מהמלחמה אל המחקר: כ-300 אנשי מקצוע התכנסו באשקלון לכנס ראשון מסוגו על הקשר בין גוף לנפש במציאות מתמשכת של טראומה

האם מלחמה משנה את הדרך שבה הגוף זוכר, המוח מגיב והחברה מתאוששת? זו הייתה אחת השאלות המרכזיות שעמדו במוקד הכנס הארצי "גוף ונפש במציאות של מלחמה מתמשכת", שהתקיים לאחרונה במכללה האקדמית אשקלון בהשתתפות כ-300 אנשי מקצוע, חוקרים, רופאים, מטפלים, אנשי שיקום, בריאות הנפש, חינוך וביטחון מכל רחבי הארץ

הכנס, שהתקיים ביוזמת הפקולטה לעבודה סוציאלית במכללה האקדמית אשקלון ובשיתוף שבעה ארגונים מובילים מתחומי הבריאות, השיקום והקהילה, נחשב לאחד האירועים המקצועיים הראשונים בישראל שביקשו לבחון באופן רחב ורב־תחומי את השלכותיה של מלחמה מתמשכת על גוף האדם, בריאות הנפש, הקהילה והחברה.
במשך יום שלם נפגשו תחת קורת גג אחת מומחים מובילים מתחומי הרפואה, מדעי המוח, העבודה הסוציאלית, בריאות הנפש והשיקום, במטרה לייצר שיח חדש המחבר בין מחקר, ניסיון קליני ופרקטיקה מהשטח.

 

את הכנס הובילה ד"ר לירז כהן ביטון, חוקרת, מרצה ועובדת סוציאלית רפואית מהפקולטה לעבודה סוציאלית, אשר שימשה כיו"ר הכנס. "מאז השבעה באוקטובר כולנו עוסקים בטראומה, בחוסן ובהחלמה. אבל ככל שהזמן עובר, אנחנו מבינים יותר ויותר שההשפעות אינן מתמצות רק בפגיעה הנפשית", אמרה ד"ר כהן ביטון. "הן נוגעות לגוף, לבריאות, למערכות היחסים, לקהילה ולחברה כולה. הכנס נולד מתוך הרצון לחבר בין אנשי המקצוע השונים ולהבין יחד כיצד ניתן לפתח מענים טובים יותר עבור האנשים והקהילות שחיים בתוך מציאות מתמשכת של אי־ודאות".

 

קרדיט צילום: גיא שדה

 

במושב הפתיחה השתתפו מהבולטים שבחוקרים ובאנשי המקצוע בישראל, בהם פרופ' הווארד עמיטל, פרופ' גל איפרגן, סא"ל נטע־לי צליכובר, פרופ' שי אפרתי ופרופ' שיר דפנה־תקוע. אחד החידושים הבולטים שעלו בכנס היה ההצגה של מחקרים ועדויות המצביעים על הקשרים ההולכים ומתבהרים בין טראומה מתמשכת לבין תופעות גופניות כגון כאב כרוני, פיברומיאלגיה, שינויים נוירולוגיים והשלכות בריאותיות ארוכות טווח. לצד זאת הוצגו מודלים חדשניים לשיקום מוחי, תוכניות לחיזוק חוסן במערכות צבאיות ואזרחיות, והתערבויות קהילתיות המשלבות בין גוף, נפש וסביבה. במהלך היום התקיימו מושבים מקצועיים וסדנאות בהשתתפות למעלה מ־70 מרצים ומנחים, שעסקו במגוון רחב של נושאים ובהם טראומה, בריאות, חוסן קהילתי, שיקום, בריאות הנפש, משפחה, ילדים ונוער, חברה ורווחה.

 

קרדיט צילום: גיא שדה

 

דיקנית הפקולטה לעבודה סוציאלית, פרופ' שיר דפנה־תקוע, הדגישה:"המציאות הנוכחית מחייבת אותנו לחשוב מעבר לגבולות המקצוע והדיסציפלינה. ההתמודדות עם השלכות המלחמה מחייבת שיתופי פעולה בין אנשי מחקר, אנשי טיפול, מערכות בריאות וקהילות. זהו בדיוק המקום שבו האקדמיה יכולה וצריכה להוביל".

