תושבי יבנה נגד פארק המים: הוגשה תביעה בסך 50 מיליון ש"ח

הבקשה מגוללת את סיפורם של המצהירים, ולדברי התובעים את סיפורו של פארק המים והעיר יבנה – עוד מימיה כמועצה אזורית.

כך, מתארת הבקשה כיצד נבנה פארק המים על קרקע ציבורית המיועדת, לכאורה, לכלל תושבי העיר, כיצד הוחלט להקצות את הקרקע ללא מכרז וללא תשלום, לדבריהם, במטרה שהפארק יפעל לרווחת כלל תושבי העיר (מה שלא קרה בפועל), כיצד הוחלט, לכאורה, על-ידי עיריית יבנה לגבות סכום ארנונה מופחת מפארק המים – למרות שמדובר במשאב יחיד ומיוחד שאין לו תחליף אמיתי בעיר, כיצד "פארק המים השתלט על קרקע ציבורית נוספת (מעבר למה שהוקצה לו בהסכם המקורי)", כיצד "הוענקו הטבות מפליגות לבעלי מנויים (אפשרות הורשת המניה, או מכירתה בשוק כאילו מדובר במניה נסחרת בחברה ולא בחברות בעמותה ציבורית)", כיצד "מכר פארק המים כרטיס כניסה יומית ומניית קיץ במחיר מופקע (ואגב הפליה בגישה למתקני הפארק)", כיצד "עיריית יבנה כשלה בפיקוח על הפעלת פארק המים (למרות שיש לה נציג בהנהלת הפארק בדיוק למטרה זו)", וכיצד, למרות כל האמור, "רוב תושבי העיר מודרים מהמקום ואינם רשאים ליהנות מטובו." 

תובעים בשם כלל תושבי יבנה: ד"ר טל מימרן וקובי יוסוב

מדובר במהלך דרמטי ביותר, אשר מבקש, לדברי מובילי המחאה, לתקן עוול של עשרות שנים.

מזה חודשים, ד"ר טל מימרן וקובי יוסוב פועלים נמרצות ברשתות החברתיות, ובזירות נוספות, במטרה להציף את הבעיות ביחס להקמת וניהול פארק המים. מובילי המחאה אף נפגשו עם ראש העיר, רועי גבאי, בבקשה כי זה יקדם דיאלוג בינם לבין הנהלת פארק המים. אלא, שגם עיריית יבנה וגם הנהלת פארק המים העדיפו לנהל דיאלוג ישיר בינם – תוך הדרה, לכאורה, של מובילי המחאה משולחן הדיונים.

יוסוב ומימרן טוענים בפני הפורטל כי "ראש העיר מינה יועץ מיוחד (בני צימרמן), אשר אמור היה לגבש עמדה מקצועית בנושא, ולא ברור להם כרגע היכן התהליך עומד מבחינת עיריית יבנה, וכיצד בכוונתה לפעול לאור הגשת התובענה הייצוגית הזו." הם תוהים.

באשר לתובענה הייצוגית, זו מעלה תמונה לפיה רוב תושבי העיר מודרים ממתחם פארק המים. כך, בעוד בעלי מניה החברים בעמותה רשאים ליהנות מהמתחם במשך כל השנה. בנוסף, מתארת התביעה כיצד רוב תושבי העיר המבקשים לרכוש מנוי קיץ – לשלושה חודשים בלבד – נדרשים לשלם מחיר מופקע, שאינו משקף עלות ריאלית, בהשוואה למחיר אותו נדרשים לשלם החברים במשיבה. כמו כן, מגוללת התביעה תמונה לפיה רוב תושבי העיר המבקשים להיכנס למתחם באופן חד-פעמי (כרטיס יומי), נדרשים לשלם מחיר שאינו ריאלי ביחס למחיר הכניסה של חברים במשיבה. למעשה, גם אלו אשר מוכנים לשלם מחיר שאינו ריאלי עבור הכניסה – אינם רשאים להיכנס למתחם בסופי שבוע ובמועדי ישראל, ובנוסף, הם מודרים מחלקים נרחבים במתחם, אליהם הם אינם מורשים להיכנס כלל (למשל: הבריכה המחוממת, מתחם הג'קוזי, חדר הכושר, ואפילו, מלתחות משודרגות ששמורות רק לבעלי מניה).

