מתחילים מבראשית: פרשת השבוע

וידבר ה' אל משה לאמר: דבר אל אהרון ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל אמור להם (ו', כ"ב-כ"ג)
בפרשה זו נאמרה מצוות 'ברכת הכוהנים', ציווי מאת הקב"ה לברך את עם ישראל כה תברכו. כך תהיה הברכה שתברכו אותם, ואין לכם רשות להוסיף או לגרוע מברכה זו, וזוהי הברכה: יברכך ה' וישמרך. יאר ה' פניו אליך ויחנך. ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום.

שואלים המפרשים: למה נסמכה פרשת כוהנים לפרשת נזיר כדי ללמדנו שיזהר הכהן שלא יהיה שתויי יין בשעה שמברך את עם ישראל ולכן אומר הכתוב כה תברכו את בני ישראל פשט. תהיו כעניין הנזיר שאינו שותה יין. ומכאן הטעם שאין ברכת כוהנים במנחה, שכן אז יכול להיות האדם שתויי יין.

ואנחנו צריכים לדעת שהקב"ה עשה חסד גדול עם ישראל, שרצה לברך אותם וציווה שהברכה תהיה על-ידי איש קדוש. ואם נשאל והיות והקב"ה רצה לברכנו למה היה צריך את עזרת הכוהנים, היה מברך אותנו באופן ישיר. ההסבר פשוט: הקב"ה רוצה לברך אותנו באופן ישיר, אבל הוא רוצה שנהיה מתוקנים ומוכנים וראויים לקבל את הברכה, שנעשה הכנות על-ידי שיפור מעשינו, כפי שאומר הכתוב אם בחוקותיי תלכו ואת מצוותיי תשמרו ועשיתם אותם ונתתי גשמיכם בעתם. והיות ואנו לא תמיד מוכנים וראויים לקבל את הברכה מאת הקב"ה – לכן ציווה את הכוהנים לברך אותנו.

וכן אומר המדרש שישראל אומרים לפני הקב"ה: צוית את הכוהנים לברך אותנו, אין לנו צורך בברכת הכוהנים, אתה יכול לברך אותנו, שנאמר: השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל. אמר להם הקב"ה אף על פי שציויתי לכוהנים לברך אתכם, אין הברכות תלויות בהם אלא בי, שאני עומד עליהם לברך אתכם. וכן בשעה שהכוהנים נושאים כפיהם לברך אתכם – אני ניצב מעליהם, שנאמר: הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים, רוצה לומר: בשעה שהכוהנים עומדים ואומרים ברכת כהנים, עומדת השכינה ומציצה בעד החלונות, שהוא האוויר שבין אצבעות הכוהנים כשנושאים כפיהם, ומבין החרכים האלו הוא מצליח לברך את עם ישראל. וזהו שאומר הכתוב: ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם, אל תחשבו שהכוהנים מברכים, שאין הכוהנים צריכים אלא להזכיר שמי, ואני אברך אתכם.

ברכת הכוהנים

וידבר ה' אל משה לאמר: דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל ( ה', י"א-י"ב)
אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות – כך גם קרה לאותה אישה שזלזלה בערכי הצניעות, ובעלה חושד שבגדה בו, לאחר שהתרה בה בפני עדים שלא תעשה זאת. התורה מכנה אותה בשם 'סוטה', וזאת אחר שנחשדה כי סטתה מדרך הישר. היא נקראת אל הכהן, שברשותו האמצעים לבדוק האם יש אמת בטענותיו של הבעל. בתחילה נחקרת האישה, ואף משביעים אותה על גרסתה. אולם אם היא ממשיכה לדבוק בדעתה – לוקח הכהן מים מקודשים, מערבם עם עפר קרקע המשכן ומשקה אותה מן המים. אם היא אכן נבעלה ונטמאה לאיש אחר – גורמים לה המים לכאבי בטן איומים וייסורים גדולים ושמה שגור בפי כל העם לרעה, אך אם טהורה היא – המים לא ישפיעו עליה. אדרבה, אם עד עכשיו ילדה באופן קשה ובצער גדול – מעתה תלד בקלות וברווח.

וידבר ה' אל משה לאמר : דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש או אשה כי יפליא לנדר נדר נזיר להזיר לה' ( ו', א'-ב')

חלקה הבא של הפרשה – פרשת נזיר – מתייחסת לאדם שהחליט לפרוש ולהיבדל מתענוגות העולם ובכך להתרחק מן העבירה. אין פירוש הדבר שהנזיר חייב להרחיק את עצמו מחברת אנשים ואף לא לבטל את חיי משפחתו. כל הנדרים שהוא נוטל על עצמו מצטמצמים למספר דברים:

יין – הנודר על עצמו נזירות אסור לשתות יין ושכר. ענבים וצימוקים נכללו באיסור: "…וענבים לחים ויבשים לא יאכל", ובקיצור, כל הקשור בענבים, מהחרצנים ועד קליפת הענבים (זַג).

שיער – כל ימי הנזירות חל עליו איסור להתגלח או להסתפר – "קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו".

טומאה – אסור לו להיטמא למתים, ואפילו בלויות אביו ואמו – אסור לו להשתתף. בסוף ימי הנזירות הוא מתגלח ומסתפר ומביא קרבנות לה'. ביניהם גם קרבן חטאת, המזכיר לו שמטרת ההתנזרות הייתה להתרחק מן החטא שרבץ עליו.

מן הנזיר שקידש את עצמו מדעתו ורצונו, אנו עוברים אל הכוהנים, שהתקדשו על-ידי צווי הקב"ה. ברצותו לברך את עם ישראל – עושה זאת הקב"ה, באמצעות הכוהנים המשרתים בקודש. ומהי הברכה? "יברכך ה' וישמרך. יאר ה' פניו אליך ויחנך. ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום."

שבת שלום ומבורך