נפרדים מאתי: המילים, הזיכרונות והאהבה הגדולה שהשאירה אחריה

 

לצד אלפי התגובות הקצרות, היו גם מי שביקשו לעצור לרגע ולכתוב לה מילות פרידה אישיות. חלקם סיפרו על חברות שנמשכה עשרות שנים, אחרים על מפגשים שלא ישכחו, על עזרה שקיבלו ממנה ברגעים חשובים ועל האישה שמאחורי המקלדת, הכתבות והכותרות.

 

בחרנו להקדיש כאן מקום מיוחד לאותן מילות פרידה. לאפשר לכל אחד ואחת מהכותבים להשמיע את קולם, לשתף בזיכרון ולהוסיף עוד פיסה לפסיפס האנושי של אתי .

ראש עיריית יבנה – רועי גבאי

 

"התבשרתי הבוקר בבשורה קשה וכואבת על לכתה של אסתר (אתי) בלכנר, תושבת יבנה, עיתונאית, חברה ואישה עם לב ענק, שהייתה מחוברת לעיר שלנו בכל נימי נפשה.

 

אתי ואני חלקנו היכרות אישית וחברות ארוכת שנים. היא ליוותה אותי לאורך כל הדרך, עוד מימי הפעילות שלי במסגרת הנוער והצעירים, עוד כשהייתי כתב צעיר במקומונים בעיר. לאורך השנים נשארנו תמיד בקשר, והרגשתי תמיד שיש לנו חיבור אישי ואכפתיות אמיתית.

 

אתי אהבה את משפחתה עד אין קץ והייתה גאה בה מאוד. היא אהבה את יבנה והייתה חלק בלתי נפרד מהקהילה המקומית. מלאת אנרגיה, שמחה ואופטימיות. לאורך שנים סיקרה את הנעשה בעיר, עקבה אחר הפעילות והעשייה והביאה את קולה של התקשורת המקומית מתוך תחושת שליחות, מקצועיות ומחויבות לזכות הציבור לדעת, באופן ענייני, מקצועי וישיר. היא האמינה בחשיבותה של עיתונות מקומית עצמאית, כזו שמציפה שאלות, מאירה את הנעשה ומאפשרת לתושבים להיות מעורבים ומעודכנים.

 

בשנה האחרונה, ובמיוחד בתקופה האחרונה, אתי התמודדה עם מחלה קשה. היא נלחמה בגבורה ובנחישות ולא הרימה ידיים. אני מודה שהאמנתי בכל ליבי שאתי הלוחמת, הלביאה, תצליח לצאת מזה. כי כזו הייתה אתי. לוחמת אמיתית, תמיד עם חיוך, תמיד חיובית, תמיד אופטימית, ומעולם לא מתלוננת. גם כשהיה קשה, היא שמרה על הכוחות שלה ועל הרוח המיוחדת שאפיינה אותה כל כך.

 

אני שולח תנחומים מעומק הלב למאיר, בעלה היקר, לילדיה נופר, מרדכי (מורד) ואדווה, למשפחתה היקרה ולכל אוהביה.

 

תודה אתי על החברות, על הדרך המשותפת, על האכפתיות ועל מי שהיית. העיר יבנה נפרדת ממך בכאב גדול, ואני נפרד ממך בכאב אישי עמוק.

 

יהי זכרך ברוך."

הרב יוסי לרר, בית חב"ד יבנה

 

"קשה להיפרד מאדם כל כך חי. אכן, הפרידה תהיה רק מהגשמיות שלה, אבל חיי הרוח שלה יישארו איתנו גם כמודל לחיקוי. קשה להוסיף את המילים ז"ל לשמה, אך בהחלט אפשר לומר שזיכרה הוא ברכה.

 

אברהם נקרא בפי ה' 'אברהם האהובי' וגם 'אברהם אוהבי'. יש שני סוגי עובדים: יש עובד שכל מה שמעניין אותו זה השכר שיקבל – הוא מתענה כל החודש ויום אחד נהנה כשהמשכורת מופקדת בבנק; ויש אדם שהדבר החשוב לו הוא מהות העבודה, ובכל זאת הוא צריך פרנסה, אז הוא דואג שיקבל גם שכר.

