מובילת המאבק בזיהום האוויר הודיעה על תמיכתה בליאור ולי-אור למועצת העיר

השניים דורשים תקציב עירוני לטיפול במאבק בתקציב העירייה לטובת דיגום ניטור טיפול משפטי ועוד, ועדה עירונית ייעודית למלחמה בזיהום האוויר מאשדוד, השבת השקיפות ועוד- כל אלה כתנאי סף לכניסה לכל משא ומתן קואליציוני.
כיום קיימת תחנת ניטור, המודדת ערכי בנזן, אך לא את כל המזהמים הנדרשים לבחינה, תחנת זו מנוהלת על ידי איגוד ערים, ולעיתים נמצא כי החיישנים היו מכוסים ולכן לא שיקפו את המציאות.

המתריעים העיקריים על אירועי חריגה הם התושבים העוקבים אחר התחנה, והם אלו שמודיעים לעיריה ולאיגוד ערים על חריגה ועל סנכרון בין חריגות לאירועי ריח חריף ושריפות.
במקרים רבים, ערכי המזהמים מגיעים לגבול הגבוה ביותר, אך במדד היומי, לא רואים חריגה. שיטה נוראית של המפעלים להפוך את הרעלת התושבים ל"תקינה" במסגרת המדדים המאושרים. אסור למצב הזה להימשך. אנחנו נדאג שגורם מטעמנו ייבחן את הנושא באופן יומיומי ושעתי. יתריע על ערכים גבוהים וחריגות, ועל "כינוס" יומי של התוצאות, המפעלים משחקים פה בבריאות הציבור, זו עבודה בעיניים. נדרוש להוציא צווי מניעה ועצירה.

במצב הנתון היום, עיריית יבנה לא יכולה להסתמך על גורמים חיצוניים מטעם אשדוד, המפעלים, ואף לא על המשרד להגנת הסביבה. עיריית יבנה חייבת לקחת חלק פעיל ואקטיבי בהורדת מימדי הזיהום, גם באופן משפטי! כל המפעלים הללו פורעי חוק, והגיע הזמן לשים לזה סוף. חיי תושבי אינם הפקר.

הנושא לא זר לשניים, מאז שנת 2015 לי-אור דיין-אטיאס, פעילה נגד מפגעי ריח וזיהום המגיעים לעיר שלנו. "בתחילת הדרך כלל לא ידעתי מה קורה פה, הדבר היחיד שידעתי שמידי ערב, עוטף את הריח ריח חריף שנע בין פלסטיק ומתכת שרופה לכימיקלים באויר, מעקצץ לי באף ומפחיד. התארגנו מספר תושבים ויצאנו לחקור, גילינו שיש במושב הסמוך אתרי אשפה פיראטים אשר שורפים אשפה באופן בלתי חוקי ללא הפרדה בין מתכות לפלסטיק. ולאחר מכן גילינו שבחולות אשדוד יש אתר אשפה שטמונים בו חומרים-מסוכנים ומתקיימת בו בעירת קרקע קבועה. הוקצו עבור הפינוי של האסון הזה עשרות מיליוני שקלים, ומאחר ויד ימין לא יודעת מה עושה יד שמאל, הפינוי היה תקוע 4 שנים. בכינוס ועדה בכנסת שהתקיימה בעקבות לחץ תושבים, הרשויות איכשהו התחילו לעבוד יחד. האתר עדיין בתהליכי פינוי, אך לפחות זה קורה. בנוסף גם גילינו שבאזור התעשיה הצפוני של אשדוד ישנם עשרות מפעלים מזהמים, שהפיקוח עליהם מינורי, וחסר שיניים".

"אחרי 8 שנים של עיסוק בנושא, אני יכולה להגיד, שכאזרחית, הצלחתי לייצר שינוי יחד עם קבוצת אנשים מדהימים פה בעיר, ובסביבה" אומרת דיין. "באמצעות מאבק תושבים ושת"פ עם ישובי הסביבה, מנענו הקמת משרפת אשפה ענקית באזור התעשיה הצפוני של אשדוד ב- 2020, צמצמנו את השריפות הבלתי חוקיות במושב הסמוך (אך חדי העין יוכלו לראות אתר אשפה חדש שנערם לו בשנה החולפת והנושא לא נאכף), ייצרנו הכרה של הרשויות בבעיה העצומה הקיימת כאן, הבאנו את תחנת הדיגום הניידת הראשונה, שבזכותה איפשרו לנו לקבל תחנת ניטור קבועה, כתבנו מס' התנגדויות להרחבת אזור התעשיה, וכן התנגדנו לרעיון ההזוי להעביר מזהמים מפינוי מפרץ חיפה לאשדוד, המדינה עדיין מחפשת היכן לאחסן קונדסנט – הנושא כיום בדיונים – ונמשיך להתנגד לכך בדחיפות!
כל זאת באופן רציף, עקבי וחסר פשרות והיום אנו מבקשים את תמיכתם בנו, למועצת העיר, תחת הרשימה 'יש חוזה חדש ביבנה'."

"התוכנית שלנו לשנים הקרובות כוללת הקמת ועדה שתתכנס מידי חודש לעבודה ומעקב אשר תייצר עבודה סדורה לטובת המאבק, הועדה תשלב זרועות ביצועויות, תושבים וגורמי מקצוע, אשר יילמדו לעבוד באופן מסונכרן יחד. נדרוש סעיף תקציבי של העיריה אשר יוקדש למאבק, ויכלול את הטיפול המשפטי, ותכנון אסטרטגי, איוש תפקיד לצורך מעקב מקצועי אחר מדדי הזיהום, ציוד מיגון, וכלי מדידה, ניטור ובקרה נוספים.

המשך המאבק יהיה בשקיפות וביחד עם נציגי התושבים ובאחריות העיריה, כמו שאמור להתבצע, ולא בניהול התושבים כפי שמתקיים עכשיו."

"הטיפול בנושא הזה הוא קריטי. אני רוצה לגדל פה את הילדים שלי, אך חוששת. אני בקשר קבוע עם המון גורמים במועצה ובעירייה, וכולם תמיד מנסים לתת יד ולעזור, אך זה לא מספיק. זהו דבר שחשוב לתושבי השכונה ולעיר בכלל, ואכן רואים שהנושא מדובר אצל כל המועמדים. אני חורגת ממנהגי לשמור את דעותי לעצמי, כי אני רואה בפעילות של השניים לאורך השנים, ניסיון וכוונות שיכולות להביא לשינוי כאשר יהיו חלק מהמוצעה" רעות מסכמת,

"אני קוראת לשכונת נאות שמיר ותושבי הירוקה אשר בריאות משפחתם בנפשם- בואו נתאחד כשכונה ונדאג שהקולות שלנו למועצה (הפתק הלבן) יילכו לאנשים שיעבדו עבורנו במועצת העיר".