מאיר דהן לאחר שהחלים מקורונה: "אף תופעת-לוואי של החיסון אינה מסוכנת כמו הקורונה!

"ערב טוב חברות וחברים יקרות ויקרים…
אני לחלוטין לא אוהב ולא נוהג להיחשף באופן הזה! ודאי לא בכל הקשור לפן הבריאותי!
וודאי וודאי שאיני מסוג האנשים האוהבים שמרחמים עליהם… ואני מקווה מאוד שאף אחד שישרוד את הפוסט הארוך הזה לא יחשוב בכיוון הזה…
כי מעולם לא נהגתי כך!
הפעם… אני גם לא רוצה להטיף… רק לשים את הדברים כאן על הקיר הפרטי שלי… ושכל אחד יסיק את מסקנותיו שלו וינהג לפיהן… כרצונו… כל עוד הוא אינו מסכן אחרים…
אבל עם כל רצוני, כאמור, להימנע מלחשוף את שעבר עליי עת חליתי בקורונה… הרי כאיש ציבור אני חש חובה גדולה לעשות כן… בכדי שהמסר יעבור… כי לרשום באופן סתמי ובנאלי "לכו להתחסן", "עטו מסכות" ו"שמרו על מרחק" – לא באמת משפיע… לא באמת
ולכן אני רוצה (נבוך וחש בחוסר נוחות) לחשוף בפניכם את מרבית מה שעבר עליי משך למעלה מחודש ימים ולילות ברציפות! מאז חליתי בקורונה ועד היום (מן הסתם את חלק מהדברים אשמור לעצמי)…
כבר אפתח ואומר שאמנם נתון הייתי בסכנת חיים ממשית משך מס' ימים בבית-החולים, עת הוגדרתי במצב קשה עד קריטי… ואולם, מה שהעסיק אותי משך למעלה מחודש ימים (שבועיים בביה"ח ועוד שבועיים וחצי בבית לאחר שהשתחררתי מבית-החולים "בריא") הוא הסבל הגדול מאוד שחוויתי, הסיוט, האפלה בה הייתי שרוי… עד אשר אדם ממוצע אומר לעצמו "טוב לי מותי מחיי"…
הקושי הגדול נבע מהתקופה הארוכה והרציפה (לרבות הלילות) בה סבלתי ופחות מהתופעות עצמן שהן קשות לכשעצמן…
למי שלא יודע, הרי הייתי בין הנשמרים ביותר מפני הקורונה, נשמעתי להנחיות במלואן ואף הטפתי לחבריי ולמכריי בעניין, ומיד כאשר הודיעו כי בני ה- 50+ רשאים להתחסן – אצתי רצתי להתחסן באמפי יבנה (באותה הופעה מפורסמת, שכתבתי לכם עליה כאן, של להקת לד-זפלין האגדית שהתאחדה לכבודי ושכמעט שלחה אותי ב- Stairway to Heaven)…
בתום כ- חמישה ימים מאז התחסנתי… חשתי תסמיני "טרום שפעת" והייתי בטוח שזו שפעת. ההיגיון שלי פעל על פי הכלל הידוע "אם זה נראה כמו ברווז, הולך כמו ברווז, ומגעגע כמו ברווז – אז זה ברווז"… ולכן, אם אני חש בתסמיני שפעת – אז זה שפעת"! בעיקר כאשר נשמרתי מקורונה כמו מאש…
נאום ה"ברווז" לא עשה רושם על רעייתי, והיא סחבה אותי לבדיקת קורונה מידית עוד באותו יום… והופ… נמצאתי חיובי… (מאז עבר חתול שחור ביני ובין הברווזים)…
החשש היחיד שעלה בראשי עת קיבלתי את התוצאה "החיובית", היה מצב שהתרחשה רבות כאשר הנגיף המטורף והמשוגע והלא צפוי מחליט באופן פתאומי לתקוף באגרסיביות ריאותיהם גם של חולים צעירים ובריאים שסבלו תחילה מתסמינים קלים ותוך מס' שעות להביא לקריסתן, עד אשר שום רופא, שום תרופה ושום מכונת הנשמה לא יכולה להציל את אותו אדם… והוא נאסף אל אבותיו…
מתסמיני הקורונה עצמן לחלוטין לא חששתי… "תסמיני שפעת" חשבתי לעצמי… 
כך… חלפו עליי בביתי 5 ימים של חום גבוה… לא נעים. לא נורא. אופטלגין… בדיקות סיטורציה… "עוד יומיים-שלושה אני מחלים", אמרתי לעצמי בביטחון… שהרי אני אדם צעיר, בריא, לא מעשן ללא עודף משקל"…
אז חשבתי…
מחשבות לחוד… ברווז לחוד… מציאות לחוד… והמציאות טפחה על ריאותיי ועל דרכי הנשימה שלי…
בתום 5 ימים בבית, עם חום גבוהה וסיטורציה גבולית, פתאום חלה ירידה דרמטית בסיטורציה… ומיד קופ"ח מכבי שלחה תוך דקות אמבולנס שהבהיל אותי , תרתי משמע, לבית החולים קפלן… מחלקת קורונה…
וגם שם אמרתי לעצמי "מחר וודאי כבר אשוחרר"….
