ספרים רבותיי, ספרים!

ספרים – מומלצי השבוע, והפעם בסימן יום הזיכרון לחללי צה"ל ויום העצמאות למדינת ישראל

השירות הבולאי של דואר ישראל הנפיק בול המוקדש ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשע"ד. העיצוב הגראפי של בולי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל כלל במשך השנים ביטוים סמליים ואנדרטאות. השנה נבחר נושא ה"שיבה" לעיצוב הבול. הבול בעיצובה של רינת גלבוע משקף את מילות השיר "שיבה" מאת יוסף שריג. יוסף שריג (1973-1944), משורר ומלחין, נולד בקיבוץ בית השיטה, בנו של נחום שריג, שהיה מפקדה הראשון של חטיבת הנגב במלחמת העצמאות. במלחמת יום הכיפורים לחם כמפקד פלוגת טנקים בקרבות רמת הגולן, נהרג ועוטר בעיטור המופת.

משבר האמון בין דור הבנים שלחם במלחמת יום כיפור לדור האבות, מייסדי המדינה

עלילת הספר "שלישיית בית הכרם" מאת אביחי אורן מתרחשת בתחילת שנות השמונים עם פלאשבקים לתקופת מלחמת יום כיפור וגם לשנות החמישים. הספר משרטט ברגישות תמונה פרטית והיסטורית כאחת, של יחסים בין-דוריים, דור המדינה על שברי חלומותיו, ומולו הדור אשר חווה את השבר הגדול שהתרחש בעקבות אותה מלחמה. המחבר מצליח להלך בעדינות בין נבכי נפשם של גיבוריו וללוותם בחמלה גדולה במסעם הארוך והמטלטל. הרומן פורש תמות של מציאות רווית מתחים עזים: שורשיות מול הגירה, יחסי קרבה וריחוק, רוך פואטי מול הומור מקברי, עולם של ססגוניות ומיניוּת חצופה מול מציאות של ניכור, עליבות וסיוטים. כל אלה יוצרים יחד תמונת מציאות גדושה ומרובדת.

ברוך, הלום קרב, סובל מתחושת אשמה על שהפקיר את חבריו הפצועים ליד התעלה ביום השלישי למלחמת יום הכיפורים. הוא מאמין כי קרובי החיילים שכנראה מתו בשוחה שממנה נמלט, רודפים אחריו כדי לנקום בו. אשתו אלינור מסרבת להצטרף לפרנויה האופפת את יחסיהם ומעכירה אותם, והיא נפרדת ממנו. נטישתה מבעירה את תשוקתו אליה ומערבלת את דמיונותיו. אלינור, לעומתו, כולה ממשות, "סופר־וומן" נוסח סוף שנות השבעים, עיתונאית מוערכת ויוצרת סרטים דוקומנטריים, הרודפת אחרי ההצלחה המקצועית ואחרי גברים כאחד. אלינור וברוך הם גם ילדיהן של שתיים מבנות "שלישיית בית הכרם", להקת זמר שכיכבה על הבמות בראשית שנות החמישים והתפרקה מהר מדי על רקע סכסוכים רומנטיים. תחושת ההחמצה של חברות הלהקה מהדהדת בין הזיכרונות הכתובים שמפרסמת אמו של ברוך.

אביחי אורן (59), מלמד ומרצה להיסטוריה יהודית באוניברסיטה הפתוחה ומרכז את התכנית להכשרת מורים להיסטוריה ולמדעי היהדות. במלחמת יום הכיפורים לחם בגזרה המרכזית שליד התעלה. 'שלישיית בית הכרם' הוא ספרו השלישי אחרי שני ספרי לימוד.