 

על עובדי ה' נאמר: יש העובדים מאהבה ויש העובדים מיראה. יש העובדים רק מצד אהבה לה', השכר לא נמצא בסל השיקולים שלהם, ויש עובדים שחושבים כל הזמן להיות עובדים טובים רק בגלל ששכרם לא יפגע. אברהם עבד את ה' רק מאהבה.

אתי ראתה בעבודה שליחות – שליחות לעזור לאנשים. אני יכול לדבר מנקודת המבט שלי; אנו מכירים שנים רבות, ומאחר שראתה בבית חב"ד מקום של עשייה לזולת שלא על מנת לקבל פרס, היא לא רק לקחה בשמחה כל חומר ופרסמה אותו, אלא פעמים רבות דחפה אותי ואמרה: 'דברים כל כך יפים, למה לא לפרסם?', ולא בגלל שהיה חסר חומר במערכת. 24/6 היה לה פנאי, כשהיה צורך בכך. גם בבישולי יום שישי הייתה מתנצלת כשהיא בתוך הסירים, אך מיד מתפנה.

 

כמי שראתה בכך שליחות חיים, גם כשחלתה במחלה הנוראה היא לא יצאה לפנסיה רפואית. מכורח המציאות היו ימים שלא יכלה לעבוד, אך ברגע שיכלה חזרה. איני יכול לשכוח שגם כשהטיפולים היו מורכבים ומפילים – ברגע שהתרוממה, מיד שלחה הודעה או הרימה טלפון שממשיכים. בתקופת החגים, כשהכניסות והיציאות לבית הרפואה היו תכופים, שלחתי חומר לקבוצת הווטסאפ של המערכת, על מנת שלא להכביד עליה והיא משכה אותו וביצעה את העבודה. ביום שישי האחרון, שכוחותיה אזלו ובקושי הגיבה, כשהגעתי לבקר היא רצתה לדעת האם הטור השבועי נכנס לאתר. היא הייתה בשליחות עד הסוף.

 

דבר נוסף שמתחבר לאופייה המיוחד: החסידה אינה עוף טהור, ושואלים מפרשי התורה מדוע – הרי יש לה תכונה מיוחדת של חסד, שלכן נקראת 'חסידה'. ועונים שזה החיסרון הגדול שלה, שהיא עושה חסד רק עם חברותיה. אצל אתי ראינו את החסד האמיתי: היא לא פסלה אנשים בגלל דעות.

 

לצערנו היום אנו מקטלגים אנשים לפי דעותיהם. אני חושב שאני דוגמה חיה לעניין: כנראה שאנחנו לא הצבענו לאותה מפלגה והייתה לנו דעה חלוקה ביחס לפוליטיקה. נכון שזה לא היה נושא שיחה בינינו, רק לעיתים רחוקות, אך זה לא פגם בקשר לעזור ללא גבולות.

 

אתי הייתה מלאה אמונה ואהבה לה', ולכן לא נתנה לעצמה ליפול ולא נתנה לעצמה שום הנחות. גם לא היו לה טענות.

 

אכן, אנו לא צריכים לנבור במעשיה כדי למצוא חומר שנאמץ בחיים ונהפוך את העולם לטוב יותר; הכל צף.

 

אין בכוח האדם לנחם את מי שאיבד את הקרוב אליו, ולכן אנו אומרים 'תנוחמו מהשמיים' או 'המקום ינחם אתכם' – שה' יביא את הנחמה למשפחה ולנו, עם ישראל, בגאולה הקרובה."

 

חברת המועצה רונית ארנפרוינד

 

"אתי אהובה,

כמה מטפורי שאנחנו נפרדים ממך ביום שכולנו נדרשים להרחיב את ליבנו לאהבת אדם ואישה באשר הם והן בחברה כולה.

 

מדמיינת מה היית אומרת על מה עומד לפנינו עכשיו בסדר יום וכמה ואיך היית מוצאת נקודות אור כי היית אישה של לב גדול לכולם.ן וידעת לומר גם וגם לחיים ולסובב ולא מוותרת על האופטימיות.

 

רוחב הלב הייחודי והנדיר שלך ידע להכיל לעיתים את הקורבן והמקרבן ברמה האנושית, אך זה לא מנע ממך לדעת מה טוב ומה רע באופן הכי הכי ברור ומוסרי. עוולות, התעמרויות, לילד, למבוגר, לאישה מוכה, לכולם היית אוזן קשבת, אין סוף של חמלה ומאמצים לעזור, לחבר בין אנשים וקשרים שהיו לך ותמיד תמיד היה החיוך והפנים הטובות והמאירות עם הלב הרגיש ודמעות על כאבם וסבלם של האחרים.

