מגן בתוקף

כיום מכהן מגן כחוקר בכיר ב'מכון למחקרי ביטחון לאומי', ולמרות שהוא ועמיתיו במכון אינם נושאים בתפקיד רשמי במערכת הביטחון, או במנגנוני הנהגת המדינה, הם משמשים לעתים קרובות כיועצים לראשי המערכת, בתחומי התמחותם, בהחלטות רבות הנוגעות למערכות היחסים המדיניות המורכבות עם המדינות העמיתות והשותפות לאינטרסים הלאומיים של ישראל. "אנחנו חבורה של פנסיונרים", הוא אומר בחיוך, "אולם לידע הרב שאנו אוצרים בקרבנו יש ערך, והמנהיגות מבינה זאת ופונה אלינו מעת לעת, כדי לקבל הכוונה ולפתח אפיקי מחשבה פרקטיים ובעלי משמעות."

מגן מצייר, באסרטיביות חד-משמעית, תמונה ריאליסטית בתחום האיומים הקיימים על ישראל מצד שכנותיה הערביות, ומצד מנהיגת המגמה הקיצונית והאלימה בעולם הערבי – איראן. "ישראל היא המעצמה החזקה ביותר באזור", הוא מכריז בתוקף רב, "כל אחת מהשכנות הערביות – ואני מונה בכלל אלו גם את הארגונים הקיצוניים: אל-קאעידה, חיזבאללה, דאע"ש, מודעת לכך שזרועה של ישראל יכולה למחוץ אותם בלי להניד עפעף. מזלן של המדינות הערביות הוא שלעם הישראלי ולהנהגתו אין אמביציות של כיבוש ואימפריאליזם, אלא אך ורק אתיקה ומתודות של הגנה אקטיבית והתגוננות אפקטיבית", הוא אומר, ומוסיף: "לישראל עליונות מוחלטת מבחינה טכנולוגית ומודיעינית, ואין תזוזה, ולו הקטנה ביותר, שהיא איננה מודעת אליה ומכירה אותה, ויכולה להגיב כלפיה בהתאם."

גדל כילד-חוץ, וטיפס לצמרת המקצועית הביטחונית והדיפלומטית. צבי מגן. צילום ארכיון

מגן מציין מוטו שמופיע גם במאמריו הרבים ובהופעותיו בתקשורת: רוסיה, מבחינתה, חייבת להימצא במזרח התיכון כמדינה משפיעה. במישור הביטחון הלאומי, האיסלאם מאיים על רוסיה, כמו על יתר העולם,  ובמישור הכלכלי ישנה חשיבות גדולה למזרח התיכון. "אם אתה רוצה להשפיע בעולם, אתה חייב להימצא בכל מקום בו ישנן התרחשויות", וללא ספק זירת המזרח התיכון היא כעת הזירה המרכזית, כך שבמישור הזה – המישור הגלובלי של נוכחות והשפעה על האירועים – רוסיה מתמודדת בשנים הללו על מהותה, על מעמדה הבינלאומי כמעצמה.

"במזרח התיכון מתרחש, מזה שנים, מה שזכה לכינוי 'האביב הערבי'. במסגרת זו רוסיה בנסיגה חמורה. היא נמחקה בצפון אפריקה – ומצאה עצמה בלי דבר", כותב מגן באחד ממאמריו, "היה מהפך בו איסלמיסטים נכנסו למעמד משפיע. כשהתחילה הלחימה בסוריה, כולם חשבו ששלטון אסד נופל בטווח-זמן קצר מאוד, והנה הרוסים מצאו בשבילו דרך לשרוד – התערבות צבאית חיצונית שלהם בסוריה. זו לא אסטרטגיה חדשה של הרוסים, בימי המלחמה הקרה זה היה עניין שבשגרה", הוא כותב, ומסביר שכיום, בשונה מהמצב לפני מספר שנים, יש להתייחס לאינטרסים הרוסיים בסוריה בערבון מוגבל – שכן הם תלויים במאזן הכוחות במזה"ת.