מתוך 'שלישיית בית הכרם': הקמב"ץ ונהגו נהרגו זמן קצר לפני השקיעה. סומק מרהיב כיסה את המדבר לדקות ארוכות, כמין שובל ענק שמלווה את הנופלים אל מותם. מדי פעם המשיכו הפגזים לנחות על הדיונות, ולפעמים ממש קרוב לזחל"ם שלהם: שריקה חדה המפלחת את האוויר ואחר כך הד עמום, שנמוג לאיטו, עד בוא הפגז הבא. רק כשהחשיך ואף נהיה שקט יותר לזמן מה, כמתעשתים, הם ניסו להשיג קשר עם מפקדת הגדוד. צפצוף ארוך וממושך נשמע, ואחריו הייתה דממה. אחר כך היה עוד צפצוף, אך קצר, וקולות בלולים בקעו ממכשיר הקשר, מתחרים זה בזה. ביניהם שמע לראשונה את צעקות החיילים מהמעוזים, את הפאניקה שהתחוללה שם. מחוסר אונים הוא אטם את אוזניו, וכמוהו עשה גם הסמב"ץ. החיילים המבוגרים חייכו אליהם, במיוחד השׂב. השחרחר חייך בצמצום. איזה קמט נחרץ לרגע על פניו של השחרחר, לפני שהעלטה הכבדה תשתרע על המדבר. אך בעומקו של החיוך ברוך הבחין בשן זהב, לעזאזל. והוא זכר את הנצנוץ הקל שכבה מיד. ובכן, הוא היה גרוזיני, נחרד ברוך. כנראה מהעלייה שהגיעה לארץ בראשית שנות השבעים; ואולי זה מה שמסביר את שתיקתו. אך אלה, התעשת, לא מעורים פה מספיק ולכן יש להתמקד שוב בשׂב, בגיבח. אבל במחשבה שנייה, משפחתו של הגרוזיני תחפש אולי נקמה. הם אפילו מסוגלים לשכור רוצח שכיר שיתנקש בו – אלוהים, די עם החרדות המטורפות האלה… די עם זה… והוא נחרד עוד יותר (עמ' 284). הוצאת הספרים גוונים, 399 עמודים.

לזכרם של גיבורים

איזי מן כותב זה שנים רבות, לצד עיסוקו ככותב פזמונים, עורך ומגיש תכניות בקול ישראל, מקאמות לטקסים ממלכתיים וצבאיים. מקאמות היו מראשיתן דרך פואטית ייחודית, ושימשו נתיב לגלגולן בחרוזים של עלילות גבורה, שסיפרו את סיפוריהם של האנשים הקטנים – שהיו גדולים באמת, אלה שנלחמו בכוחות עצומים מהם ויכלו להם או נפלו אמיצים במערכות הקשות. ספרו "על במותיך" היא אסופת מקאמות שנכתבו במרוצת השנים לטקסי הזיכרון וההנצחה במשרד הביטחון, המביאים את דברי ימיה של הציונות, מראשיתה ועד ימינו אלה, את מלחמות הדמים של מעטים מול רבים, מלחמות על הקיום ממש, ואת הניצחונות שהושגו במחיר כבד של אובדן ושכול, כשעל במות הקרב מוטלים יקירינו חללים. המקאמות שבספר משׂרטטות את תווי פניהם של הלוחמים שלא שבו, וחורתות לָנצח, בזיכרון המשותף לכולנו, את רגעי האש ושאון הקרב, את המסע האחרון ואת הזיכרונות המתעתעים בתוך אוקיינוס הגעגועים. (הוצאת מודן ומשרד הביטחון ההוצאה לאור, 383 עמ').

ילדים במחתרת

בתחילת שנות ה- 70  ועד סופה,  ראתה אור סדרת הנוער "ילדים אלמונים" של גלילה רון פדר. שלושים שנה אחרי שוכתבה הסדרה על ידי גלילה ואף עוצבה ואוירה מחדש.  הסדרה מתארת את קורות קבוצת בנים ובנות מחיפה המסייעת ללוחמי המחתרת בתקופת המאבק בשלטון הבריטי ומבוססות על אירועים אמתיים שהתרחשו באזור חיפה ואירועים פרי דמיונה של גלילה. "הסליק במעמקי המערה" הוא הראשון בסדרה. התקופה היא לפני מלחמת העצמאות, כאשר חבורה של שישה ילדים בני 12 מחיפה, החליטה לעזור למחתרות בפעולתן נגד הבריטים ששלטו אז בארץ – "כך רצינו לקחת חלק במלחמה שתביא להקמתה של מדינת ישראל". אבל מה יעשו ילדים שגילו פתאום מחסן נשק חבוי במערה נסתרת בכרמל? של מי יכול להיות הנשק הזה? ואיך יוכלו להציל את איתן, שנשאר במחסן במערה בלי אוויר ובלי מים בשעת העוצר? בסוף הספר פרטים על האירועים והמושגים שהופיעו בסיפור (איורים: יעל אלברט, הוצאת מודן, 167 עמ').