מאז ה-7 באוקטובר, גייסת את מקומך המקצועי להיות חלק מהמאבק להשבת כל החטופים והחטופות, בכל הזדמנות ובכל שבוע להעלות את הנושא, כתבות, תיעוד כל קבלות השבת שלנו והאירועים ובשלב מוקדם העלית את הרעיון לשידור ישיר והכל הכל על מנת שהנושא יישאר בכל דרך אפשרית על סדר היום.

 

כל איש, אשת קשר שהיה לך במוסדות הציבוריים ומסגרות השלטון לטובת העבודה המקצועית: למשל דוברת משרד ממשלתי שהיית צריכה לקבל ממנה תגובה לכתבה או מישהו ממד"א, מהמשטרה או כל מסגרת אחרת, מיד יצרת איתם קשר חברי, אישי, החיבור ברובד האנושי היה לך חשוב ובעיקר טבעי.

 

האכפתיות והמעורבות הרגשית שלך הייתה בכל ולכל אירוע, שום דבר לא עבר לידך ללא רגש אמפתיה ומיד לנסות לעזור ולקשר ולתת מענה ותמיכה.

 

היי שלום חברה אהובה, האנושיות הייחודית, אוהבת האדם והאישה, האכפתיות הבלתי נגמרת במישור האישי והחברתי עם הלב הרחב והנדיב שלך, האור והחמלה שהפצת, יחסרו לנו מאוד תמיד. העולם היום איבד נפש ייחודית של רוך אנושי, טוב ואהבת הזולת באשר הוא והיא."

חבר המועצה עו"ד מאיר דהן

 

"אתי יקרה, את חיוכך לא אראה עוד… אבל את שמך אמשיך לשאת בליבי תמיד…

בצער רב ובכאב עמוק קיבלתי הבוקר את הבשורה המרה על לכתה בטרם עת של חברתי היקרה, אתי בלכנר ז"ל…

כ-25 שנים של ידידות ארוכה ויקרה היו לי עם אתי…

מצד אחד היא הייתה עורכת המקומון 'יבניתון', ובהמשך עורכת פורטל 'מי יבנה'… ומצד שני אני איש ציבור מקומי שפעילותו סוקרה בתקשורת המקומית…

כך הכרנו, ומתוך הקשר המקצועי הזה נרקמה בינינו חברות שהלכה והעמיקה עם השנים…

אבל אתי הייתה הרבה מעבר לעיתונאית ולעורכת…

מעבר לחיוך הכובש שהיה נסוך תמיד על פניה היפות והטובות, הייתה בה תכונה אחת שהערכתי במיוחד – היא הייתה אדם הגון. הגון באמת. במלוא מובן המילה…

מעולם לא חיפשה לפגוע, מעולם לא רמסה את כבודו של אדם למען כותרת, תמיד הקפידה לבקש תגובה, תמיד נתנה מקום לצד השני, ותמיד זכרה שמאחורי כל ידיעה עיתונאית עומדים בני אדם…

אצל אתי, כבוד האדם והאמת היו חשובים הרבה יותר מכל סקופ עיתונאי…

היא הייתה אנושית, רגישה, ישרה ומלאת אהבה לבריות…

אישה טובה הייתה אתי. טובה והגונה…

ואז הגיע המפגש האחרון שלנו, מפגש שלא אשכח…

לפני מספר חודשים פגשתי אותה בקומת הקרקע של קופת חולים מכבי ביבנה, סמוך למעבדה…

כמעט חלפתי על פניה מבלי לזהות אותה, ורק בשנייה האחרונה הבנתי שזו אתי…

היא חייכה אליי את אותו חיוך כובש ומוכר, אבל המראה שלה הכה בי. היא הייתה חיוורת, פניה צהבהבות, וניכר היה שהיא עוברת ימים קשים מאוד…

ניגשתי אליה וחיבקתי אותה חיבוק ארוך…

'מה קורה, אתי?' שאלתי בדאגה…

והיא, עם אותו חיוך שלא מש מפניה, השיבה לי – 'הכל בסדר'…

הבטתי בה במבט ארוך, עמוק ומלא דאגה, שאומר 'אני רואה שלא הכל בסדר'… אבל לא רציתי לבטא זאת במילים… לא רציתי לחדור לפרטיותה…