 

הכנס התקיים בשיתוף המרכז הרפואי ברזילי, מרכז השיקום עזרה למרפא, מרכז חוסן שדרות, מרכז אדוות, עמותת אס"ף, תנועת עתיד לעוטף ותוכנית אקדמיה 360.
מעבר לתכנים המקצועיים, הכנס היווה ביטוי מובהק לרוח תוכנית אקדמיה 360 ולתפיסה של אקדמיה המחוברת לקהילה ולצרכי השטח. לאורך היום נוצרו מפגשים משמעותיים בין חוקרים, אנשי טיפול, מנהלי שירותים, מובילי קהילה, אנשי מערכת הבריאות, נציגי מערכת הביטחון וסטודנטים, אשר אפשרו למידה הדדית, החלפת ידע ויצירת שיתופי פעולה חדשים.
הייחודיות של הכנס לא הייתה רק בהיקף הידע שהוצג, אלא ביכולת לחבר בין עולמות שלעתים פועלים בנפרד – האקדמיה, מערכת הבריאות, ארגוני החברה האזרחית והקהילה. החיבורים שנוצרו במהלך היום הניחו תשתית לשיתופי פעולה עתידיים בתחומי המחקר, ההוראה, השיקום והעשייה החברתית.

 

קרדיט צילום: גיא שדה

 

"אחד הדברים המרגשים ביותר בכנס היה לראות כיצד אנשים וארגונים שמגיעים מעולמות שונים לחלוטין מגלים שהם שותפים לאותה שליחות. מעבר לידע שהוצג, נוצרו כאן חיבורים חדשים בין האקדמיה, מערכת הבריאות, מערכת הביטחון, ארגוני החברה האזרחית והקהילה. בעיניי, זו בדיוק המשמעות של אקדמיה משפיעה – אקדמיה שלא נשארת בין כותלי המוסד, אלא פוגשת את המציאות, לומדת ממנה ופועלת יחד איתה", אמרה ד"ר כהן ביטון והוסיפה: "אם יש מסר אחד שאני לוקחים מהיום הזה, הוא שההתמודדות עם טראומה מתמשכת אינה שייכת למקצוע אחד, למערכת אחת או לארגון אחד. היא מחייבת אותנו לעבוד יחד. דווקא בתקופה מורכבת כל כך, החיבורים שנוצרים בין אנשים, ידע וקהילות הם מקור לתקווה וליכולת לבנות עתיד טוב יותר".

 

*אהד כהן, מנכ”ל תנועת עתיד לעוטף*: ״הטראומה של השבעה באוקטובר לא הסתיימה עם סיום הקרבות. עבור אלפי תושבי ותושבות העוטף היא ממשיכה ללוות את חיי היום־יום ומשפיעה על הגוף, על הנפש, על המשפחה ועל הקהילה כולה. ככל שחולף הזמן אנחנו מבינים שהשיקום אינו רק שיקום של בתים, כבישים ותשתיות, אלא בראש ובראשונה שיקום של אנשים וקהילות. דווקא מתוך המציאות הזו, החיבור בין האקדמיה, אנשי הטיפול, מערכת הבריאות, ארגוני החברה האזרחית והתושבים עצמם הוא חיוני. מחקר וידע חייבים להגיע אל השטח, והניסיון שנצבר בשטח חייב לחזור אל המחקר כדי לפתח מענים טובים יותר. זהו שיתוף פעולה שיש לו השפעה ישירה על איכות החיים, על החוסן ועל היכולת של קהילות שנפגעו לחזור ולצמוח. אנחנו גאים להיות שותפים לכנס שמייצר את החיבורים האלה ומסייע להפוך ידע מקצועי לכלים מעשיים עבור האנשים שזקוקים להם".