ד"ר עדיאל זימרן, ינהל את התביעה

לגישת התובעים: "לא ניתן לקבל זכויות קנייניות בקרקע ציבורית בלא תשלום – לתקופה של 49 שנים – על מנת להקים עליה 'מועדון סגור' המיטיב ומשיא רווחים אך ורק לחבריו שעה שהוא מדיר את כל יתר הציבור ובפרט את תושבי העיר עצמם. זאת, מאחר ולעמדתם קרקע ציבורית כשמה כן היא – שייכת היא לכלל הציבור: אישה כאיש, קטן כגדול, בעל אמצעים כדל, טייס כטייח". עוד טוענים התובעים כי במקום לפעול לרווחת תושבי העיר, "המשיבה דרסה את תושבי המקום לטובת ביצור זכויותיה ורווחיה האישיים והעברתם לבניה ובנותיה; וקבעה כי דור ההמשך של חברי העמותה וכל בני משפחתם זכאים להיכנס למתחם וזאת אף שחלקם כלל אינם מתגוררים בעיר". 

מתוך האמור בתובענה, עולה תמונה לפיה המצב כיום מאפשר למשפחה המתגוררת מחוץ לעיר (אשר אינה משלמת ארנונה, אינה חייה במקום ואינה תורמת לכלכלת העיר), ליהנות מהמתחם – ואף להביא אליו מכרים וחברים ממעגלים נוספים – כאשר תושבי העיר עצמה מנועים מכך. זאת, בזמן שהמשיבה נהנית באופן בלעדי מהטבות – דוגמת ארנונה מופחתת באופן משמעותי – וממשיכה להעשיר את קופתה אגב שימוש בקרקע ציבורית אשר אמורה לשרת את כלל הציבור.

בהתאם, התובענה הייצוגית מבקשת להשמיע את קולם המושתק של תושבי העיר יבנה – ותיקים כחדשים – אשר מופלים, לכאורה, לרעה, מזה עשרות שנים, ו"חייהם בעיר מלווים בתחושות קשות של עלבון, הדרה וניכור חברתי-כלכלי."

ברמה האופרטיבית, דורשים התובעים כי בית המשפט יחייב את פארק המים לפצות את המבקשים בגין כל הנזקים המימוניים שנגרמו להם כתוצאה מהתנהלותה של המשיבה לאורך השנים, בגין תחושת ההדרה, העלבון, הניכור והצער, ובגין הפגיעה הקשה באוטונומיה שנגרמה להם כתוצאה מכך שנמנע מהם שימוש במשאב חיוני אשר יכול לתרום לרווחה האישית ולפיתוח ושגשוג אישי ומשפחתי – כאמור, בסכום של 50,000,000 ש"ח.

עוד דורשים התובעים כי בית המשפט יורה לפארק המים לחדול מההתנהלות הנוכחית, ולקבוע כי כל תושבי העיר זכאים ליהנות ממשאב חיוני הבנוי על קרקע ציבורית בצורה שוויונית והוגנת.

בהתאם, נדרש פארק המים לבטל את הגבלת הכניסה לחלקים במתחם לחברי העמותה ולדור ההמשך בלבד, לבטל את שינוי תקנון פארק המים "המעניק העדפה אוטומטית 'לדור ההמשך' על חשבון תושבי העיר", לבטל את הסעיף בתקנון פארק המים אשר קובע כי "בן זוג או צאצא של חבר במשיבה שנפטר יוכל להתקבל כחבר במקומו", ולהגדיר מחדש את קריטריונים ברורים ושוויוניים למספר המנויים שניתן למכור למקום, כמו גם את מחיר המנוי הראוי ואופן מכירתו (על סמך פרמטרים אובייקטיביים ומקצועיים).

מעיריית יבנה נמסר: "מדובר בהתקשרויות שנעשו לפני עשרות שנים ואושרו ע"י מועצת העיר דאז. בשל המשמעויות הכלכליות ארוכות הטווח הנובעות מכל החלטה בעניין, החליט ראש העיר למנות יועץ אשר יערוך את הבדיקות הנדרשות ויבחן את דרכי הפעולה המועדפות, בנסיבות העניין, לטיפול ואסדרת השימוש והפעלת פארק המים, בין ע"י העירייה או גורם אחר, תוך התייחסות להיבטים כלכליים, תכנוניים, חברתיים לכלל תושבי העיר, לרבות חברי עמותת הפארק. לאחר שתושלם הכנת חוות הדעת – תתקבל החלטה מקצועית בעניין".

כאמור, יו"ר עמותת פארק המים, דוד אנגל, טען כי התובענה טרם הגיעה אליו, ולכן, אינו יכול להתייחס כרגע.

פורטל יבנה שלי – Myavne ימשיך לעקוב ולראות כיצד יתפתחו הדברים ביחס לסוגיה מרתקת זו.