 

אבל אתי הבינה מייד את משמעות המבט והרגישה בנוח לשתף אותי:

'המחלה חזרה באופן אגרסיבי… אבל אני לא מוותרת. אני ממשיכה להילחם ומקווה שיהיה בסדר. במחשבה שלי אני לא חולה. אני חיה כרגיל כאילו איני חולה'…

אם זיכרוני אינו מטעני, היא גם סיפרה לי על האפשרות להתחיל טיפול חדשני וניסיוני…

עמדתי מולה, כואב וחסר אונים, ואמרתי לה בביטחון עד כמה אני בטוח שהיא תנצח…

 

והוספתי ושאלתי:

'אתי, מה אני יכול לעשות למענך?'

כאילו שבאמת היה בכוחי לעשות משהו…

היא הביטה בי, חייכה ואמרה:

'תתפלל למעני. אסתר בת שרה. יהיה לך קל לזכור… אסתר המלכה ושרה אמנו'…

ואז היא צחקקה את אחד מצחקוקיה האחרונים…

הבטחתי לה שאתפלל למענה בכל הכוונה ובכל הכוח.

וכך עשיתי…

 

בכל בוקר, כשאני מניח תפילין ומתייחד בתפילתי עם בורא עולם, אני נוהג, בסיום התפילה, להתפלל לרפואתם של כל החולים שאני מכיר, מתוך רשימה אישית שהכנתי לעצמי ושהיא מונחת בנרתיק התפילין דרך קבע…

באותו יום הוספתי לרשימה עוד שם אחד – אסתר בת שרה.

מאז, בכל בוקר, נשאתי גם את שמה בתפילתי, בתקווה ובאמונה שתזכה לרפואה שלמה…

והבוקר, הבוקר קיבלתי את הבשורה שאתי היקרה הלכה לעולמה…

והלב דואב…

אני חושב על המפגש ההוא, על החיבוק הארוך, על החיוך שלא נעלם מפניה הטובות גם בשעתה הקשה ביותר, ועל הבקשה הצנועה כל כך שלה – 'תתפלל למעני'…

ואני… כל כך רציתי שהתפילות שלי יתקבלו…

יש עוד דבר אחד שחשוב לי לומר על אתי, דווקא בימים שבהם מחלוקות פוליטיות מצליחות לעיתים להרחיק בין אנשים…

אתי הייתה אשת שמאל. אני איש ימין…

השקפותינו הפוליטיות היו שונות, לעיתים אף מנוגדות, אבל מעולם, אפילו לא לרגע אחד, לא היה בכך כדי להעיב על החברות הטובה בינינו…

כי אתי ידעה את מה שלצערי רבים שכחו: אפשר לחלוק על דעותיו של אדם מבלי לפגוע בכבודו. אפשר להיות משני צדי המתרס הפוליטי, ועדיין לאהוב, לכבד ולהיות חברים אמיתיים…

זו הייתה אתי…

עיתונאית שההגינות הייתה חלק בלתי נפרד מאישיותה, ואישה שהאנושיות שבה הייתה גדולה מכל מחלוקת…

אתי יקרה…

את חיוכך הכובש כבר לא נזכה לראות…

את קולך כבר לא נשמע…

אבל את טוב ליבך, את יושרך, את הגינותך ואת אהבת האדם שהייתה טבועה בך, אשא בליבי לעולמי עד…

ואני יודע שאינני היחיד…

רבים כל כך יזכרו אותך לא רק בזכות המילים שכתבת, אלא בעיקר בזכות האדם שהיית…

כי בסופו של דבר, לא הכותרות שאנחנו משאירים אחרינו הן שמגדירות אותנו, אלא הלבבות שבהם נגענו…

ואת, אתי יקרה, נגעת בלבבות רבים…

נוחי על משכבך בשלום, חברה יקרה ואהובה…

יהי זכרה של אסתר בת שרה ברוך לעולמי עולמים…

למשפחת בלכנר היקרה, אני שולח תנחומים מעומק ליבי ומשתתף בצערכם הכבד…

מן השמיים תנוחמו, ולא תדעו עוד צער…"

 

חבר המועצה – אלי מזוז

 

קשה לי לכתוב על אתי שלנו בלשון עבר. לכתה מאיתנו הוא עדיין דבר שקשה לי לתפוס.

