נעים להכיר: ענבל בועז בנבחרת 'יבנה במרכז' של רועי גבאי

למי שלא הספיק להכיר: ענבל בועז בת 42, נשואה לכפיר, אימא לרעות ועברי, גדלה והתחנכה ביבנה, הינה חלק מהנבחרת של ראש העיר, רועי גבאי – 'יבנה במרכז'

כיום מנהלת ענבל את החטיבה החברתית בעמותה לשיקום ושילוב בקהילה של ילדים נוער ובוגרים עם מוגבלות. במסגרת עבודתה מנהלת כיום מעל 120 אנשי ונשות צוות, ב-45 מרכזי פנאי וחברה בכל הארץ. במהלך השנים הייתה שותפה בהקמת עשרות מסגרות שיקום חברתיות בפרישה ארצית, מרמת הגולן ועד הנגב, ברשויות השונות. רק בשנת 2023 הפיקה החטיבה אותה היא מנהלת מעל 12,000 פעילויות חברתיות ברחבי הארץ, שמטרתן היא יצירת חיבורים בין א.נשים, חיזוק החוסן האישי, הפגת בדידות, מימוש הפוטנציאל ושילוב ומעורבות מלאים בקהילה.

 


ענבל, מהו הקשר שלך לא.נשים עם מוגבלות?

"במקצועי, אני מרפאה בעיסוק וקרוב ל-20 שנה אני פועלת בזירה החברתית בתפקידים שונים. אני שותפה מובילה בבניית מודל SAME לשילוב א.נשים עם מוגבלות בפנאי בקהילה – מודל שזכה בפרסים בינלאומיים באו"ם ובאיחוד האירופאי."
 

ענבל אף מספרת שהצוות שלה, יחד איתה, זכו בפרס זוסמן-ג'וינט.


"יש לי נסיון בעבודה עם  ילדים, נוער, נוער בסיכוי, צעירים, ואוכלוסיית הגיל השלישי, ואני מנחה, בהתנדבות, ברחבי הארץ, מפגשי נשים לפיתוח אישי. העשייה ממלאת אותי מאוד, ומבחינתי, היא הייעוד והשליחות שלי."

 


עוד מספרת ענבל כי בשנים האחרונות, יחד עם קבוצת הנשים הפעילות בשכונת נווה אילן, הפיקו אירועים קהילתיים מגוונים, על-מנת לחזק את החוסן הקהילתי והחיבורים הבין-דוריים.
בנוסף לכך, ענבל חברה בהנהגת ההורים בבית הספר רמות ויצמן.
ענבל בוגרת תואר שני בריפוי בעיסוק, לימודי ניהול, סופרוויז'ן, גישור ו-NLP, לשעבר נציגת החוג לריפוי בעיסוק באגודת הסטודנטים של 'אוניברסיטת תל-אביב'.


איפה פגשה אותך המלחמה ב-7.10?

"כמו כולם, תפסה אותי המלחמה מופתעת, כואבת ואבלה על הנספים. חלק ממנגנון ההתמודדות האישי שלי היה לקחת שותפות במיזמים חברתיים וקהילתיים במהלך מלחמת 'חרבות ברזל'. כבר באותה השבת הארורה, ב-7 לאוקטובר, הגעתי לחפ"ק המתנדבים, שהקימה העירייה, ושמחתי לסייע, לאורך הדרך, במוקד הטלפוני, בחיבור בין מתנדבים למבקשי תמיכה: חלוקת מזון או תרופות, שינוע, פינוי מרחבים מוגנים, אחזקה כללית של מקלטים, סיוע רפואי או חינוכי ועוד…
היה לי חשוב ליצור קשר עם מוקדי התנדבות כמו למשל 'יוניליוור שטראוס', וכך קיבלנו ערכות וחבילות שאותן יכולנו לחלק למשפחות המפונות, למשפחות מילואימניקים וחיילים."

 


מהו פרויקט צביעת המקלטים שאת שותפה לו?

"יחד עם צוות מקסים, הייתי שותפה לפרוייקט צביעת המקלטים הציבוריים בעיר יבנה ושיפור הנראות. קראנו לו 'צבע כחול לבן' כקונטרה ל'צבע אדום'. הצלחתי לגייס תרומה מעמותת 'שחרית' למימון החומרים והציוד, ויחד עם קבוצת מתנדבים.ות מהקהילה – צבענו מקלטים בכל אחת מהשכונות בעיר.
כל המתנדבים היו עם רקע באמנות, ויד מקצועית, על-מנת להקפיד על צביעה איכותית ואסטתית, ויחד עם רוני ראובן, מנהל הסדנא לאמנות, אשר ניצח על הפרויקט – נצבעו עד כה לפחות מקלט אחד בכל שכונה – כאשר ישנם מקלטים נוספים שעוד ייצבעו, פרויקט שמעבר ליופי שיצר – גרם לנשות ואנשי הקבוצה לתחושת סיפוק עצומה."


