עיריית יבנה – במקום ה-50 מתוך 75 בהשקעה בתושב בחינוך

הבדיקה מעלה פערים עצומים בין היישובים השונים ברחבי הארץ, כאשר את הרשימה מובילה תל-אביב-יפו, עם השקעה בסך 6,700 שקל בתושב בשנה, ואילו ביתר עילית סוגרת את הרשימה במקום ה-75, עם השקעה שנתית של 791 שקל בלבד בתושב.
במקום השני ניצבת רעננה עם 6,154 שקל בשנה, וחיפה שלישית עם השקעה נטו בסך 5,982 שקל. בתחום החינוך, לדוגמא, תושב רמת השרון מתוקצב מהעירייה ב-1,347 שקל בשנה, ואילו ברהט התקצוב הוא אפסי.

מגמה זו היא עניין מתמשך, כשהפעם תשע מתוך עשר הערים החלשות הן ערים מגזריות – ערביות או חרדיות. בעוד הערים העשירות משקיעות בתושביהן 4,500-6,700 שקל בשנה, הערים העניות משקיעות בתושביהן 790-980 שקל בלבד בשנה.
הסקירה מתבססת בין היתר על ניתוח דוחות שנתיים של העיריות ברחבי הארץ ועל נתוני הרשויות המקומיות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הדו"חות הכספיים של העיריות משמשים לעיקר הנתונים בסקירה זו.

ההשקעה נטו בתושב מבטאת את ההשקעה שהעירייה יכולה להשקיע במסגרת המשאבים שעומדים לרשותה, והיא כוללת את כל התשלומים שהרשות מוציאה על התושבים בתקציב הרגיל (השוטף), בניכוי השתתפות המדינה והתשלומים והתקבולים הבלתי רגילים. התשלומים הרגילים בתקציבה של כל רשות מקומית כוללים תשלומים להנהלה והוצאות שנדרשות לצורך ניהול העירייה, ובהן הוצאות שכר, מימון ופירעון מלוות. בנוסף, הם כוללים תשלומים עבור הוצאות שנדרשות לתחזוקת העיר, כולל תברואה, ניקיון, אחזקה, תכנון העיר ופיקוח עירוני. כמו כן הם כוללים גם תשלומים לשירותים ממלכתיים, בהם חינוך, רווחה, תרבות, דת וקליטת עלייה.

ההשקעה בחינוך – בחציון התחתון של הדירוג. עיריית יבנה. תצלום: דף הפייסבוק, עיריית יבנה

רשויות נוספות שמשקיעות את הסכומים הגבוהים ביותר בתושביהן הן אילת שבמקום הרביעי עם סכום של 5,846 שקל בשנה, רמת השרון מדורגת חמישית עם השקעה בסך 5,661 שקל בשנה לתושב, והרצליה שישית עם השקעה נטו של 5,150 שקל בתושב.
הנתונים מעלים שתשע מתוך עשר הערים העניות מבחינת השקעה בתושב נטו הן ערים מגזריות, כלומר כאלה המשתייכות למגזר הערבי או למגזר החרדי. נתונים אלה תומכים בהערות ארגון ה-OECD וקרן המטבע הבינלאומית בדו"חותיהם לסיכום 2017 בכלכלת ישראל, שהוגשו בשבוע שעבר למשרד האוצר. אלה המליצו כי יש לבצע רפורמות שיסייעו בהכללת שתי אוכלוסיות אלה בכלכלת ישראל, אחרת הפערים בין האוכלוסיות השונות בישראל יסכנו את יציבות כלכלתה.

עורכי הדוח ב'צ'מנסקי-בן שחר', מירב איינשטיין ולאון בורין, מציינים: "ערים עשירות מושכות ומשמרות תושבים מרמה חברתית-כלכלית גבוהה ואילו ערים עניות מושכות ומשאירות תושבים מרמה חברתית-כלכלית נמוכה. כך נוצר אצלן מעגל עוני מכיוון שהאוכלוסייה שמגיעה אליהן היא אוכלוסייה נתמכת, שמגדילה את תשלומי הרווחה של העיר, אוכלוסייה שצורכת פחות ומייצרת ביקושים נמוכים לשטחי נדל"ן מניב, וחיה בעיר שאינה אטרקטיבית. זו גם אוכלוסייה מסובסדת שמגדילה את שיעורי הפטורים מארנונה לעיר".

הם מוסיפים כי "שלושה משתנים משפיעים על האפשרות של היישוב להשקיע בתושב: תעריפי הארנונה, היקף המ"ר של הנדל"ן המניב ושיעור הגבייה. כל זאת מעבר לנושאי הניהול הנדרשים.  משתנים אלה אינם בשליטת הרשויות בלבד, אלא בידי משרדי הממשלה, ולכן הרשויות כבולות ביכולתן לנהל את עצמן בכלל ובעולם תחרותי בפרט. בשיטה הנוכחית, מרבית הערים העשירות ימשיכו להיות עשירות ומרבית הערים העניות ימשיכו להיות עניות, או יקרסו או שיעברו לכינוס נכסים".

