהעירייה לא תוכל לעזור לה.

יפה מאמינה בכל מאודה כי היחידה שיש לה את הכוח והמשאבים לסייע היא העירייה, והיא כבר ממש נואשת.

מעיריית יבנה נמסר כי "הפנייה התקבלה, ונראה כי מדובר במחלוקת בין הדיירים. יחד עם זאת, העירייה תבדוק את האפשרויות הקיימות במסגרת סמכויותיה ותפעל לסייע ככל הניתן".

נשלחה בקשה לתגובה מרשות למקרקעי ישראל (רמ"י) מכיוון שלכאורה החצר שייכת להם, וברגע שתתקבל התגובה – נוסיפה כאן.