מדבר על הכל: היה עתיד?

שר לשעבר, שבונה לו עתיד, לדעתו, על חורבות עברו של ראש ממשלה?

צילום: חיים צח, לשכת העיתונות הממשלתית

וההתלבטות לא הייתה דבר של מה בכך, אל ייקל הדבר בעיניכם.

כי כל אלה, מלמדים על מצבנו הקיומי העגום. כולם מלמדים על הנגע הפושה בנו כבר שנים ארוכות מספור – נגע השיגיון, עירפול ההכרה והחושים, אי היכולת לראות דברים נכוחה, אי היכולת לזיהוי ודאי של הטוב, והבדלתו מהרע, מנגנון קבלת ההחלטות הלקוי והמאכזב כל-כך, במיוחד על רקע חינוכנו לאור הבדותה על 'הגניוס היהודי', ועל היותנו העם הנבחר. נבחר למה? נבחר להראות לעולם מה אפשר לעשות עם יצר הרס עצמי מפותח?

ואז, אחר התייעצות מעמיקה ומעיקה עם עצמי, הגעתי בכל-זאת למסקנה המתבקשת שכן, אין מה לעשות, פרפראות בצד, ומי שמוכן שזאתי והלוּפֶּר שהיא צורֶמֶת אתו ייצגו אותו, שיבושם לו.

כאן מדובר, בכל-זאת, על חיינו. אז עכשיו נשארתי עם הבחירה בין הראש – שאוטוטו עלול להפוך לזנב, לבין הלפיד – שכבה אורו, בכדי להכתיר אחד מהם כאסון העיקרי של היממה.

אז נכון שמדינה בה ניתן להפיל ראש-ממשלה באמצעות הליך דמוי דמוקרטיה כוזב ומאחז עיניים – היא לא ממש המקום בו ציפיתי לכלות את חיי, אבל כמה עוד אפשר לחפור על כך.

מה, להגיד שוב שכל אישומי השוחד, לכאורה, מגוחכים? שוב לומר שזהו ביזיון לחוקרים, אם הם מתדרדרים לגיבוש המלצה לתביעה על בסיס ראיות כל-כך קלושות, עד שהם נזקקים לעדותו של עד מדינה, אוּוופְּפפססס, סליחה – 'עד מפתח' – בדמות שר לשעבר, שבונה לו עתיד, לדעתו, על חורבות עברו של ראש ממשלה? להתריע ולהצביע שוב על כך שהדעת איננה יכולה לשאת את המחשבה שראש הממשלה, לא רק שהוא כל-כך מושחת, אלא גם כל-כך אדיוט – שהוא מסתפק באייטם טוב בעיתון ובכמה סיגרים איכותיים, בכדי לעוות את החוק ולסרוג דילים עסקיים מניבים עבור חבורת האינטרסנטו-מיליונרים הסמוכים אל שולחנו?

להתפלא שוב איך ניתן לחשוב שתמורת שוחד מעפן, בהיקף מיליון שקל בלבד, בעשר שנים ויותר – ששולם, לכאורה, בשמפניות ובסיגרים מזן ומותג משובחים – יסכן ראש הממשלה, החריף ביותר שהיה כאן אי-פעם, את עברו ואת עתידו, ויעניק מתנות בשווי עשרות מיליוני דולרים לחברים, לעין כל? לחזור ולשנן שאף בר-דעת, כללית ומשפטית, לא היה יכול לקבל טיעוני תביעה כל-כך עלובים ונתלים על חוט שערה, קש וגבבה? לשאול שוב היכן היה האזרח והשר, יאיר לפיד, בכל ארבע השנים בהן התנהל גם הוא, לכאורה, מול מילצ'ן ורוה"מ? לברר שוב האם חיכה לעתוי המתאים כדי ללכת ו'להישטנקר', כמאמר המשורר ח"כ דוד אמסלם?

מאחז העיניים כסוף הבלורית ויפה התואר, מְנַכְלֶל את דעתנו, וחושב שכולנו עיוורים (יאיר לפיד. צילום: לשכת העיתונות הממשלתית) 

לא. אפילו את עצמי, שאנחנו ביחסים כל-כך טובים, אני לא מוכן לטרחֵן בחזרה מתישה כזו על מה שכבר ידוע.

וכך, בסופו של הערב, נשארתי עם החלטה ברורה באשר לאירוע הטראגי של היום, שהיווה הפתעה גם עבור חברי מפלגתו של לפיד עצמו, האיש שעתידו מאחוריו, לטעמי.

אדם, שלא מכיר בשום צורה של לויאליות לשותפים לדרך; אדם, שנפרד, ללא קושי גדול, מ'אחיו';  אדם, שאינו משתף, גם את המקורבים אליו ביותר, בהחלטותיו, ומותיר אותם משתאים כשהוא מדבר אליהם דרך התקשורת; אדם שמי שסומכים עליו את ידיהם ואמונם, מכזב ומכזיב ומסתיר ומפתיע ומתחבל תחבולות.

אדם, שתיחבל את הפיכתו בשוגג לשר, רק בשל שיטת הממשל הפרימיטיבית הנהוגה כאן; אדם שמזגזג בין דעותיו שלו לדעות של עצמו, בחסות מנגנון עריץ, שבנה לעצמו, ושאין מי שמֵהִין לקרוא עליו תיגר; אדם שמתחנף לכל מי שהעת וסדר היום הציבורי/יחצ"ני דורש את התחנפותו, בכל זמן נתון; אדם שניהל את משרד האוצר בכישרון האחד, שאכן בולט אצלו מעל כולם – לא לעשות כלום, כדי שלא יקרה כלום, כדי שיוכל להמשיך ולפלס את דרכו הפתלתלה לשלטון; אדם שרוצה להיות ראש-ממשלה ומבקש את אמוננו, ממעמקי התמרונים והספינים.

אז החלטתי. זה, זה האירוע המשמעותי של הערב. כי כל היתר אינם בעלי משקל כל-כך כבד לחיינו. שוחרי האירוויזיון – יצפו בהנאה בכלום הגדול, ענייני נתניהו, על כל חשיבותם ומשמעותם, הם כרגע העבר וההווה – ואולם רק למפנה המפתיע הזה בעלילה יש משקל לגבי עתידנו – כאשר מאחז העיניים כסוף הבלורית ויפה התואר, מְנַכְלֶל את דעתנו, וחושב שכולנו עיוורים.

זוכת 'הכוכב הבא לאירוויזיון'. נטע ברזילי והלופר. צילום מתוך היוטיוב