רק האהבה תנצח

עם ישראל דומה ללבנה בשני מובנים מרכזיים. ראשית, כשם שללבנה אין אור משל עצמה אלא היא מקבלת את אורה מהשמש, כך לכלל ישראל אין אור עצמאי – הוא בטל באופן מוחלט לבורא, המאיר עליו את אור ה' באמצעות קיום התורה והמצוות. שנית, כשם שהירח חווה עליות וירידות במחזוריות שלו, כך חיי העם רצופים עליות וירידות, שבסופן נגיע לעלייה השלמה שבעזרת ה' תשאיר אותנו למעלה.

את אשר משקף לנו הירח עלינו לשקף בחיי היום-יום: ללא השמש והירח העולם יישאר חשוך, וכך גם עם ישראל – ללא חיבור לבורא הוא יחווה ירידות. לכן, עלינו לעשות הכול כדי שאור הלבנה של כל יהודי יהיה כאור החמה – אור שאינו מפסיק להאיר, דבר שיתרחש רק אם נהיה מחוברים באופן מוחלט לאור האלוקי.

הזכרנו לא פעם שהירידה העצומה שהביאה אותנו אל החורבן נבעה משנאת חינם. האגו האישי מנע מאיתנו לתת מקום לשני, ומנע מאיתנו לקבל את האור האלוקי שמאיר רק למי שמבטל את האגו ומתחבר אליו. בזכות יום ט"ו באב אירעו אירועים מיוחדים לאורך ההיסטוריה, ובכל שנה אנו שמחים מחדש על הדברים הטובים שקרו בו. אחד מהם דורש מאיתנו כיום מאמץ עילאי כדי לקיימו: המשנה מספרת שבט"ו באב "הותרו שבטים לבוא זה בזה", ובנות ישראל היו יוצאות במחול בכרמים. הבנות מבתים אמידים היו מעניקות בהשאלה שמלות יוקרה לבנות מעוטות היכולת, כדי שכולן תהיינה שוות, יתקשטו וימצאו את בחיר ליבן. זהו מעשה אצילי של אהבת חינם ונתינה ללא תמורה – מעשה שבא לתקן את שורש החורבן.

באהבת חינם קיים הרצון לראות את הטוב וההצלחות של הזולת, לעומת שנאת חינם שבה מתמקדים ברצון לראות בכישלונותיו. לצערנו, בדוגמת הקמפיינים שלפני בחירות, במקום שיובילו באהבת חינם ושכל קמפיינר יעצים את היכולות של המועמד שלו (בגיבוי הוכחות מהשטח), אנו נחשפים לפעולה הפוכה: מייצרים קמפיינים של שנאה ומציגים את כישלונות המתחרה. ייתכן שחלק מהפרטים המוצגים נכונים, אך בסופו של דבר יש לזכור שאין נברא בעולם שעושה ולא נכשל – רק מי שלא עושה כלום אינו נכשל. אם ניגש לחקור באופן אובייקטיבי, נאסוף את הכישלונות לצד ההצלחות ונבחן מה בולט ושולט יותר, נוכל לשפוט כראוי – ולא חלילה מתוך שנאה.

מיהו הילד הכי מאובטח בעולם? בן המלך. כילד, אין לו כוחות עצמאיים להתמודד מול כל מי שמנסה לפגוע בו (ורבים הם), אך כל עוד הוא זוכר מי אביו המלך שדואג לשמור עליו ביכולות בלתי מוגבלות – הוא אינו דואג. כך גם אנו, עם ישראל: העולם כולו אינו שוכח לרגע שאנו בניו היחידים של הקב"ה, והקנאה אוכלת אותם ולכן הם מחפשים לפגוע בנו.

בפרשת השבוע, *פרשת 'עקב'* , משה רבנו ממשיך בדברי התוכחה ערב הכניסה לארץ ומדבר על הטוב שיהיה לנו כשהיה מחוברים לה'. הוא מזהיר אותנו שאם נשכח ונחשוב "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", נחזור לשמירה הטבעית שבעולם ואז נפסיד, כי במישור הטבעי אנו נמצאים בעמדה נחותה.

דווקא כיום, כדי לנצח, חייבים לאמץ את דעתו הברורה של הרבי מליובאוויטש: ביטחון אמיתי אינו מושג על ידי "קניית שקט" זמני באמצעות ויתורים, אלא על ידי חיבור איתן ומלא למקורות היהודיים, עמידה איתנה על זכויותינו הלאומיות, וסירוב מוחלט להתכופף בפני לחצים חיצוניים.

זוהי הדרך היחידה להבטיח את שלום העם וביטחונו, מתוך הבנה שרק יחד נוכל להדוף את כל העולם.

בעזרת ה', יחד ננצח!

שבת שלום!