עידו מוסטקי: תתגלגלו מצחוק

עידו מוסטקי, בן 16, לומד בכיתה י"א בתיכון גינסבורג 'האורן', וכבר חולם להיות סטנד-אפיסט!

מהו צחוק לדעתך?

"צחוק לדעתי הוא דבר שגורם לאנשים לשמוח, לעשות טוב בלב, לא משנה מיהו. אבל צחוק הוא גם משהו מאוד אישי, כל דבר-מה שמצחיק אותו, אך עם זאת, אני לא מכיר אף בן-אדם בעולם שלא צחק אפילו פעם אחת בחייו. לא משנה מאיזו סיבה – צחוק נותן לך כוח."

מהו החלום שלך?

"החלום שלי הוא להיות סטנדאפיסט מצליח ולהופיע על כל הבמות בארץ, ושאנשים יבואו לראות אותי ושיצחקו, וממש לא אכפת לי אם אני אקבל על זה כסף או לא. כמובן שאשמח לקבל, אבל העיקר להופיע עוד ועוד ולמלא אולמות."

אם היית יכול להגיד רק 10 מילים, מה היית אומר?

"אל תפריעו לי. אני הולך לאכול ואז לישון שנת-חורף."

מאיזה גיל התחלת להצחיק?

"אני חושב שתמיד אהבתי לצחוק ולהצחיק אבל אימא אומרת שמגיל שבע בערך. אבל להופיע באמת התחלתי בסוף גיל חמש-עשרה, ממש חודש לפני ימולדת שש-עשרה."

מה אתה חושב על תחום הסטנד-אפ פה, בארץ, מה היית רוצה לשפר ומה אתה חושב שמצוין?

"אני חושב שתחום הסטנדאפ בארץ מצויין, ויש לו הרבה במה כאן, ונותנים לכל מי שרוצה להופיע, אך עדיין כדי להגיע לשלב הזה שמכירים אותך – לוקח הרבה מאוד זמן, ולא תמיד זה מצליח. מה שאני חושב שצריך לשפר בתחום הסטנדאפ בארץ זה לתת יותר במה לנשים, כי יש מלא נשים שהן באמת מצחיקות ואין להן כל-כך במה, למרות שכן נותנים להופיע בבמות הפתוחות, אבל לרוב הן לא מופיעות. זה נכון שיש נשים שלא כל-כך מצליחות ויש כאלה שאין להן מודעות עצמית וצריכות לפרוש מהתחום, אבל באותה מידה יש גם מלא גברים שאין להם מודעות. בגדול, אני מאוד מרוצה מתחום הסטנדאפ כאן בארץ."

איך מגיבים החברים, משפחה וכדומה…?

"המשפחה מאוד תומכת בי, אם זה בהופעות בתל-אביב או בראשון-לציון, אז אבא תמיד לוקח ודואג להחזיר, ואם זה כאן, ביבנה, ב'אוטו בר' – אז אחותי מגיעה ומארגנת חברים מעל לגיל שמונה-עשרה, כדי שיוכלו להיכנס ושיהיה זורם. גם החברים מאוד מפרגנים ואומרים לי כל הזמן כמה שאני מצחיק ושאני אתן להם עוד איזה פאנץ' חדש, במידה ויש לי, ובך הכל תומכים בי ורוצים שאצליח."

אילו תחומים אתה אוהב להכניס להופעות שלך?

"אני אוהב להכניס להופעות שלי, קודם כל, על עצמי ועל כמה שאני גדול, משום שאני לא נראה בן שבע-עשרה, וכמובן, דברים יומיומיים כמו: אקס פקטורף בית-ספר, ערסים, יבנה, חברים, ובגדול, דברים שאני חווה ביום-יום שלי. כמובן שאני לא יכול לדבר על אישה וילדים, משום שאני בסך-הכל בן שבע-עשרה ואני לא נשוי ובטח שאין לי ילדים, לכן, זה בעיקר על בעיות של גיל ה'עשרה'."

יש לך סיפור ילדות מצחיק?

"יש לי מספר סיפורים מצחיקים. אחד מהם הוא שכשהייתי קטן – הלכתי לטייל עם הוריי ברחוב, ואז ראיתי מזרקה, נפלתי לתוכה וטבעתי, עד שאימא שלי הוציאה אותי מהמים. כן, ממש טבעתי בגלל… מזרקה."

יש לך משהו להוסיף?

"יש משפט של ג'וני דפ, שאומר 'יום אחד האנשים שלא האמינו בך – עוד יספרו לכולם איך הם הכירו אותך'. זה משפט שאני מאוד מאמין בו, משום שיש אנשים שלא מאמנים בי, אבל הם עוד ישמעו עליי בעתיד ויקנו כרטיס להופעה שלי."