נדחתה עתירתו של ע"וד שמעון עשור נגד שריפת גופתה של רונה רמון

 

בג''צ דחה את עתירתו של ע''וד שמעון עשור מיבנה נגד שריפת גופתה של רונה רמון ז''ל

עו"ד שמעון עשור: "הייתי מציע להשאיר את ההחלטה בדבר שריפת הגופה בידי הילדים"


השבוע דחה בית-המשפט העליון, בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, את בקשתו של עורך-הדין היבנאי שמעון עשור, להוציא צו מניעה על תנאי כנגד היועץ המשפטי לממשלה, השר לשירותי דת, עלי שלכת בע"מ, טל רמון, יפתח רמון ונועה רמון, להימנע מלמלא אחר בקשתה של המנוחה, רונה רמון ז"ל, לשריפת גופתה, וזאת בטענה כי מדובר ב"החלטה שגויה, מנוגדת לחוק ומנוגדת להלכה ופוגעת קשות ברגשות הציבור".

 

עו"ד שמעון עשור

 

השופטים נ' הנדל, השופט מ' מזוז והשופטת ע' ברון, פסקו כי דין העתירה להידחות על הסף באשר אין בה כל ממש.

 

"העותר לא הצביע על כל עילה שבדין להתערבותו של בית-משפט זה. יתרה מזו, לעותר אין כל מעמד חוקי להתנגד למילוי משאלתה-צוואתה של המנוחה, ולהתערב בעניין שבין אדם לעצמו ולבני משפחתו. העותר מגדיר עצמו בעתירתו כ"עותר ציבורי בהיעדרו של בעל אינטרס אישי ממשי וישיר בסוגיה", אלא שאין בהעמדת דברים זו כל ממש. למנוחה בני משפחה מדרגה ראשונה, כולל שלושת ילדיה (משיבים 6-4). העותר גם לא הקדים לעתירתו כל פניה למשיבים 2-1, כמו גם לשאר המשיבים, ובכך עתירתו לוקה גם באי מיצוי הליכים." טענו השופטים.


השופטים פסקו כי העתירה נדחית על הסף וכי העותר, עו"ד שמעון עשור, יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 3,000 ₪.

 

עו"ד שמעון עשור: "בדרך כלל כשאני כותב על נושא מסויים, אין לי התלבטות ואני כותב חופשי. במקרה של האישה המדהימה רונה רמון ז"ל אני הולך על קצות האצבעות. ראשית, אני מבקש להצטרף לכל התומכים והאוהדים של האישה יוצאת הדופן והמיוחדת, אשר הצליחה להתעלות על עצמה, ולמרות הכאב העצום של איבוד בעל ובן שהיו טייסים מוכשרים ואנשים נפלאים, היא הצליחה להנציח את שמם בצורה מופתית. למרות כל האמור, אני סבור שההחלטה שלה לשרוף את גופתה בכדי שילדיה לא יחוו הלוויה נוספת (שלישית), היא החלטה שגויה, וקשה לי להסכים עם ההחלטה הזו, לא בגלל שזה מנוגד להלכה, אלא מתוך דאגה אמיתית לילדים. רונה רמון ז"ל אמנם מונעת מהילדים את החוויה המכאיבה של הלוויה שלישית, אבל היא מונעת מהם גם את האפשרות לעלות לקבר שבו היא אמורה להיות קבורה." כתב עשור בפוסט בפייסבוק.

"כולנו רוצים לשמר את זכרם של יקירנו, ואחת הדרכים לשימור הזיכרון היא קבורה וקבר בבית-עלמין, ועלייה לקבר כל שנה, כל זה יימנע מהילדים. לו היו מקבלים את דעתי, הייתי מציע להשאיר את ההחלטה בדבר שריפת הגופה בידי הילדים, הם אלו שיחליטו אם לשרוף את הגופה או לקבור אותה בקבר ישראל על-פי ההלכה והיהדות. במקרה קיצוני כזה הייתי מציע לא לקיים את צוואתה ולא לשרוף את הגופה. אני מעריך שתעלה כאן סוגיה חדשה ומשמעותית, והיא: כיבוד רצונו של המת באמצעות צוואתו, אבל צריך לשקול היטב, האם חובה לקיים כל צוואה וגם אם יש בה חוסר הגיון והיא מנוגדת לערכי ההלכה, הדת והמשפחה." מסכם עשור.