 

אתי הייתה אישה מיוחדת, אוהבת ואכפתית. היה לה לב ענק ורחב, שממנו העניקה אהבה לכל הסובבים אותה, ותמיד עשתה זאת עם חיוך רחב.

 

אתי תמיד התעניינה בשלומי. היה לה אכפת באמת, והיה בינינו קשר מיוחד.

 

אתי הייתה אשת שיח. היו לנו שיחות ארוכות על מגוון נושאים, מפוליטיקה ועד עולם הרוח. שיחות עומק שבהן יכולנו להפליג שעות, לדון, להתווכח ולהעמיק. תמיד ידעתי שאפשר להתייעץ איתה בכל נושא ולקבל ממנה נקודת מבט עמוקה ורחבה יותר. היינו יכולים לשבת זמן רב בגינה ופשוט לדבר מהלב.

 

אהבנו זה את זו מאוד, ותמיד ידענו להיות שם זה בשביל זו, לחזק ולעודד ברגעים שצריך.

 

גם בתקופה האחרונה, כשהקושי כבר היה ניכר, השתדלנו לשמור על קשר. ואתִי, אתי שלנו, תמיד נשארה אופטימית ונלחמה בגבורה על החיים שכל כך אהבה.

 

אין לי ספק שאתי שומרת על כולנו מלמעלה ותמשיך ללוות אותנו בכל דבר ועניין. הקול שלה, עם הטון האכפתי והמיוחד, שתמיד היה בו משהו חכם, עמוק ומלא ידע, ימשיך להדהד בי ולא יעזוב אותי לעולם.

 

אני שולח חיבוק גדול למשפחה היקרה. יהי זכרה ברוך.

חבר המועצה דורון מלכה

 

אתי היקרה שלנו הייתה אישה חכמה ומבריקה, בעלת לב גדול ורצון תמידי לעזור ולסייע לכולם.

 

היא הייתה מעורה בכל מה שקורה בעיר ותמיד ידעה לחבר בחוכמה בין אנשים, חיבורים שהולידו טוב לכולם. היא פעלה תמיד בהגינות וביושרה, ידעה להקשיב באמת לכל אדם, ונהגה בכולם בכבוד, מתוך הערכה והבנה שלכל אחד יש מקום וקול שראוי להישמע.

 

תמיד כשהיינו נפגשים, או אפילו מדברים בטלפון, הייתי שומע מיד את הקול המיוחד והאכפתי שלה. היא תמיד התעניינה, דאגה והפיצה חום ואהבה לסובבים אותה.

 

במהלך השנים הכרנו יותר ויותר, וזכיתי ללמוד מאתי המון. היה לה ידע רחב והיכרות מעמיקה עם תחומים רבים, ובפרט עם כל מה שקורה בעיר שלנו.

 

הצחוק שלה, שמחת החיים והחיוך שתמיד ליוו אותה יחסרו לנו מאוד. אין לי ספק שמכריה ואוהביה ימשיכו להפיץ בעולם את האור והאהבה שהעניקה לכולנו.

 

אתי, את תמיד תמשיכי ללוות אותנו, עם החיוך והשמחה שלך.

כבר מתגעגע.

 

יפה טבג'ה

 

"היום אישה שאהבתי מאוד הלכה מן העולם.

קראו לה אתי, אתי בלכנר, אבל אני קראתי לה 'דינוזאור שלי', כי בעיניי היא הייתה מהסוג הנכחד של האנושות. אישה מיוחדת, בעלת מידות לא רגילות, מהאנשים שכבר כמעט לא פוגשים.

אתי הייתה עיתונאית מקומית בעיר יבנה, אבל הרבה מעבר לזה, היא הייתה חברה של כולם. נעימת הליכות, מצחיקה עם צחוק מדבק ומתגלגל שהיה קשה לפספס, עם נוכחות בחדר שאי אפשר להתעלם, מאוד נוכחת.

מה שהכי מאפיין את אתי שהיא היתה אוהבת לעזור לכולם, ועד הסוף!

אתי ליוותה אותי כמנהיגה צעירה כמעט בכל שלב בחיי, עוד מהימים שהייתי בת 18 והיה לי מה להגיד לראש העיר המנוח על ההתנהלות בנושאים שונים בעיר. תמיד הייתה שם, ועד ימים אלה. היה לנו קשר מיוחד, ואהבתי אותה מאוד. היינו חברות!

