משפחתיות בחגים: הזדמנות לקרבה או מוקש רגשי?

נעלה חלק מהן:

הקונפליקטים הקלאסיים

– הורים גרושים \ חד הוריים: כל אחד מהם רוצה את הילדים אצלו בסעודה או בתפילה. הילדים נקרעים. לא רוצים לפגוע באף צד, ולעיתים מוצאים עצמם בלי תחושת בית שלמה ועם רגשי אשמה. אם יהיו עם האם ירגישו למה אני לא עם אבא ואם יהיו עם אבא ירגישו אותו דבר רק הפוך.

כשיש הורה אחד, הוא עלול לוותר על אווירת החג ופשוט לא לעשות יותר מידי ואפילו לא לחגוג.

– משפחות מורחבות: בן או בת זוג שמרגישים לא בנוח אצל קרובי הצד השני, אך נענים ללחץ כדי "שלא יהיה ריב" אבל בעצם צוברים כל מיני רגשות שליליים ותסכול בתוכם, וזה עלול לצוץ בהזדמנות אחרת ולגרום לריב.

– ציפיות לא מדויקות: מי יבשל? אצל מי ישנים? מתי נוסעים? לאן? כל שאלה פשוטה לכאורה, עלולה להצית אש.
זה קורה כשמתכננים ברגע האחרון, ומרגישים למשל שההורים לוחצים ואי אפשר לעמוד בלחץ.

מה עושים? הנה מספר עקרונות פשוטים:

1.תיאום ציפיות מוקדם

כדאי רצוי ואפילו הכרחי שבני הזוג ישוחחו על כך מספיק זמן מראש, כדי שיוכלו לבדוק את השטח עם הנוגעים בדבר, לחוש  מה הילדים מרגישים, מהם המחויבויות. בקיצור לקחת בחשבון מראש את כל הנתונים, ולראות כיצד ניתן להגיע לפתרון שמקובל על שניהם. זה בהחלט יכול להתקיים בעזרת פשרה. כל אחד יוותר מעט, אך ההרגשה תהיה טובה כי דיברו וחשבו על כך מראש. היה זמן לשנות  ולהחליט ברוגע.  אם לא נוהגים כך אלא 'שולפים' ועושים חשבונות, זה עלול להביא לפיצוץ  ואכזבות מכל הכיוונים וכל טעם החג המתוק ירד לטמיון.

לומר בכנות: "אשמח שנחשוב יחד על סידורי החג, בצורה שמתאימה לשנינו ולילדים." הרבה פעמים אחד מבני הזוג הוא טיפוס יוזם ויציע זאת לבן זוגו.  זכרו: זה לא מיותר.
אם את\ אתה לבד (הורה יחידני) אל תוותרו על חגיגת החג. זכרו : אתם יחידה חשובה לכשעצמה, תכבדו זאת  ותשתדלו לאמץ גישה כזו.

2. להקשיב באמת לצרכים של כל הצדדים – מתבסס על כבוד הדדי גם אם אין כבר אהבה בין בני הזוג

לפעמים ילד דווקא רוצה להיות עם ההורה השני וזו לא דחייה.  בן הזוג השני יכול לחשוב שהילדה דוחה אותו, אך זה ממש לא חייב להיות כך. יתכן שהילדה מרגישה טוב יותר יותר בביתם של סבתא וסבא מצד אחד. רצוי מאוד להקשיב, לבלוע את 'הצפרדע' ולהחליט לוותר, לא מתוך 'אונס' אלא מבחירה.
בני זוג – כדאי שישאלו  את עצמם לא רק מה עושים אלא גם איך זה מרגיש להם. כמו כן לבדוק איך הסיטואציה מרגישה אצל ילדיהם וכמובן עדיין לא לשתף אותם אלא רק כשתגיע ההחלטה המשותפת.

3. לנסות פתרונות יצירתיים 

אפשר להתחלק בין סעודות, לשלב ביקורים קצרים אצל שתי משפחות, או אפילו לקבוע "חג שני" ביתי אחר כך – שירגיש חגיגי ונעים. לא תמיד זה אפשרי אם גרים במקומות רחוקים ושומרים את החג ולא נוסעים בו או כל סיבה אחרת שמקשה על הגעה באמצע החג. למשל אם יש חג שיש בו שתי שבתות- חג בהם לא נוסעים, חולקים. שבת אחת כאן ושבת- חג אצל השני.

4. לזכור את המהות 

החג לא נמדד רק לפי מיקום או תפריט – אלא לפי האווירה הרגשית. לא לעשות עניין אם משהו לא מסתדר לפי הרצון שלי. ללמד להרפות, זה רק יביא תועלת וקשר רגשי חזק יותר עם הנפשות הפועלות.
לעולם לא להשתמש בילדים כקלף מיקוח, אלא לתת להם הרגשה ששניכם איתם.

שאלה לסיום:

"בן זוגי מתעקש שניסע שוב להוריו בחג, אבל לי זה מכביד. איך להתמודד בלי להעליב?"

תשובה:

שיחה רגועה, לא בזמן כעס, היא המפתח. 

אפשר לומר: "אני רוצה לכבד את המשפחה שלך, אבל אני גם זקוקה לזמן שלי כדי להרגיש חג." 

לחשוב יחד על חלוקה חדשה מתוך כבוד הדדי. 

סיפור מהקליניקה (שמות בדויים):

רותי ודורון, הורים גרושים, רבו בכל חג על זמני השהות עם ילדיהם. 

באחת הפגישות, הצעתי להם להסתכל על החג "מבעד לעיניים של הילדים". 

הם החליטו לוותר כל אחד על סעודה אחת וליצור "חג משותף קצר" בפארק ביום של חול המועד. 

זה שינה את כל האווירה. הילדים הרגישו שלמים ולא נקרעים.

מאחלת ומייחלת  בעזרת ה', שתצליחו למצוא את הדרך המתאימה לכם לחגוג את החגים, בעזרת חשיבה מוקדמת ומושכלת.

מוזמנים ליצור קשר להתייעץ לשאול, להעיר, דרך המייל או הוואטסאפ.

לשאלות ותגובות – ניתן לצור קשר:

רחל פישר – פסיכותרפיסטית, מטפלת זוגית

טלפון | וואטסאפ | מייל | אתר