לציון יום הילד הבינלאומי שיחול מחר - איל ורשביאק, תושב יבנה, על מה שקורה לילדינו ואיך לנהוג איתם
לקראת יום הילד הבינלאומי, על מצב זכויות הילד במאה 21 לעומת מאות קודמות ועל התמורה החיובית שחלה עם הזמן, נאמרים דבריו של איל ורשביאק, מומחה לטיפול בילדים, בעל MA בעבודה סוציאלית, טיפל וריכז תחום ילדים בסיכון באגף לשירותים חברתיים בעיריית חולון, מרצה בכיר באקדמיה בתחומי טיפול מגוונים בבריאות הנפש. מנהל ומייסד 'מכון ורשביאק', הפועל ביבנה ומטפל בילדים ונוער הסובלים מתופעות של חרדה, טראומה וטיפול בכאב. בשנים האחרונות משתף פעולה עם בית הספר ביאליק שביבנה, ויחד הם מוציאים לפועל פרויקטים ייחודיים.
"האדם אינו אלא רק תבנית נוף מולדתו..." כתב המשורר שאול טשרניחובסקי. אכן מה שקורה לילדינו הוא שיקוף של מה שקורה בסביבת הילד, בחברה בכלל ובביתו של הילד בפרט.
לאורך ההיסטוריה ניתן לראות כי ההתייחסות לילדים משתנה ומושפעת מתפישות תרבותיות וחברתיות.
עד למאה ה-19 התייחסו לילדים כמו למבוגרים, אך קטנים יותר, הם התלבשו כמו המבוגרים, שיחקו כמו המבוגרים, בתקופות מסוימות (המהפכה התעשיתית) עבדו כמו מבוגרים - בעצם היו חלק מ'הרכוש' של ההורים וזכו להתייחסות בהתאם.
החל מהמאה ה-19, החלה התייחסות מיוחדת לילדים, שאף קיבלה משמעות חזקה יותר במאה שלאחריה.
ה-20, שיש מי שמכנה אותה 'המאה של הילדים', הושם דגש על זכויות ילדים ועל הצורך להגן עליהם מפני ניצול, התעללות ופגיעה. ניתן לראות מגמה זו על רקע תהליכים חברתיים של דמוקרטיזציה ומתן שוויון זכויות לנשים ומיעוטים.
המאה ה-21 מתאפיינת בנגישות הרבה למידע, בהטלת ספק ובהעדר מוחלטות, בדגש על אינדיבידואציה ומימוש עצמי (הן של ההורה והן של הילד), בהתייחסות לצרכים הייחודיים של הפרט, תפישה זו לא פסחה גם על הילדים.
מה שמאוד מאפיין את התפישה החברתית כיום, הוא החשיבות הגדלה והולכת למימוש עצמי, גם של הילד, וזה יוצר בלבול גדול אצל מבוגרים וילדים בין רצון הילד לבין טובת הילד.
יש משפחות שהעלו על נס את דגל השוויון שבין הורים לילדים. אך לא אחת ההורים והילדים נסחפים עם הזרם ומתקשים לשחות ולהתקדם לקראת מטרה.
היכולת לדחות סיפוקים, לקבל סירוב ולהתמודד איתו - מתפתחת אצל ילדים לאורך השנים. ילד שגדל ללא גבולות ומקבל הכול כמובן מאליו - לא רוכש כלים ומיומנויות להתמודד עם תיסכול וכעס, לא לומד לוותר ולהתפשר, ובעצם, מפתח תפישה שהכול מותר, הכול סובב סביבו, עד שנוצר בלבול בין זכויות וחובות. הזכויות הופכות להיות החובה, והחובות הנורמטיביות מהילד הופכות בעיניו לזכות. ולכן, כאשר ההורים או בת הזוג או המסגרת הלימודית מעמידה גבולות, דרישות - לא אחת נראה שילדים אלה מתקשים לעמוד בכללים אלה, מתמרדים, מתפרעים, פועלים באלימות כלפי הסביבה או כלפי עצמם (חרדה, דיכאון ואף פגיעה עצמית).
מה עלינו לעשות כדי לעזור לילדינו לממש את עצמם:
1. לתת לילד דוגמא אישית להתנהגות רצויה.
2. ליצור הסכמה בין ההורים, שיעבירו לילד מסרים דומים, ברורים ולא סותרים, כך יוצרים עבור הילד ודאות.
3. לקבוע כללי התנהגות בבית, אשר מתאימים לגיל הילד, יכולותיו ולהקפיד לעמוד בהם, הורים וילדים.
4. להסביר לילד, בסבלנות ובסובלנות, את הסיבה לכל כלל וכלל. בנושאים מסוימים אפילו לנהל משא ומתן, ואף, להתחשב ברצונו של הילד, כל עוד רצונו לא פוגע באחר או בערך משמעותי להורים.
5. לחזק את הילד ולשבח אותו על התנהגויות רצויות שהוא עושה.
6. לבחור את המלחמות; לא כל דבר חייבים לראות, לשמוע או להגיב עליו.
7. להימנע מכל התנהגות או אמירה שמשפילה את הילד.
8. לעשות אבחנה מאוד ברורה בין חובות לזכויות. ואף למנוע זכויות אם לא עומד בחובות מסויימים.
9. לאהוב את הילד עד בלי די. דרך עידוד הצבת אתגרים מותאמים, רחמנות, הורדת הציפיות. עשיית דברים במקומו או הענקת דברים חומריים בלבד - זו אינה אהבה!
