משה דואניס: יום הכיפור שלי

משה דואניס, לוחם נח"ל ממלחמת יום כיפור, גמלאי צה"ל ואיש קבע לשעבר, פעיל חברתי, שמסייע, בהתנדבות ובמסירות, בארגון גמלאי צה"ל, 'צוות' יבנה.
 

כחלק מפועלו השתתף משה בהקמת יחידת החילוץ (האזרחית) ביבנה. בניו הגדולים שירתו, אף הם, ביחידת החילוץ, וגם בתו משרתת כיום כמפקדת מחלקה ביחידה. דואניס, מוותיקי גמלאי צה"ל ביבנה, וחבר ההנהלה הכי ותיק ב'צוות'. לאחרונה התפטר מתפקידו מפאת בעיות רפואיות ואי-הסכמות פנימיות.

דואניס נולד בפרדס-כץ, למשפחה חרדית, למד בבית-ספר מסורתי 'אגודת ישראל' עד כיתה ח', ואת תקופת הנעורים העביר בקיבוץ יחיעם, עד הגיוס.

משהו בי לא נותן לי לחזור לרמת-הגולן מאז המלחמה. משה דואניס

הוא התגייס לצה"ל בפברואר 72', לנח"ל מוצנח, גדוד 50, שכיום נקרא גדוד 101 של צנחנים, ומעט מאוד אחרי שסיים מסלול לוחם חי"ר – נפתחה, לפתע, מלחמת יום כיפור. "חזרתי הביתה ביום שישי וקיבלתי הוראה לחזור. אספו אותנו מכל מיני יחידות, לשמור במוצב 106, במקום כוח המילואים. נקלענו לסיטואציה לא נעימה, הסורים ירו עלינו ארטילריה, ואנחנו היינו בתוך הבונקר ללא אמצעים מתאימים להשבה באש. לא ידענו שכל הטנקים נפגעו ושלא היה מי שיבוא לחלץ אותנו, הרגשנו שנטשו אותנו למות שם."

בשיחתי עם משה הוא מראה לי את סימני הצלקות והרסיסים על ידיו וגבו ואומר לי שהוא סובל מפגיעה קשה בשמיעה.

"כל שישה-עשר הלוחמים נפגעו. אחרי חמישה ימים – חילצו אותנו, קיבלנו טיפול רפואי והועברנו לשלישות הראשית של צנחנים ונח"ל. מוניתי למש"ק משמעת ומשם התחלתי את שירותי בקבע."

דואניס שירת כמפקד פלוגת מפקדה בבית-ספר למ"כים, בכרמיאל, לאחר-מכן כמפקד מחנה במרחב שלמה, ובמקביל, בסנטה-קטרינה. אחרי פינוי סיני, פיקד על מחנה יחידת הניסויים 50/50 באילת ועוד תפקידים רבים. משה העניק שירות משמעותי לצה"ל ולמדינה בכלל, השתחרר אחרי 26 שנים, בשנת 97'. בשנת 99' עבר עם משפחתו מאילת ליבנה.

"יוצא לי הרבה לטייל בארץ, אבל משהו בי לא נותן לי לחזור לרמת-הגולן מאז המלחמה." הוא מספר בכאב. "הדחקנו הרבה, כי אנחנו לא רוצים להיזכר."