טעיתי!
כי אז התחיל הסיוט… הסבל הקשה מנשוא… החושך… הייאוש…
כפי שאתם יודעים, הרי לאורך חיי אדם… פעם במס' שנים או חודשים או שבועות הוא לוקה בכאב ראש למס' שעות… פעם במס' שנים, חודשים או שבועות הוא סובל מבחילות הקאות למס' שעות… ובפעמים אחרות בתקופות שונות הוא סובל מס' שעות או מס' ימים משיעול טורדני, מלחץ בחזה, מחום, מסחרחורות, מקשיי נשימה, מתשישות, מחולשה, מעייפות, מבדידות, מכאבים, מנדודי שינה, מחוסר תיאבון טוטאלי, מדכדוך, מחששות, מסטרס, מחוסר שקט, ועוד… ומתופעה אחת בלבד (כל פעם) מכל אלו הוא סובל לעיתים רחוקות ולמס' שעות או למס' ימים לכל היותר
אבל מסתבר שאני אדם "מיוחד"… אפילו "מיוחד" מאוד… אחרת איך תסבירו את העובדה שכל התופעות ה"נחמדות" הללו שמניתי לעיל (ושוודאי לא מניתי את כולן) התכנסו להן יחד לישיבה חגיגית והחליטו פה אחד ל"התלבש" עלי כולן יחדיו! ולתקופה ממושכת של למעלה מחודש ימים? ובכל שעות היום והלילה (בהן לא נרדמתי)…
מעניין אותי להשיג את פרוטוקול הישבה הזו…
(ברור לי וידוע כי ישנם בריות הסובלים ממחלות קשות מאוד ומתאונות קשות וסובלים סבל נורא הרבה-הרבה יותר… אבל מטרת הפוסט הזה היא הקורונה והשלכותיה והמסר ממה שאני עברתי)…
והיה זה סבל נוראי, קשה מנשוא ולא אנושי… שנמשך על-פני מרבית שעות היממה (למעט שעות השינה המעטות – שתיים-שלוש שעות שינה ביממה). כאשר כבר ביום הראשון, לאחר בדיקות דם שתוצאותיהן היו חריגות לרעה במיוחד וצילום הריאות הציג דלקת ריאות קשה במיוחד – הוסיף הרופא לסבלי ולייאושי, ולשאלתי, השיב ישירות: "הסבל שלך יארך לא מעט ימים. לא יומיים-שלושה. זה ייקח זמן לא קצר".
