להתחיל מבראשית: פרשת השבוע

פרשת השבוע – בהר

"וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר" (כ"ה-א')
מה עניין שמיטה אצל הר סיני (רש"י) – המובן של מצוות שמיטה הוא להשריש בתוך הלבבות את ההכרה שהעולם השפל נתון, באופן תדיר, תחת השגחתו של הקב"ה וממנו באה ההשפעה על העולם כולו, להוציא מלבם של המינים הטוענים כי אין לפי כבודו של השם יתברך, מלך עליון, המושל בשמי שמים, שיתעסק בעולם החומרי והשפל, אלא "במקום גדולתו שם ענוותנותו" וכן "רם ה' ושפל יראה". על אף רוממותו וגדולתו הינהו משגיח על הנמוכים והשפלים ביותר. ההוכחה הברורה לכך היא שבחר לו, השם יתברך, את ההר הפעוט והנמוך, סיני, לגלות עליו שכינתו ולתת שם את תורתו. בזה הוכיח לנו בעליל, כי למרות גדולתו ורוממותו הריהו מחבב את שפלות הרוח.

אם כן, יוצא שהשראת השכינה על הר סיני הינה הראיה הברורה ביותר למצוות שמיטה, שבאה להורות לנו כי ריבונו של עולם הוא המשפיע והמשגיח של העולם השפל… (קומץ המנחה למהר"ל חריף).
 

אדם עלול לחשוש שמא יבוא לידי הפסד בעטייה של שנת השמיטה, מאחר שלא יזרע ולא יקצור את שדהו שנה שלמה. לפיכך אמרה תורה: "והייתה שבת הארץ לכם לאוכלה, לך לעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך ולבהמתך ולחיה אשר בארצך" (פסוק ו', ז') אף-על-פי שלא תעבד את שדך, בכל זאת יהיה לאכלה במידה מספקת, לך ולביתך, ואפילו לבהמה ולחיה. יתרה מזאת, שנת השמיטה תשפיע ברכה על כל ששת השנים הבאות, "וציוויתי  את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלוש השנים", לפיכך נקראת שנת שמיטה 'שבת', ורש"י מוסיף שם: "שבת לה'" – לשם ה', כמו שנאמר בשבת בראשית (פסוק ב') כי כשם ששבת קודש משפיעה ברכה על כל ימות השבוע "כל שיתא יומין מיניה מתברכין" – פירוש שכל ששת ימי השבוע מתברכין מהשבת, לפיכך נקראת 'שבת ברכה'. כך גם שנת שמיטה, אף אם אין עושים בה מאומה הריהי משפיעה שפע של ברכה לעצמה וגם לששת השנים הבאות.
 

הוא הדבר שהיה בסיני, כל ההרים הגבוהים והרמים אצו והשתדלו שתינתן התורה עליהם כפי שמופיע שם בתהילים "למה תרצדון הרים גבנונים", ואילו הר סיני, מפאת שפלותו, פרש לצדדים ולא עשה דבר. לפיכך זכה יותר מכולם, שעליו תרד השפעת הקדושה לעולם. אם כן, יש עניין שמיטה אצל הר סיני. גם הר סיני וגם שנת השמיטה, אינם עושים דבר, ואף-על-פי-כן משפיעים קדושה וברכה לאחרים… (אמרי שפר).

יש עניין שמיטה אצל הר סיני, לפי ששמיטה מהווה ראיה ברורה לכך שהתורה ניתנה מן השמים ולא שבדה אותה, חלילה, משה רבנו, מלבו. שכן, מי אנוש ויעיז להבטיח כזאת: "וצוויתי את ברכתי ועשת את התבואה לשלוש השנים"? רק הקב"ה, הכל יכול, אפשר לו להבטיח הבטחה כזאת. הרי אפוא יש בשמיטה משום ראיה שהשם יתברך נתן את התורה על הר סיני… (חתם סופר).

הפטרת בהר (ירמיה ל"ב)

"גדול העצה ורב העלילייה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו" (ל"ב-י"ט)
אם אדם עובר עבירה והוא מתחייב מיתה בידי שמים, מביא השם יתברך בחשבון את הוריו, אשתו ובניו וקרוביו, אשר לא חטאו, כי יצטערו צער גדול לכשייענש שאר בשרם. לפיכך, אין השם יתברך מעניש אדם אלא אם כן שקל וחישב תחילה, שלא ייגרם צער לאיש מן הקרובים יותר מכפי הראוי לו. זוהי הכוונה שבפסוק: "גדול העצה ורב העלילייה", רק אתה, אלוהים, הינך גדול העצה ורב העלילה כזה לשקול היטב בבואך להעניש אדם "לתת לאיש כמעשהו וכפרי מעלליו", שכל אחד יסבול מזה רק כפי הראוי לו בהתאם לדרכיו ופרי מעלליו… (הרה"ג מהר"א יצחקי ז"ל).

לאור כל הכתוב לעיל, מוריי ורבותיי, כל אחד צריך לעשות חשבון נפש נוקב עם עצמו, לדעת מה הוא עושה, האם מתנהג כראוי עם הזולת, אדם עם חברו, מפני שיש בורא לעולמנו, שמשגיח ורואה, ובסופו של דבר נותן לאיש כמעשהו וכפרי מעלליו. בואו נרבה באהבת חינם, ולאחיו יאמר חזק, והקב"ה יחיש משיח צדקנו בקרוב, אמן.

שבת שלום ומבורך