מתחילים מבראשית: פרשת השבוע

פרשת השבוע: ויצא

"ויצא יעקב מבאר-שבע וילך חרנה" (כ"ח-י')
"וישמע יעקב לקול אביו וילך פדנה ארם"- מלמד ששמע יעקב לקול אביו ואמו, אם כך, מדוע נכתב "ויצא יעקב" ולא "וילך יעקב"? ישנם מספר חידושים לכך, וארוכה היריעה מלהכיל את כולם, אז אשתדל לתמצת. באחד מהפירושים נכתב שעל-פי שנצטווה יעקב על-ידי יצחק, אביו, ורבקה, אימו, ללכת לחרן, לא הסכים לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ. ואף-על-פי שמותר על-פי הדין לצאת מחוץ לארץ על-מנת לישא אישה, אפשר בכל זאת לבצע זאת על-ידי שליחות, כפי שעשה אברהם אבינו, ששלח את אליעזר עבדו לחרן, להביא אישה לבנו יצחק. ובנוסף, יש פה עניין של פיקוח נפש, שעשו מבקש להורגו, ובודאי מסיבה זו מספיק כדי לצאת לחוצה לארץ. אבל יעקב חשב שיכול הוא  להיחבא בישיבת שם ועבר: וזאת מפני שישיבת ארץ ישראל חשובה ויקרה עד מאוד, וצריך אדם להשתדל, בכל מאמצי כוחו, לא לצאת מהארץ הקדושה.

ליעקב היו כל הסיבות שמניתי לעיל לצאת לחוצה לארץ. אבל הוא חיפש תירוצים שונים על-מנת לא להתנתק מהארץ הקדושה. ולבסוף הלך יעקב אבינו מחברון לבאר-שבע, ולמה? הרי יכל לצאת מחברון ישר לחרן, אלא שבאר-שבע הייתה באותו זמן מקום קדוש, ובו שרתה השכינה, ואברהם אבינו בנה שם מזבח, ולכן הלך יעקב אבינו לשם ליטול רשות מהקב"ה לצאת לחוצה לארץ, וכשניתנה לו הרשות מאת הקב"ה- הלך לדרכו- חרנה. ולכן אומר הכתוב: "ויצא יעקב מבאר-שבע וילך חרנה. בנוסף, ישנו חידוש נוסף, שכל זמן שהצדיק שרוי בעיר- הוא זיוה, הוא הדרה. מפני שאנשי העיר מתביישים בפניו ולומדים ממעשיו הטובים ומהליכותיו המאירות. למעשה הוא משמש מודל לחיקוי, ובכך הם חולקים כבוד זה לזה. אבל ברגע שהצדיק עוזב את העיר- נשארת העיר ללא מגן, וכשאין מנהיג שמשמש מודל לחיקוי, כל אחד עושה מה שלבו חפץ: הקטנים מבזים את הגדולים, אין להם ממי ללמוד ובפני מי להתבייש, ובנוסף, אין מי שילמדם תורה, ולכן נכתב "ויצא יעקב יצא מהעיר, יצא מהמקום שבו היה שרוי. ובנוסף, מלמד הכתוב שיציאת צדיק עושה רושם, חסרונו מוכר.

מוסיף הכתוב ואומר אף-על-פי שהיו שם יצחק ורבקה שני צדיקים גדולים, אינו דומה זכותו של צדיק אחד לזכותם של שני צדיקים. ונביא דוגמה להמחשה: זה דומה למחירי אבנים טובות, שאם נניח שזוג אבנים שווה מאה, אין אחת מהן שווה חמישים, ולכן פה נמדדת הזכות של הצדיק שהיא יותר גדולה אם הוא גר בין עוד צדיקים אחרים. ולכן ביציאת יעקב אבינו פחת זכותם של יצחק ויעקב, שלא הגנו עוד על העיר באותה מידה שהגנו עליה כשהיה יעקב אבינו איתם.

"וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה, וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ." חלום יעקב. מאת הצייר הספרדי ברטלמאו אסטבן מורילו המאה ה-17

"ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש וייקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא" (כ"ח-י"א)
בפרשיות קודמות נכתב שאברהם אבינו תיקן את תפילת שחרית, שנאמר "וישכם אברהם בבוקר" ובפרשת 'חיי שרה' נכתב שיצחק תיקן את תפילת מנחה, שנאמר "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב" ואין שיחה אלא תפילה. ובפרשה זו נכתב שיעקב אבינו תיקן את תפילת ערבית, ודעו רבותיי כי אחת מרמ"ח מצוות שציוונו הקב"ה הוא לקרוא קריאת שמע בלילה. וזמנה אחרי שרואים שלושה כוכבים קטנים, שאז בודאי לילה. ואם היה יום מעונן, אדם צריך להמתין עד שיצא הספק מלבו, ואם קרא קריאת שמע לפני הזמן הזה, יצא ידי חובה, ומחצית השעה קודם קריאת שמע אסרו חכמים לאכול, וכן העובר על גזירתם חייב מיתה, ולכן יש צורך להמתין עד שמגיע זמן תפילת ערבית, יתפלל, ואח"כ יאכל סעודתו.

ומה מתאים יותר מאשר פרשת 'ויצא' ביום שבו יצא יהונתן פולארד לחופשי

יהי רצון שהקב"ה ייתן בלבנו אהבת חינם, שנאהב איש רעהו, והחשוב ביותר- יש לנו חלקת ארץ קטנה ששייכת לנו, לעם ישראל, הגיע הזמן שנשמור עליה כבבת עינינו, ולא ניתן לאף אחד לחמוד אותה ולקחתה מאיתנו.
                                                         

שבת שלום ומבורך