נעשה ונשמע בזוגיות: הדרך אל הלב עוברת דרך המעשים

לקראת חג השבועות, רחל פישר מזמינה אותנו לאמץ את המודל של הר סיני לתוך הבית. למה לפעמים כדאי להתחיל ב"נעשה" עוד לפני שהרגש מתעורר, ואיך מחוות קטנות ועקביות בונות מחדש את הביטחון והקירבה בין בני זוג

מאת: רחל פישר – פסיכותרפיסטית, מטפלת זוגית

לקראת חג השבועות, חג מתן תורה, אנו שבים אל המילים הגדולות שאמר עם ישראל למרגלות הר סיני: "נעשה ונשמע". סדר המילים הזה תמיד מעורר מחשבה – הרי לכאורה היה צריך להיות הפוך: קודם "נשמע", נבין ונתחבר, ורק אחר כך "נעשה". אך למרבה הפלא, דווקא בעולם הזוגיות והמשפחה, ישנם קשרים שמתחזקים דווקא מתוך העשייה למען האחר, עוד לפני שהרגש מציף אותנו.

 

מחכים לרגש או יוצרים אותו?

לא פעם זוגות מחכים ל"הרגשה הנכונה" כדי להתקרב. הם ממתינים שהכעס יתפוגג, שהעייפות תעבור ושהלב יתרגש כמו פעם. אך בחיים האמיתיים, הרגעים משתנים; יש תקופות של עומס ושחיקה שבהן בני הזוג מוצאים את עצמם פועלים ב"מצב תפקוד" בלבד – עבודה, ילדים וסידורים – ושוכחים את הקשר הבין-אישי.

 

תקופת ההיכרות הראשונית מאופיינת ברצון עז לענג ולהתענג, אך עם הזמן נכנסת השגרה הברוכה. זוהי בדיוק התקופה שבה ניתן להעמיק את האהבה דרך נתינה ותשומת לב מודעת. כאן נכנס כוחו של ה"נעשה" – היכולת לעשות למען בן הזוג מתוך בחירה, גם כשמערכת הרגש עדיין לא בשיאה.

 

 

כוחן של המחוות הקטנות

הנפש האנושית לא תמיד נפתחת דרך שיחות עמוקות בלבד. פעמים רבות היא נרגעת ונבנית מחדש דרך תחושת ביטחון שנוצרת במעשים קטנים. כאשר בני זוג מראים אכפתיות ונוכחות, מערכות ההגנה הפנימיות מתחילות להתרכך.

 

זה יכול להיות ברגעים פשוטים:

  • כוס תה המוגשת בשקט בסוף היום.
  • הודעה קצרה של התעניינות באמצע יום עבודה.
  • הקשבה מלאה, בלי למהר להציע פתרונות.
  • יד מונחת על הכתף שמרפה את המתח.
  • מילים פשוטות של הערכה והכרה בטוב.

 

המחוות הללו אומרות לנפש: "אני לא לבד, יש כאן מישהו שרואה אותי". בטיפול זוגי אנו רואים שוב ושוב כיצד השינוי מתחיל דווקא ממעשים עדינים ועקביים. עוד לפני שכל הבעיות נפתרות, נוצר ביטחון רגשי המאפשר ללב "לשמוע" ולהתרכך.

 

לבחור בקשר מחדש

המשמעות העמוקה של "נעשה ונשמע" בזוגיות היא שהדרך אל הרגש עוברת פעמים רבות דרך ההתנהגות. אין כאן כוונה לזיוף או להתעלמות מכאב, אלא לבחירה אחראית שלא לתת לריחוק לנהל את הקשר.

 

חג השבועות מזכיר לנו שהתורה ניתנה לא רק כרגע חד-פעמי של התעלות, אלא כברית מתמשכת. כך גם הזוגיות – היא אינה נשענת רק על רגשות גדולים, אלא על הבחירה לחזור שוב ושוב אל הנתינה, גם בימים עייפים.

 

מניסיוני כמטפלת, ראיתי בני זוג רבים (ובפרט גברים שמתקשים לעיתים לבטא רגש במילים) שמצאו את דרכם חזרה זה לזו דווקא דרך העשייה. המעשים הרצויים בונים קירבה ואינטימיות, ובעקבותיהם מגיעים גם הדיבורים וההקשבה המכילה. דווקא מתוך המעשים הקטנים הללו, שבים ונשמעים הקולות העדינים והאהובים ביותר.

 

חשבו על כך – אולי דווקא הדרך הזו היא שמתאימה לכם השנה?

אשמח לעזור ולתרום מניסיוני לנשים וזוגות שמעוניינים בליווי בתהליך של שינוי וקבלת החלטות שיטיבו איתם.