להתחיל מבראשית: פרשת השבוע

פרשת השבוע היא אחת מתוך 54 'פרשות' אליהן מקובל במסורת היהודית לחלק את חמשת חומשי התורה. מטרת החלוקה לפרשות שבועיות היא לאפשר קריאה רציפה, לפי הסדר, של התורה כולה, מדי שנה בדיוק. נהוג לקרוא את הפרשה של אותו שבוע בבית-הכנסת בכל שבת, ללמוד אותה ולפרש אותה. בנוסף לקריאת פרשת השבוע בשלמותה בשבת, נקראת תחילתה בתפילת 'מנחה' של השבת הקודמת ובתפילת 'שחרית' של ימי שני וחמישי שלפני השבת

פרשת השבוע – ואתחנן

"ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר" (ג'-כ"ג)

התחננתי אל השם יתברך כי בעת ההיא, בעת הפטירה, אוכל לאמר "ה' אלוהים". (בשם הרבי מקוצק זצ"ל). ואתחנן בעת ההיא באותו הזמן- מכאן אנו למדים שאין אדם צריך לדבר אלא דיבורים הנוגעים לאותו היום, לאותו הזמן, ולעת הנוכחית, ואל לו לדבר על יום המחר, לפי שאינו יודע מה ילד יום. משה רבנו התחנן וביקש לדורות כי "בעת ההיא" לכשתבוא לישראל עת כזאת, ולא יוכלו להתפלל, מחמת הצרות והגלות ומתוך כוונה הראויה כי אם רק "לאמר" היינו רק לומר בפיהם ובשפתם (שפתיים) -תתקבל תפילתם גם אז. (הרה"ק מהרי"ד ז"ל מאמשינוב).

"אעברה נא ואראה את הארץ הטובה" (ג'-כ"ה)

לכאורה ברור מאליו שאם משה נכנס לארץ יראה אותה? ברם, צריך אדם לבקש תמיד כי יראה לו השם יתברך את הטוב שבכל דבר ודבר. לפיכך, ביקש משה רבנו: "ואראה את הארץ הטובה" שאראה רק בצד הטוב של ארץ ישראל… 

"ויאמר ה' אליי רב לך אל תוסף דבר אליי עוד" (ג'-כ"ו)

מובא בילקוט שאמר משה לפני הקב"ה שיהא דינו כדין עבד האומר: "אהבתי את אדוני… לא אצא חופשי" וכך לא יצא מן העולם. השיב לו הקב"ה: "אל תוסף דבר אליי". נשאלת השאלה מה פשוטה של תשובה זו? הגמרא מתרצת: ואם אמר יאמר העבד שתי פעמים יחזור וישנה: "אהבתי את אדוני, לא אצא חופשי" וכך טען משה גם הוא: "אהבתי את אדוני לא אצא חופשי". אמר לו הקב"ה "אל תוסף דבר אליי עוד בדבר הזה" לבל יוכל לומר בפעם השנייה ואז מן ההכרח יהיה למלא את בקשתו, וגזירה כבר נגזרה שלא ייכנס לארץ.

"עלה ראש הפסגה וראה בעינך" (ג'-כ"ז)

אלמלא נכנס משה רבנו לארץ ישראל, לא הייתה נחרבת לעולם. לפיכך אווירה של ארץ ישראל נשאר בקדושתו אפילו בזמן החורבן. ולכן אמרו חכמנו שאווירה של ארץ ישראל מחכים (בבא בתרא קנ"ח).
"וידעת היום… כי ה' הוא האלוהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד" (ד'-ל"ט) – לעתים אנו רואים בעולם הזה, שהאחד מצליח בכל דרכיו וטוב לו בעולמו, ואילו השני רע לו וחייו מלאים פגעים ייסורים- אין זה, חלילה, משום שיש שינוי בנותן, הקב"ה, הוא יחיד ומיוחד, ללא שום שינוי, והשפעת הטובה יוצאת ממנו בלבד, במידה שווה לכל הבריות, והשינוי היחיד בא ממקבלי ההשפעה, מי שהוא ראוי- זוכה ומקבל את השפעת הטוב שהקב"ה מוריד לעולם, ומי שאינו ראוי מחמת מעשיו- ההשפעה משתנה לרעה לגביו.

זיכרון מעמד הר סיני. ז'אן ז'רום. 1895-1900

הפטרת ואתחנן (ישעיה מ')

"נחמו נחמו עמי יאמר אלוהיכם" (מ'-א')

בשעה שאמר ישעיה הנביא עליו השלום לישראל "נחמו נחמו עמי" ביקשו להורגו. אמר להם לא מדעתי אני אומר לכם אלא "יאמר אלוהיכם" (מדרש ילקוט). אומרים חכמנו: בשעה שישראל עושים רצונו של הקב"ה – הוא קורא להם "עמי", ואילו בזמן שאינן עושים רצונו של המקום הוא אומר לנביא :"עמך"- "לך רד כי שחת עמך". לפיכך, מששמעו ישראל שאמר ישעיה הנביא: "נחמו נחמו עמי", היו סבורים שאלה הם דברי הנביא עצמו, שהוא קורא להם עמו שלו ולא עמו של הקב"ה. הרי סימן הוא שטרם נמחלו עוונותיהם, ואם כן, מה נחמה זו? ולכן השיב ישעיה ואמר: "יאמר אלהיכם"- השם יתברך הוא אשר אמר "עמי" שכן נרצה עוונה- (צוארי שלל בשם הרב מדשן ערך).

בשעת כתיבת שורות אלו כולי צפייה שהפעם יבוא משיח צדקנו ויגאל אותנו, וכבר נאמר "דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב". מהמצפה לישועה ולגאולה בקרוב.

שבת שלום