 

היא נלחמה במחלה עד הרגע האחרון. פייטרית אמיתית, כמו שתמיד הייתה.

קשה לי לדבר על אתי בלשון עבר. קשה לי לחשוב שלא אראה אותה שוב. אלה הם החיים, לפעמים נפרדים מאנשים שאוהבים בטרם עת.

דינוזאור שלי, תנוחי על משכבך בשלום! אוהבת אותך מאוד.

בתמונה, אני והדינוזאור מתקרחנות בחתונה של שני לפני 6 שנים. היה כיף איתה במסיבות.

יהי זכרה ברוך."

 

אתי רימון

 

במהלך חיינו זה נדיר שזוכים להכיר אישה שזורחת כשמש בחיוכה, מפיצה עליך מחום ליבה, כזו שגורמת לך להרגיש בעת שיחה עמה תחושה של חמימות שעוטפת את כולך ואת מוצאת עצמך נשבית מיד בקיסמה ומברכת על מזלך שפגשת אותה. בעצם מרגע שפגשתי אותה לראשונה זהו, מיד ידעתי שזה לכל החיים. זו חברה כזו שנכנסת לך ללב ואת יודעת שזה לעד, את יודעת שתמיד תהיה פה בשבילך, כזו שגם אם לא דיברת איתה ביום יום, ברגע שדיברת או נפגשת איתה נתנה תחושה כזו של חמימות שנטמעת בתוכך וזה מרגיש כאילו רק אתמול שוחחנו או נפגשנו.

 

זו אתי בלכנר קרן שמש מאירה.

 

איני יכולה לדבר עליה בלשון עבר כי עבורי היא כמו השמש, תזרח כל יום ולעד תאיר את ליבי ותגרום לי לחיוך שאזכר בה בערגה בקולה וקול צחוקה יהדהד תמיד באוזניי.. 'בובית' בצחקוק שובה לב, 'מה איתך?'.

 

אתי יקרה שלי, תודה על שנים של חברות שהוקירה לליבי ואשא עמי לעד, תודה על מי שאת ותודה על הזכות הגדולה שלי להימנות בין חברותייך, תודה על האהבה והדאגה שהרעפת עליי ועל הארות העיניים הרבות מתוך שעות של שיחות מלאות בעומק.

 

'אדם חי עד אחרון זוכריו' מבטיחה שתמיד אזכרך ואזכירך בכל רגע בחיי כדי שלעד תמשיכי לחיות בינינו, אמן שתמשיכי להאיר מאורך כשמש עלי.

אוהבת אותך.

 

מאיר בן הרוש

אתי ז"ל, או בשמה המלא אסתר בלכנר, הייתה עבורי הרבה מעבר לידידה. היא הייתה אחות, ידידת אמת ואשת חיל במלוא מובן המילה. אנשים כמו אתי קשה מאוד למצוא.

במישור האישי, אתי ובעלה מאיר הם חברים קרובים שלנו כבר למעלה מ־30 שנה. לאורך כל השנים, ובכל מערכות הבחירות שבהן התמודדתי, אתי ליוותה אותי והייתה שם תמיד.

אחד הדברים שאפיינו אותה יותר מכול היה היחס שלה לאנשים. אתי מעולם לא בדקה מי האדם שפונה אליה, מה מעמדו או מה השקפותיו. כל מי שביקש עזרה זכה אצלה לאותה הקשבה, מסירות ורצון אמיתי לסייע. היא הכירה היטב את המשרדים, הגורמים והאנשים שיכולים לעזור, ותמיד ידעה למי לפנות כדי למצוא פתרון.

גם בעבודתה העיתונאית הקפידה לשמור על כבוד האדם. היא ידעה שלמאחורי כל סיפור יש אנשים ומשפחות, ולכן נהגה ברגישות, בהתחשבות ובדיסקרטיות. אלה היו ערכים שהנחו אותה לאורך כל הדרך.

והיה כמובן החיוך של אתי, חיוך שהיה כובש כל אדם. יושר, מקצועיות, רגישות ואהבת אדם – כל אלה היו אתי שלנו.

נפרדים היום מאישה יקרה ונדירה, שהשאירה חותם עמוק בליבם של כל מי שזכו להכיר אותה.

יהי זכרה ברוך."

 

אדיר קיסר

 

"הסרטן הכריע אישה יפה, מבפנים ומבחוץ. נפרדים מאתי בלכנר, הלב הגדול של יבנה.