טבלאות ונתונים: 'צמנסק'י-בן שחר'

עוד מציינים איינשטיין ובורין כי ב-35 השנה האחרונות גדלה אוכלוסיית ישראל ב-4.5 מיליון איש, עם גידול שנתי ממוצע של כ-130 אלף איש בשנה, אך מנגד, בעשור האחרון בנו כ-1.4 מיליון מ"ר ברוטו של נדל"ן מניב לעומת 2 מיליון מ"ר בעשור הקודם. "ברמה הארצית, היקף הבנייה של נדל"ן מניב ביחס לבינוי נדל"ן למגורים הוא קטן ואינו מספק", הם מדגישים.

החוקרים ממליצים כי יש לשנות את שיטת חלוקת ההכנסות ואופן קביעת תעריפי הארנונה, לצמצם את מספר הרשויות המקומיות בישראל, לשנות את מרחבי התכנון מיישובים, ערים ומחוזות 'סתמיים' למרחבים תפקודיים, ולתכנן במספרים אמיתיים ומבוקרים.
"כיום התכנון מנותק מהכלכלה ומהמספרים, וכל עיר מתכננת שטחים מניבים כאילו אין עוד עיר מלבדה בישראל", מסבירים בחברה. "יש לייצר תוכניות ענפיות לתחומי המסחר, המשרדים והתעשייה, ולייצר לכל מרחב תפקודי יתרונות תחרותיים אפשריים, ברורים ונבדלים מאחרים. הערים נדרשות להתנהל כעסק בעולם תחרותי והישרדותי, ולייצר לעצמן אסטרטגיות כלכליות ישימות ומתעדכנות תדיר, עם נגזרת של תכנית פעולה".

מעיריית יבנה נמסר: "מערכת החינוך העירונית עומדת בראש סדר העדיפויות היישובי, שואפת למצוינות ולמיצוי יכולות תלמידי העיר להישגים ולערכים, תוך שימוש מיטבי במשאבי התקציב העומדים לרשותה. בשנת 2016, אליה מתייחס הדוח, הושקע בחינוך סך 101,910,000 שקל, המהווים 34.4% מכלל התקציב העירוני. מתוכם השקיעה העירייה מהכנסותיה העצמיות סך של 24,628,000 שקל, המהווים כ-24.1% מכלל ההוצאה לחינוך העירוני. ההשקעה העירונית לתלמיד עמדה על כ-9,403 שקל לשנה, כאשר תשלום הארנונה הממוצעת למשפחה בעיר עמד על כ-5,156 שקל.

חשוב לציין כי בשנים האחרונות העיר מצויה בתנופת פיתוח ובנייה מרשימה, כולל הקמת שכונות חדשות וקליטת תושבים, ובינוי מוסדות חינוך וציבור בהיקפים חסרי-תקדים, תוך מתן מענה הולם ובזמן אמיתי לצורכי האוכלוסייה – בדגש על נושא החינוך.

מערכת החינוך העירונית זוכה להערכה רבה ולפרסים יוקרתיים מטעם משרד החינוך וגופים נוספים, וזאת הודות להישגים ולעשייה בתחומים מגוונים, לרבות פיתוח תכניות חדשניות ופורצות דרך, העמקת הלמידה המשמעותית בבתי הספר ובגני הילדים, שיעור גבוה של זכאות לבגרות, הקניית ערכים חינוכיים, שיעור גיוס גבוה לשירות משמעותי בצה"ל, ועוד. הישגים אלה הינם פועל יוצא של תכנון מפורט, יסודי ויעיל של התכניות הנגזרות מהחזון החינוכי היישובי, ומהשאיפה התמידית למצוינות, תוך הפקת מירב התועלת מהתקציבים העומדים לרשות העירייה ומהשקעותיה בחינוך.

הנתון הסטטיסטי שבטבלה מבוסס על רישומים חשבונאיים חלקיים בלבד, ואינם מהווים מדד המשקף את ההערכה, ההשקעה והעשייה העירונית המגוונת המתקיימת במערכת החינוך. כך, לדוגמא, כל ההשקעות שבוצעו בתחום תקשוב בתי הספר – בהיקף של מיליוני שקלים – אינם באים לידי ביטוי בנתונים החשבונאיים, כי אם מתקציבים ייעודיים שגויסו לצורך כך, ואינם נכללים בחישוב התקציב הרגיל. הנתון החשוב העומד לנגד עינינו הינו היחס שבין ההשקעה התקציבית בחינוך לתוצאות המרשימות אליהם מגיעה מערכת החינוך".