והוא צדק! הדוקטור… לצערי…
שיעול טורדני רציף מטריף ומתיש משך למעלה מ- 20 שעות ביממה (כל השעות בהן הייתי ער)… בחילות והקאות שעות רבות ביום, סחרחורות, כאבי ראש, חום, לחץ בחזה, קשיי נשימה, דכדוך, צום של חמישה ימים רצופים בהן לא יכולת לבלוע גרגיר (רק אינפוזיה), תשישות, חולשה, עייפות (עד אשר שכמעט לא יכולתי לזוז בתוך המיטה עצמה וודאי לא לקום מהמיטה ולתפקד – מה שחייב את אחיות המחלקה לקלח אותי כל יום במיטה עצמה, ולשמח אותי מס' פעמים ביום, משך מס' ימים, בבגד תחתון מהפכני ו"נפלא" – המכונה "טיטול" (שבינינו… רמת הספיגה שלו שמה בכיס הקטן את רמת הספיגה של מגן התחתון של ALWAYS)…
ואני מדבר על כחודש ימים שלם! על 30 ימים רצופים! על 720 שעות רצופות! על  43,200 דקות רצופות!
הרגעים הקשים ביותר עברו עליי בלילות… לילות של חדר חשוך, כל החולים ישנים, אין נפש ערה בסביבה, אין אחיות וצוות עזר שמסתובבים היום בשעות היום ומסיטים את תשומת הלב מהסבל הנוראי… שקט, דממה, רק צפצופי מכשירים… רק סבל ובדידות! לא יכול לשכב, יושב לי שפוף במיטה (כי השיעול הטורדני והרציף "נוח" יותר בישיבה)… בדידות נוראה… חשוך לי בלב ואיני רואה אור בקצה המנהרה… ייאוש…
נשברתי… איבדתי תקווה… ויתרתי…
בשלב מסוים תלשתי את מכשיר ההנשמה שעטו על-פני ושחשתי שהוא סוגר עליי… חונק…
ורק בתום 13 ימים של סיוט מתמשך… והודות לאנשי הצוות הנפלאים בבית-החולים שבנועם, בשכנוע, בהסברים, בניסיונות חוזרים ונשנים, בפניות חוזרות ונשנות ורבות לרעייתי שתתגייס היא וילדיי להפציר בי לשתף פעולה בכדי להציל את חיי, ולבסוף, באין ברירה, גם באמצעות לחץ מתון – הם הצליחו ל"כפות" עליי את כל הטיפולים והמכשירים והתרופות – ואז הגיע המהפך!
אמנם לא שמעתי את זה בקולו הרדיופוני של חיים יבין… אבל חשתי שמצבי החל משתפר מעט, וכבר ראיתי את האור בקצה המנהרה…
ובתום עוד 3 ימים של ירידה בסבל – שני בדיקות קורונה שנערכו לי נתגלו כשליליים… ברוך ה'… יתברך שמו לעד…
יאללה… הביתה… אל ביתי מבצרי… אל המשפחה… אל המיטה שלי… אל שידורי הספורט בטלוויזיה… אל האזנה למוזיקה האהובה עליי… אל המנוחה ואל הנחלה…
"אני בריא… אני בריא… אני בריא"… לחשתי לעצמי…
אז זהו… שלא!
לא בריא ולא כפכפים!
