למעלה מ-100 ימי מילואים והניסיון לחזור לשגרה: קבלו את ליאור כהן!

במהלך המלחמה, ליאור וחבריו לנשק הובילו תחמושת לכוחות בעזה, בעוטף וגם לצפון, ביצעו את המשימות שקיבלו בהצלחה, ואף קיבלו אות של גדוד מצטיין.

ליאור, איך היה עבורך המעבר הזה בין שגרת מילואים לשגרה רגילה?

"שינוי השגרה לשגרת מילואים לתקופה כזו ארוכה – מלווה בלא מעט קשיים," מספר ליאור: "זה בא לידי ביטוי בקושי של האישה והילדים, שצריכים להתנהל ימים ארוכים ושבתות, לבד. זה ממשיך בעבודה, ממנה אתה נעדר בתקופה מורכבת, מה גם שעיקר עבודתי היא מול עסקים, והם צריכים את הסיוע והתמיכה בתקופה כזו, ואתה נאלץ לנסות ולתמרן בין כל העולמות".

את הקושי בעסקים חווה ליאור גם דרך חבריו העצמאים במילואים, שגם להם ניסה לסייע תוך כדי השירות: "באחד המקרים, פנה אליי לוחם מילואים עם בעיה מסוימת בבנק, כמה שעות לפני הכניסה לחאן יונס, וב"ה הצלחנו לסייע לו, והוא שלח לאחר מכן סרטון תודה מרגש."

היה קשה גם לחוש את הדיסוננס כשאתה יוצא לבית ורואה את הניסיון (המבורך) לקיים שגרת חיים רגילה, למרות כל מה שקורה בגזרה.

"אבל יחד עם הקשיים, חווינו לא מעט חוויות שמחממות את הלב. החיבוק החם והאוהב של האזרחים היה בכל מקום שהיגענו אליו, הגיעו אלינו קבוצות, מספר פעמים, וארגנו ערב 'על האש', אמנים שהגיעו להופיע, תחנות הרענון שהוקמו כיוזמה של אזרחים, בהן המנגלים עובדים שעות נוספות, אזרחיות שמכינות מרקים חמים, מטפלים וספרים, שעובדים סביב השעון, והכל בהתנדבות בחיוך ובאהבה.
החיבוק הורגש גם כשהסתובבנו עם הנשק והמדים במקומות ציבוריים, ואזרחים פונים ואומרים 'תודה'. למען האמת זה קצת מביך, כי ברור לך שזו חובתך, אבל זה בהחלט מחזק ומחמם את הלב." הוא מסכם.

ליאור מוסיף כי בבחירות הקרובות יתמודד למועצת העיר ומבקש את קול הציבור היבנאי, על-מנת שלראש העיר תהיה נבחרת שתמשיך בעשייה ותנהיג את העיר ביחד.