ישראל, לדבריו, היא גורם חשוב מאוד בכל המכלול הסורי – מעצמה צבאית חזקה שיושבת על הגדר ויכולה לשנות את המאזן, בשנייה, לכן מאוד חשוב לרוסיה שהיא תישאר מחוץ למשחק. עד לפני כשנה ישראל שמרה על פרופיל מאוד נמוך, אך בחודשים האחרונים הראתה שהיא יכולה בן-רגע להפסיק להיות ניטרלית. וזו הסיבה שפוטין הזמין את נתניהו למוסקבה. אם ישראל תתערב מעל למידה מסויימת – הרוסים יהיו בבעיה.

כאמור, לצד הפגנת ידע פנומנלי ויכולת ניתוח יוצאת-דופן, מגן מפגין ביטחון נחרץ בעליונותה של ישראל, ומבהיר כי למעשה גורל האזור נתון בידיה – ולא בידי המאיימים לכלותה, שכן אלה איומי-סרק, שאין מאחוריהם יכולת או כוונה אמתית להוות סכנה, בעת שרוסיה תהיה תמיד משקולת מאזנת ושקולה מול גחמותיה הקיצוניות של איראן. "איראן מתריסה כל הזמן גם נגד ארה"ב, ישראל וארה"ב נתונות באותו סל מבחינת ההנהגה האיראנית – מישהו מעלה על הדעת שאיראן אכן מעלה על דעתה שלה לתקוף את ארה"ב?", הוא תוהה.

במאמר תחת הכותרת: 'המערכה לעיצוב פני סוריה: תמונת מצב', שהתפרסם באתר 'מחלקה ראשונה', של העיתונאי יואב יצחק, ציין מגן כי "אין להוציא מכלל אפשרות קיומם של ניגודי עניינים בין השתיים (רוסיה ואיראן)".

"ישראל חזרה וסימנה את הקווים האדומים שלה, שהחשוב בהם הוא מניעת פרישת כוחות של אירן ושלוחיה בדרום סוריה, בסמוך לגבולה", וזהו, לפי מגן, כנראה, גם הרקע לתקיפות האוויריות בשבועות האחרונים (כולל הלילה, 9.5) בעומק סוריה, באתרים המשמשים את חיזבאללה ואת הכוחות הכפופים לאיראן.

"רוסיה מתייחסת לישראל כאל מעצמה אזורית, שבכוחה להשפיע על מכלול ההתפתחויות בזירה הסורית", כותב מגן, "יש לה עניין מוכח לתאם את מהלכיה באזור עם ישראל, תוך הימנעות מחיכוך צבאי עמה, ובין הצדדים מתקיים תיאום ביטחוני במרחב הסורי, שהוכיח את יעילותו. קיימת מודעות רוסית לעניינה של ישראל במניעת התבססות כוחות בעלי זיקה איראנית בקרבת גבולה, כמו גם לרגישותה לנוכחות איראנית בכלל בסוריה, ורוסיה איננה מתנגדת לתיאום אסטרטגי עם ישראל בנוגע לעתיד המרחב הסורי."

מגן מוסיף כי הימצאות ישראל במערכה חדשה, בה היא תהיה יותר פעילה ופחות חשאית, באה לביטוי בדברי ראש הממשלה, נתניהו, שהתייחס לתקיפות הישראליות בסוריה לאחרונה: "המדיניות שלנו מאוד עקבית, כשאנחנו מזהים ניסיונות להעביר נשק מתקדם לידי חיזבאללה, יש לנו את המודיעין ויש לנו את ההיתכנות המבצעית – אנחנו פועלים כדי למנוע את זה. זה מה שהיה, וזה מה שיהיה. אני יכול לדבר על הנחישות שלנו, היא איתנה, והראיה לכך היא שאנחנו פועלים. וכל אחד צריך לקחת את זה בחשבון, כולם."

מגן נולד בסיביר, שבברית-המועצות דאז, בן לאם ניצולת שואה, ילידת פולין, ואב ששירת בצבא האדום בתקופת מלחמת העולם השנייה. הוא גדל בצ'רנוביץ (כיום באוקראינה), עבר עם משפחתו לפולין, ומשם עלה לישראל, במסגרת 'עליית גומולקה', ב-1960.