 

היום בבוקר התבשרנו בבשורה הקשה. אתי בלכנר היקרה שלנו הלכה לעולמה לאחר מאבק במחלת הסרטן הארורה. הלב פשוט נשבר. כמה אהבנו את האישה הזאת, וכמה היא תחסר לכולנו.

אתי הייתה עיתונאית, עורכת וכתבת מקצועית, יסודית ומסורה, אבל מעבר לכל אלה הייתה אישה עם נשמה ענקית, יופי פנימי וחיצוני, אהבת אדם ורצון בלתי נגמר לעזור לאחרים. היא הייתה מחוברת בכל נימי נפשה לעיר יבנה ולתושביה, אהבה את העיר הזאת ותרמה לקהילה בדרכים רבות. לא כולם יודעים כמה נתינה, אכפתיות וטוב לב היו באישה המיוחדת הזאת.

 

במשך כעשור זכיתי להכיר אותה באופן אישי. בכל פעם שפניתי אליה בעניינים הנוגעים לטובת הציבור, אתי הייתה שם. תמיד נענתה, תמיד התגייסה, תמיד נתנה במה ותמיד רצתה לסייע. היא הייתה אומרת לי שהיא תעלה ותפרסם את מה שצריך כדי לעזור לתושבים ולקדם נושאים חשובים. כזאת הייתה אתי, אישה שלא רק דיברה על נתינה, אלא גם פעלה למען אחרים.

 

המאבק שלנו למען אוויר נקי ובריאות הציבור היה קרוב מאוד לליבה. היא ידעה כמה אנחנו נאבקים, כמה אנחנו מתאמצים וכמה חשוב לנו להגן על המשפחות והילדים שלנו. אתי האמינה במאבק הצודק הזה וליוותה אותנו לאורך השנים, גם בתמיכה וגם בעשייה.

 

תכננתי לקיים איתה לאחר החגים ראיון משותף, שיחה פתוחה ואישית על מחלת הסרטן, על ההתמודדות שלה ועל המאבק הסביבתי שהיה חשוב לה כל כך. רציתי שנשמיע את קולה, את הסיפור שלה ואת המסר שלה לציבור. לצערנו, המחלה הכריעה אותה ולא זכינו לקיים את השיחה הזאת.

בתקופת החגים האחרונה פגשתי אותה. ראיתי כמה המחלה החלישה אותה, כמה היא הולכת ודועכת. חיבקתי אותה חזק, חזק מאוד, ובירכתי אותה באריכות ימים. רציתי להעביר לה דרך החיבוק הזה את כל הכוחות שבעולם, שתתחזק, שתנצח את המחלה ותמשיך לחיות איתנו עוד שנים רבות.

 

והיום, כשעמדתי מול קברה הטרי והנחתי אבן על האדמה הטרייה, הלב שלי נשבר. קשה לתפוס שאישה כל כך מלאת אהבה, נתינה וטוב לב כבר איננה.

 

ובתוך כל הכאב הזה יש גם מסר שאסור לנו להתעלם ממנו. מחלת הסרטן הארורה אינה מבחינה בין אנשים, גילאים או מעמדות. היא פוגעת במשפחות שלמות ומשאירה אחריה כאב עצום. אנחנו לא יודעים מה גרם למחלתה של אתי, אבל אנחנו יודעים היטב שזיהום אוויר הוא גורם סיכון מוכח למחלות קשות, ובהן סרטן הריאות, מחלות לב ופגיעה במערכת הנשימה.

 

ארגון הבריאות העולמי והסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן קבעו שזיהום אוויר חיצוני הוא גורם מסרטן בבני אדם. זו אינה השערה, אלא מסקנה מדעית מבוססת. כשאנחנו נאבקים על הזכות לנשום אוויר נקי, על ניטור, פיקוח, אכיפה וצמצום פליטות מזהמות, אנחנו נאבקים על החיים עצמם. על הילדים שלנו, על ההורים שלנו, על הנשים והגברים, על המשפחות ועל הבריאות של כולנו.

אתי יקרה שלנו, אנחנו יודעים כמה המאבק הזה היה חשוב לך, כמה רצית שנצליח וכמה רצית שיהיה כאן טוב יותר. אני רוצה להאמין שגם משם למעלה תמשיכי ללוות אותנו, לתת לנו כוח ולעזור לנו להמשיך בדרך שכל כך האמנת בה.

