סימה דוד: אני הנני או אני אינני?

בשיחה איתה עלה ענין בעבודה, יש לה שנתיים לפרישה ומרגישה חסרת סבלנות אל מול אנשים מסויימים.

היא אומרת שהפכה להיות מאוד רגישה בשנתיים האחרונות עוד יותר, מרגישה שליליות מאנשים ומאוד קשה לה עם זה שנכנסים למשרדה ומעירים לה על כל מני דברים.
טוענת שחלקם זו שטות גמורה ועדיין לא שולטת בתגובה.

שאלתי אותה "ואת בתגובה מה עונה?", היא:"אני לא עונה, מתחמקת, מתפתלת בכיסאי וגורמת לו לצאת החוצה."

"את מי הם מזכירים לך?" והיא:"את אבא שלי .."

חזרנו אחורנית לילדות, לאבא שרצה לגונן ולשמור עליה ועל אחיותיה, כמו סגר את השער, את הדלת כהגנה שלא תפגענה. היה מחנך לשמרנות ולצניעות בבית.

היא שמעה ים של איסורים, "לא ללבוש את זה, לא לצאת לשם", משם היא למדה לא לענות, לשתוק ולקבל מרות. הרבה 'לא' היא שמעה בחייה גם מבעלה שניסה למנוע ממנה לעשות מהלכים מקדמים כדי לא לקחת סיכונים מיותרים. מצבם הכלכלי לא איפשר במשך הרבה שנים להתחדש במוצרים לבית ובכלל.

אילוסטרציה

היא לאט לאט החלה לפרוץ את השער שנסגר בפניה כשרצתה להחליף רכב, בעלה התנגד וחיפש עבורה והתהליך לקח שנה, עד שהחליטה לעשות לזה סוף וביקשה את עזרת בן משפחה וכך קנתה רכב אחרי מספר ימים. השאירה את בעלה פעור פה ואת עצמה מאוד מרוצה.

היא התחילה להעיז להביע את דעתה, קובעת עובדות וקשובה לצרכים שלה לשם שינוי.

כשזה החל לקרות, בעלה החל לשתף איתה פעולה ואף פירגן לה.

כשאת מסכימה להיות בנוכחות, שאת מרגישה חשובה מספיק שקולך ישמע ויהי מה, אז גם המחסומים הפיזיים נעלמים.

פתחי את השער ותאפשרי למציאות שלך לקבל אותך בזרועות פתוחות.

סימה דוד,
מטפלת גוף נפש,
לשיחת ייעוץ התקשרו: 052-3777560

לאתר לחצו כאן>>

לדף הפייסבוק לחצו כאן>>

סימה דוד