הברווז שוב אכזב (עד אז הייתי בטוח שהברווזים הם דיי סבבה של בעלי חיים ושאפשר לסמוך עליהם)…
שם…  בביתי מבצרי…  התחילו עוד שבועיים וחצי של סבל נורא וסיוטים…
כל תופעות פוסט- הקורונה הידועים והמוכרים, וגם אלה שלא, השתלטו עליי כולם… וודאי גם הם התאחדו נגדי לאחר שערכו ישיבת קבינט והחליטו לבוא עליי כולם בכל הכוח:
כאבים, שיעול טורדני ורציף מעל 20 שעות ביממה (השעות בהן הייתי ער), חוסר שינה, חוסר שקט, בחילות, הקאות, דכדוך, סחרחרות, חולשה קשה מאוד, תשישות, עייפות, חוסר שיוו משקל, 7 ימים רצופים בהן לא בא דבר אל פי למעט שתיית מים ומס' כפיות מרק ביום וגם זאת בקושי רב ובמאמץ עילאי תוך מאבק ברפלקס הבליעה העקשן… 10 ימים בהן בחולשתי הגדולה ובתשישותי התקשיתי לדבר ולתקשר עם משפחתי בתוך הבית פנימה, חוסר מיקוד, חוסר ריכוז, חולשה פיזית ומנטלית, חוסר במצב רוח, שוב מוצא עצמי ער יושב במיטה וסובל נורא באמצע הלילה בבדידותי… שוב ייאוש… שוב חוסר תקווה…
והרי אני כבר נקי מהנגיף… נחשב למחלים בעל תו ירוק…
התופעות הקשות הללו הביאו אותי לחשש שמא נגרמו לי נזקים פיזיים בלתי הפיכים, כפי שקרה לאחרים…
אבל ברוך ה', לפני מס' ימים מצבי החל משתפר, אמנם בקצב איטי מאוד, אבל משתפר. ממש משתפר. אני חש בזאת…
אם מאז שחליתי ועד לפני כשבוע ימים הייתי מצוי באפלה גדולה… הרי היום, ברוך ה', אני כבר מצוי באור… אור נגוהות… שופע אופטימיות… שואף לשוב לפעילותי במלוא עוזה…
אבל לאט-לאט… כי עדיין חלוש ותשוש וחש עייפות… אבל בטוחני כי בעזרת ה' תוך שבוע שבועיים עד חודש ימים אחזור לעצמי לחלוטין…
חיי ניצלו… ברוך ה'…
מצבי הבריאותי חוזר לאיתנו (פחות או יותר)… ברוך ה'…
הפחתתי כ- 10 ק"ג ממשקלי (אזהרה חמורה: אל תנסו את הדיאטה הזו בבית!)
אז מי צריך יותר מזה?
אבל השאלה שעולה היא מדוע בכלל להגיע לאן שהגעתי?
על אך שאיני אוהב להיחשף באופן הזה! ועל אף שאיני רוצה שמאן דהוא יסבור חלילה כי אני מרחם על עצמי (ממש לא!) – חשפתי בפניכם את כל הפרטים הללו, תוך מבוכה גדולה, אלא על מנת למלא את חובתי כאיש ציבור, ומתוך ניסיוני המר להעביר לכם את המסר לפיו מחלת הקורונה אינה עוד "שפעת", אלא  היא מחלה קשה מאוד! קשה מאוד… מחלה המפילה בישראל אלפי חללים צעירים ובריאים… מחלה המסיבה סבל נורא עד אשר לא פעם צעירים שחלו במחלה אמרו באמצעי התקשורת שהם העדיפו למות באותם ימי סבל… מחלה הגורמת לנזקים בלתי הפיכים גם למי שחלו ואפילו לא לקו בסימפטומים כלשהם… מחלה הגורמת לסבל נורא גם בשבועות ובחודשים שלאחר ההחלמה מהמחלה…
מי שאומר לעצמו (ושמעתי הרבה כאלה): "אז מקסימום אדבק ואסבול מתופעות שפעת"… יכול למצוא עצמו במצב הקשה בו הייתי… מצב בו גם הייתי בסכנת חיים ממשית וגם מצב בו סבלתי כפי שלא סבלתי מעולם…
אני הנחתי את זה כאן… ועכשיו שכל אחד יעשה את החשבון שלו…
אני את החשבון שלי כבר שילמתי בריבית דריבית של השוק האפור…
נ.ב.
אף תופעת לוואי של חיסון (גם הנדירה שבהן) אינה מסוכנת ומזיקה ולו אחד חלקי מיליון מהמסוכנות ומהנזקים של מחלת הקורונה!
בדוק!
אז שמרו על עצמכם, חברות יקרות וחברים יקרים…
שיהיה לכם המשך שבוע נפלא, קסום ובריא…"

"על הכותב: הכותב הוא יהודי פשוט בשם מאיר דהן, שלעיתים מאריך בכתיבתו. אבל מאוד מאריך. כאילו, "חאלס אחי, הגזמת"…
על התמונה: התמונה צולמה על-ידי בתי, בסלון ביתי, כ- שבועיים ימים לאחר ששוחררתי לביתי מבית-החולים…"

אנחנו נאחל לדהן רק בריאות!