 

הלוואי שלא נדע עוד צער, שלא נאבד עוד אנשים יקרים למחלה הארורה הזאת, ושנזכה כולנו לחיים ארוכים, בריאים וטובים. אנחנו נמשיך להיאבק על הזכות הבסיסית של כל אדם לנשום אוויר נקי, כדי לצמצם סיכונים ולשמור על בריאות הציבור והדורות הבאים.

 

אתי אהובה, תודה על כל השנים, על כל שיחה, על כל עזרה, על כל מילה טובה ועל הלב הענק שלך. היית הרבה יותר מעיתונאית. היית חברה אמיתית, אישה מיוחדת ואחת הנשמות היפות שהכרתי. נזכור אותך תמיד באהבה ובהערכה עצומה.

 

תהא נשמתך צרורה בצרור החיים. תנוחי על משכבך בשלום, אתי יקרה. תשמרי עלינו מלמעלה ותני לנו כוחות להמשיך במאבק למען החיים ולמען האוויר שכולנו נושמים.

 

יהי זכרך ברוך."

יוני עוזיהו – איחוד הצלה

 

"משפחת 'איחוד הצלה' כואבת ומבכה את פטירתה של אתי בלכנר ז"ל, עיתונאית וחברת אמת יקרה של הארגון.

לאורך שנים רבות פועלה העיתונאי בעיר יבנה לווה בתמיכה מסורה, בכתף חמה ובשותפות אמת לדרך ולארגון.

אנו שולחים תנחומים כנים לבני המשפחה ולכל מוקירי זכרה.

שלא תדעו עוד צער, מן השמים תנוחמו.

משתתפים בצערכם העמוק,

יהונתן עוזיהו, דובר מרחב שפלה, מתנדבי הארגון בעיר יבנה, אגף הדוברות והנהלת הארגון, איחוד הצלה."

רונן דמארי

 

"כל כך עצוב להיפרד מאתי שעיצבה את העיתונות המקומית ביבנה במשך עשרות שנים, שהקפידה תמיד לראות את החיובי ולמלא את כל הסובבים אותה באופטימיות בלתי נגמרת.

 

האשה האנרגטית והטובה הזו כבר לא איתנו. חבל כל כך.

 

זכיתי לעבוד אתה לאורך השנים ולהכיר מקרוב את הנחישות, את האופי הטוב ואת הרצון האמיתי לסייע לאלו שזקוקים לכך יותר מכל.

 

יהי זכרה ברוך לעד!"
 

אריק יעקובוביץ

 

"נגיסה קשה בלב עם לכתה של האישה המופלאה, אתי בלכנר (קשה לי אף לרשום ז"ל), אושייה יבנאית של אור, נתינה וצדק.

אתי חיה ונשמה את טובת העיר יבנה, פרגנה בענק לכל יוזמה חיובית, ונלחמה בנחישות ובעוצמה מול כל עוולה.

כשרצתה לפרגן למשהו חיובי פרגנה חזק ובגדול. כשרצתה להצליף על עוולה הצליפה בגדול וחזק ויותר!!!

בגן העדן מקומה במתחם הנשים הקלאסיות והמיוחדות!!!

יהי זכרה ברוך ומבורך לעדי עד!!!"

 

חיים 'קוקי' ביטון

 

אתמול השתתפתי בחוויה לא פשוטה, מורגשת ועמוקה. נפרדתי מדרכה של יקירתנו, העיתונאית והחברה אתי בלכנר ז"ל – אדם שכל כולה אמת, עשייה שליחותית וסיוע אמיתי לזולת.

אתי תמיד ידעה לסקר את האמת לאשורה, ללא פשרות, ולהאיר בזרקור חד ורגיש את הנושאים החברתיים והערכיים החשובים ביותר לכולנו. לא פעם זכיתי לשתף פעולה ולהיות נשוא כתבותיה , אך אתמול היה רגע שפשוט הותיר אותי חסר מילים.

אתי היקרה, עוד שנים רבות יזכרו את שמך, את פועלך ואת תרומתך העצומה לקידום עניינים רבים בקהילה ובעירנו יבנה.

צר לי כל כך שלא זכינו להיפגש ולהתראות יותר בזמן ההתמודדות שלך עם המחלה הארורה הזו.

נוחי על משכבך בשלום  השארת משפחה לתפארת האנשים רבים שחייבים לך לא מעט.