המשפחה שוכנה במעברה בראשון-לציון, והוא נקלט כילד-חוץ בקיבוץ גן שמואל. ב-1963 התגייס לצה"ל ושירת בחיל החימוש, ביחידת שריון. לאחר שחרורו הצטרף לגרעין התיישבות בקיבוץ אייל. ב-1970 התגייס לשירות קבע באגף המודיעין, שירת ביחידה 8200 בצוות דוברי רוסית, ובחטיבת המחקר של אמ"ן, והשתחרר ב-1987 בדרגת סגן-אלוף.

לאחר שחרורו גוייס לשירות ב'נתיב', וב-1988 נשלח למוסקבה. ב-1993 מונה לשגריר ישראל הראשון באוקראינה, ושגריר לא-תושב במולדובה. בשנים 1998-1999 כיהן כשגריר ישראל ברוסיה, ובסמיכות, מונה ב-1999 לראש 'נתיב', ושירת בתפקיד עד אוקטובר 2006. בשנים 2006 עד 2009 עמד בראש 'המכון ללימודי אירו-אסיה' ב'מרכז הבינתחומי הרצליה'.

בהתייחסו לנושא השלטון המקומי והבחירות המוניציפליות הקרבות והולכות, מבהיר מגן כי העיר יבנה יקרה לו, אולם מודה כי אין בכוונתו לשוב ולהיות מעורב בהנהגה המקומית ובניהול ענייניה של יבנה. "יש יותר מתאימים ממני לעניינים האלה. אני לא קורצתי מהחומר הנדרש כדי להיות פוליטיקאי – לא במישור הארצי, ולא במישור המקומי. יש כאן רבים וטובים." הוא אומר.

כריכת הספר 'נתיבים עלומים', הוצאת  ContentoNow

עד-כה, לצד עשרות מחקרים וניירות-עמדה, הוציא מגן לאור שני ספרים: 'רוסיה במזרח התיכון – מדיניות במבחן' (בהוצאת 'המכון למחקרי בטחון לאומי'), בשנת 2012, והאחרון – 'בנתיבים עלומים' – אסופה רחבת-ידיים של סיכומיו למרבית המהלכים המדיניים והפעולות בהן היה מעורב בשנות הקריירה הארוכות שלו: מערכות היחסים בין ישראל לסובייטים במלחמות ששת הימים וההתשה; הפעילות החשאית בסיוע למאבק יהדות ברית המועצות לעלייה; הבנת המניעים העומדים מאחורי המעורבות הרוסית החדשה באזורנו – בסוריה; הבנת השינוי ביחסים הרשמיים בין ישראל לברית המועצות בעבר, ובין ישראל לרוסיה של היום.

הספר מתאר את דרכו של מי שהגיע לישראל וגדל בה כילד-חוץ, וטיפס לצמרת המקצועית הביטחונית והדיפלומטית, תוך השתתפות בעימות מול הרוסים – בצבא וכחלק מקהילת המודיעין, היה שותף בעשיית שלום וכינון היחסים – כדיפלומט, והשתתף בהתנעת העלייה הגדולה – דרך 'נתיב'.

בספר מתאר מגן גם את הלבטים והדילמות: שליחות וחובה לאומית; מקצוענות מול פוליטיקה; עימותים – חשאיים או מוכרים; התערבבות האישי בציבורי, הביטחוני במדיני, האזורי בבינלאומי; ומבליט את פוטנציאל השפעתו של אדם יחיד על המאורעות.

הוא מצייר את המשעולים בהם צמח בתוך המערכת, היכן אימץ בשמחה את שידעה לתת, והיכן הסתייג ממנה ושמר על ערכיו ותפיסת עולמו, מבלי לקבל את קלקולי המערכת כמובנים מאליהם, תמיד בניסיון לתקן, ולעתים בהשלמה, מתוך חתירה מתמדת להשלמת המשימה: הצלת יהודים – בעולם ובארץ. את הספר הקדיש מגן למשפחתו, ולבתו, טלי, זכרה לברכה.

ניתן למצוא את הספר 'נתיב עלומים' באתר ContentNow