שוהם אמסלם לוקח פסק-זמן

שוהם אמסלם הוא לא בן 21 טיפוסי. לשוהם יש שליחות – הוא רוצה רק לעשות טוב לאחרים – מילדים רעבים, דרך חסרי בית ועד ניצולי שואה. לכל מי שהוא יכול לעזור הוא עוזר באהבה, גם אם זה גובה ממנו מחיר נפשי גבוה במיוחד. כך לדוגמה כאשר הציל, במפורש, את חייו של צעיר יבנאי, אשר ביקש לשים קץ לחייו.

שוהם אף אימץ ניצול שואה בעיר, את ינקו רפפורט ז"ל, וסייע רבות לנזקקת בעיר שלומית ענצ'ו ז"ל. אני יכולה לספר לכם כמה עצב נפל על הבחור הצעיר הזה כאשר שלומית, ולאחר מכן ינקו הלכו לעולמם. הבכי שלו בשיחה עמי קרע גם את לבי.

אתם יכולים רק לדמיין לעצמכם מה עבר שוהם, שהחל את פעילותו למען הזולת עוד כשהיה נער צעיר (בן כ-12), מה חווה במהלך השנים האחרונות, במפגשים קשים עם נזקקים חסרי ישע, ניצולי שואה, ילדים חולי סרטן, דרי רחוב (הומלסים) שלא הייתה להם שמיכה להתכסות בה בלילות החורף הקרים, המפגשים עם נרקומנים ועם צעירים שרצו לשים קץ לחייהם. 

אז עכשיו הוא עצמו עובר משבר, שהוא מובן מאליו, ומודיע כי הוא לוקח פסק-זמן מהפעילות המסיבית הקשה והמתישה, ויתמקד בריפוי הנפש העדינה והשברירית שלו.

אין לנו ספק שהוא עוד ישוב, כי זה בדמו ובנשמתו, כי זה החינוך שקיבל מבית, וכי זה האופי שלו: לתת ולתרום לאחר. ובינתיים, ניתן לו חיבוק אוהב ומחזק, ונאחל לו שישוב לפעילותו החברתית כשהוא מחוזק יותר ועם נפש בריאה בגוף בריא. יישר כוח שוהם שלנו!

שוהם אמסלם פונה לכולנו ומסביר: 

"חברים יקרים שלי, אני עובר תקופה קשה מאוד. וזה יושב לי כמו משקולת על הלב. דיכאון ומחשבות לא טובות בכלל…
הלחץ הנפשי הזה, שמצד אחד אני רוצה לעזור לכולם, אני אוסף כספים, אני מביא להם אוכל לשולחן, כאילו זה הבנים שלי, אני דואג שלא יהיה לו קר בלילה כי הוא יכול להיות סבא שלי!
ואז יום אחד מודיעים לך.
הוא נפטר.
אני מוצא את עצמי, כבר תקופה, יושב ובוכה כל לילה על כל אותם האנשים שאיבדתי בדרך. מגיל 12 ועד היום.
וזה גדול עליי… התחלתי טיפול פסיכולוגי כי הבנתי שאני צריך עזרה, שאני לא מסוגל לעבור את זה לבד.
החלטתי להוריד רגל מהגז, לעצור רגע את התרומות, לעצור את המעשים, אני מצטער, אבל אני חייב לקחת הפסקה.
בשביל הנפש שלי.
אוהב את כולכם ומקווה שתבינו אותי."