לקחת חלק בפרויקט נוסף במהלך המלחמה, לחקלאי העוטף שנפגעו, ספרי לי עליו

"לאור המלחמה, עובדי חקלאות רבים גויסו, ובנוסף לכך, ניתן צו האוסר כניסת עובדים מאיו"ש ומעזה, והרבה מעובדי החקלאות חזרו למדינות האם שלהם. כולנו ראינו כיצד החקלאות הישראלית נקלעה למשבר.
חשבנו איך ניתן לעזור, והקמנו פרויקט שהצליח מעל למצופה והביא לתחושת סיפוק עצומה – הקמנו יריד חקלאות ישראלית ועסקים מהעוטף ביבנה. 'שוק איכרים' בן יומיים, ובו תוצרת חקלאית ישראלית. איתרנו ספקים מהעוטף, סייענו במכירה ואף בשינוע, ולשמחתי הרבה, ביקרו אלפים מתושבי/ות העיר והעלו חיוך למשפחות חקלאים/ות רבות.
ביריד נמכרה תוצרת ישראלית וקמה במה לעסקים מהעוטף (תכשיטים, משתלה, תמרים, גבינות, אמנות ועוד).

התוצרת הייתה במחירים הוגנים וברמה גבוהה ואיכותית מאוד – והיריד היה שוקק חיים. היריד הוקם באופן משותף עם עיריית יבנה, שנרתמה, שירלי בנגיאת יוסוב וליאור דיין.
אם כבר מדברים על פרויקטים שייחקקו בזכרון שלי, היה גם את פרויקט ההנצחה לקורבנות הנובה וחיבוק לשורדי מסיבת הנובה, למשפחות השכולות מיבנה ולחברים.ות הקרובים.ות של הנספים, לציון חודשיים מאז הטבח הנורא.
פארק המים ביבנה תרם מקום ועובדים, והאירוע כלל עשרות מתנדבים וגם תרומות שהצלחנו לגייס, מטפלים ומטפלות במגע, כיבוד, מופעים של חזי דין שהגיע בהתנדבות מלאה, אפרת גוש ויובל דיין, ארוחת-צהריים מפנקת, שיעורי יוגה פלדנקרייז ועוד, והדלקת נרות משותפת עם המשפחות השכולות. היום קם ביוזמתו, ויחד, עם אסף אוחנה, ובארגון משותף עם טל פקל ליפשיץ."


"לאחרונה, לקחתי חלק בפרויקט נוסף: הורים בחזית ולובשות המדים השקופים. השיחות הרבות עם הורים לחיילים.ות בחזית ועם נשות המילואימניקים – העלו סיטואציה מורכבת של התמודדות עם שגרת החירום כאשר הבן או בן/בת הזוג נלחמים בחזית או נעדרים תקופה ארוכה. שיר בסר ריחני ואני, יחד עם אביטל אמיגה המקסימה, ממרכז הצעירים, ומחלקת הרווחה, הקמנו קבוצות תמיכה להתמודדות עם המורכבויות השונות."

 


החודש ענבל מובילה, יחד עם קבוצת המתנדבות את אירוע 'נטיעות של תקוה', בשכונת נווה אילן, אשר יכלול מכירה של תוצרת ישראלית ומהעוטף, קשירת סרטים צהובים מסביב לעצים, הופעה קהילתית ועוד.


ענבל מתמודדת למועצת העיר בנבחרת של רועי גבאי ראש העיר.


ענבל, מה הערך המוסף שלך בנבחרת של ראש העיר?

"חשוב להבין שבבחירות הקרובות ראש העיר צריך נבחרת חזקה לצדו, שתאפשר לו להאציל סמכויות לכל חבר, או חברה, כדי שיוכלו לפעול לקידום הנושאים החשובים. אני באה לתפקיד מהלב. אני אוהבת את העיר הזו, קיבלתי כאן את כל התשתיות לגדול ולפרוח, ועכשיו הזמן שלי לתת בחזרה. אני רואה את עצמי כמשרתת ציבור ולא נבחרת ציבור, אני מבינה את החשיבות הרבה והצורך בקידום הקהילתיות והחוסן הקהילתי בעיר. אני יכולה להעיד על עצמי שאני יודעת להקים מיזמים חברתיים שיעודדו תרבות של שיתוף-פעולה בין התושבים והתושבות, סולידריות וערבות הדדית שלא תלויה בהיכרות אישית, זה חלק ממה שאני עושה וממי שאני ואני רואה חובה אישית לעשות זאת למען העיר ביתר שאת.
אני מאמינה בכל לבי, כשהקהילה במיטבה – היא הופכת לחלק משמעותי בזהות של התושבים אשר חולקים נרטיב משותף וחיים משותפים."


ענבל מדגישה שבקהילה מיטיבה – כל תושב פועל למען הכלל, מרגיש בעל ערך והשפעה ומביא את ה'אני' הטוב יותר שלו לקהילה. אני מאמינה שמאוד חשוב לחזק בקרב התושבים והתושבות את תחושת השייכות לעיר ולערכיה, לחזק מנהיגות שחותרת לאקטיביות מצד התושבים – 'מנהיגים ומנהיגות מקומיים', שמביאים פתרונות מהשטח ולפעול לחיזוק האיתנות הקהילתית גם בשגרה וגם במשבר.

"אשמח שתציינו, בבקשה, את מספר הטלפון שלי, כדי שיהיה אפשר ליצור איתי קשר לכל נושא – על-מנת שאוכל לסייע בכל דבר שחשוב לתושבים או לתושבות." מסכמת ענבל, אז הרי הוא לפניכם:

ענבל – 050-2090962