מי מחבל ביבנה בשלטים ובתמונות של החטופים?

אחת מהתמונות שהושחתו
 

בעבר, היו עוצרים ומתגייסים לעזור כשראו מישהו מאיתנו תולה, היום זה גם קורה, אך לצד זה נשמעות (אמנם ממעט אנשים) הערות מכוערות ורעות שאין בכוותי לחזור עליהן.

בנסיבות רבות בפעילותי הציבורית, לאורך השנים, שמעתי הרבה דברים, אבל המזעזע ביותר עבורי זה אירועים כאלה כלפי החטופים והחטופות. הורדת שלטים היא בעיניי 'קו אדום' לקהילה בה אנו חיים."

שלטים שהוסרו

"בחו"ל,"  מוסיפה רונית "כשמורידים שלטים של החטופים – אנחנו זועקים, ואילו כאן, בעמנו, בקהילה שלנו, יש כאלו שלא מוכנים יותר לעסוק בנושא?! לא מוכנים לשמוע על חטופים וחטופות, שהם חלק מאיתנו , מהחברה שלנו, מעמנו, מהמשפחות שלנו, נשים, תינוק, שני ילדים, צעירים וקשישים, שנמצאים ונמצאות בגיהינום, זה כבר לא מעניין? התעייפו? לא רוצים לשמוע יותר? לא רוצים לראות יותר? זהו, די, עוברים לסדר היום?" היא נזעקת ונסערת.

"אני לא מבינה, לא יכולה לקבל ולעכל את זה.

לשמחתי, יש כאן קהילה מופלאה, שבכל יום שישי מגיעה לפגוש נציג או נציגה ממשפחות החטופים, החטופות והנרצחים, לא מוכנים לשכוח, לא מוכנים להשכיח, וכל שישי באים ובאות לחבק, לתמוך ולהצטרף לדרישה של המשפחות: להשיב את כולם.ן עכשיו!

אנחנו טרום יום השואה, אותם לא הצלחנו להציל, ורק עוסקים בזכרון, אבל כאן, אסור להרפות וחייבים לעסוק בזה יומיום, אחרת איבדנו את היסוד והבסיס עליו הקמנו את המדינה והחברה: ערך חיי אדם מעל לכל! וערבות הדדית".

רונית סיכמה: "אנחנו לא נרפה מהפעילות, עד אשר כולם ישובו! כי ערך חיי האדם ופידיון שבויים הוא מעל לכל בעמנו, ומישהו, נראה לי, שכח את זה. כדברי הרמב"ם: "אין לך מצווה רבה כפדיון שבויים"."

טרם הוגשה תלונה במשטרה.

שלטים שניתלו בבתים פרטיים