להתחיל מבראשית: פרשת השבוע

"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו" (א'-א')

התורה מודיעה לנו את מספר בני ישראל בבואם מצרימה, נשאלת השאלה למה? ישנם מספר תירוצים. והראשון: שיעקב אבינו לא רצה שאף אחד מנכדיו יינשא לנשים מצריות, ואף התורה מדגישה שחלק מנכדיו של יעקב נע גילם בין שנתיים לשמונה שנים, גיל קטן מאוד לכל הדעות, לנישואים. סיבה שנייה: בבואם למצרים היו צריכים להיות שבעים נפש כנגד שבעים שרים של מעלה, ואם לא היו נישאים – לא היו נחשבים במניין, מפני שזכר ללא נקבה, נחשב פלג גופא (חצי גוף), ולכן השיא יעקב להם נשים.

"וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא" (א'-ו')

אם נסתכל מניין שנות חייהם של אחי יוסף, נראה שכולם מתו בממוצע בגיל 120 שנה, למעט לוי, שנפטר בגיל מאה ושלושים ושבע שנים. הטעם לכך מפני שהשבטים אמרו ליוסף עשר פעמים "עבדך אבינו" (כלומר על יעקב), והוא שתק, מפני שלא רצה לגלות עצמו לפני אחיו, ולכן התקצרו חייו בעשר שנים, כי השכר של מכבד אביו ואמו הוא אריכות ימים, ומי שאינו שוקד על מצווה זו – ימיו מתקצרים, ואם נשים לב לפרשיות הקודמות נגלה שאחי יוסף אמרו לו חמש פעמים "עבדך אבינו", אלא שהיה מתורגמן באמצע אז חמש פעמים אמרו למתורגמן, והמתורגמן עוד חמש פעמים העביר ליוסף, יוצא עשר פעמים יחדיו. ובכל פעם שאמרו לו "עבדך אבינו" נגרע שנה מחייו, בגלל הזלזול בכבוד אביו.

סיבה נוספת לקיצור ימיו של יוסף היא שיוסף ציווה את עבדיו לחנוט את יעקב אבינו, והקב"ה כעס על כך מהסיבה שכבר נכתב בפסוק: "אל תראי תולעת יעקב" (ישעיה מ"א), פירוש שרימה לא תשלוט ביעקב אבינו בגלל היותו צדיק גמור, ועקב כך לא היה צריך לחנוט את יעקב.

יוכבד ומרים מניחות את משה בתיבה על שפת היאור. אלכסיי טירנוב, 1842 בקירוב

"ויקרא מלך מצרים למיילדות ויאמר להן מדוע עשיתן את הדבר הזה ותחיינה את הילדים"(א'-י"ח)

שואל פרעה, על-פי דברי המפרשים, את המיילדות, מדוע ביקשתן מזונות עבור העניות והחייתם את הילדים? משיבות המיילדות את פרעה: "כי לא כנשים המצריות, הנשים העבריות. כי חיות הנה". פירוש: חכמות ומבינות, כאילו הן המיילדות. דומות הן לחיות השדה, שאינן זקוקות למיילדות. ההיגיון אומר לשאול מדוע לא השיבו תשובה זו לפרעה בהתחלה? בעת שציווה עליהם להמית את התינוקות, ולמה פרעה לא השיב להן שמשקרות המה? ההסבר שנתנו המיילדות לפרעה כך: כשראו היהודים שהמלך פרעה קורא למיילדות, הסיקו מזה מסקנה שפרעה מצווה אותן להרוג את התינוקות, ולכן הן הפסיקו להזמין את המיילדות בשעת הלידה. ולכן אנו הפצנו שמועה שאנו מפרנסים את התינוקות, ואז הן קוראות לנו ליילד ואנו מקיימים את מצוותך להרוג את התינוקות, ובכך השיבו המיילדות על שתי השאלות ששאל אותם פרעה. כששמע פרעה את תשובתן – היה סבור שהן מדברות אמת, שהנשים העבריות אינן זקוקות למיילדות, ולא עשה להן רע למרות כעסו עליהן. וזכתה לכך שפרה, היא יוכבד. שילדה את משה רבנו, שניתנה התורה על ידו ונקראת תורת משה. ופועה, היא מרים, זכתה שיצא ממנה בצלאל, שהיה מלא רוח חכמה והקים את המשכן, והוא היה נינה של מרים.

מוסיפים חכמים ואומרים שגזירת פרעה לא עזרה לו מאומה, אדרבה, ההיפך "וירב העם ויעצמו מאד". והרמז בא מהפסוק "וייטב אלהים למיילדות וירב העם ויעצמו מאד" (א'-כ'), כלומר הקב"ה עשה הטבה בזכות המיילדות ומהי הטובה? וירב העם, נתרבה העם. ובנוסף, זכו למלוכה ולכהונה. משה ואהרון יצאו מיוכבד. משה היה מנהיג של העם, מלכם. ואהרון כהן גדול, ודוד המלך יצא ממרים, והקב"ה שילם כל אחד כגמולו כפי שנכתב בפסוק "ויהי כי יראו המיילדות את האלוהים ויעש להם בתים" (א'-כ"א).

הפטרת שמות

"רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים שדים נכנו ושערך צמח ואת ערם ועריה:" הנביא בפסוק זה מנסה להסביר את הקורות את עם ישראל במצרים. בני ישראל פרו ורבו מאד מקביל לכך רבבה כצמח השדה נתתיך, ואת ערם ועריה בני ישראל היו במצרים ללא מצוות ובהגדת פסח קוראים את הפסוק הקודם ומקשרים בין שתי המצוות שבני ישראל היו צריכים לקיים על מנת לצאת ממצרים, מצוות קרבן פסח ומריחת הדם על מזוזות הבתים, ומצוות, ברית המילה. ולאחר קיום שתי המצוות הללו. הייתה עת דודים, עת יצירת הקשר המופלא בין הקב"ה לעם ישראל בברית נצחית ככתוב: " ואעבר עליך ואראך והנה עתך עת דודים ואפרש כנפי עלייך ואכסה ערותך ואשבע לך ואבוא בברית אתך נאם ה' אלוקים ותהיי-לי.

יהי רצון שנזכה שיקויים בנו הפסוק לעיל "והנה עתך עת דודים", שהקב"ה יפרוס כנפיו עלינו ויחדש הקשר הנצחי בינו לעם ישראל בשלמות. ויחיש את משיח צדקנו בקרוב מאוד, ונזכה, כבר בקרוב, להקריב קורבנות בבית השלישי, הוא בית-המקדש. אמן, כן יהי רצון.

שבת שלום ומבורך