להתחיל מבראשית: פרשת השבוע

פרשת השבוע היא אחת מתוך 54 'פרשות' אליהן מקובל במסורת היהודית לחלק את חמשת חומשי התורה. מטרת החלוקה לפרשות שבועיות היא לאפשר קריאה רציפה, לפי הסדר, של התורה כולה, מדי שנה בדיוק. נהוג לקרוא את הפרשה של אותו שבוע בבית-הכנסת בכל שבת, ללמוד אותה ולפרש אותה. בנוסף לקריאת פרשת השבוע בשלמותה בשבת, נקראת תחילתה בתפילת 'מנחה' של השבת הקודמת ובתפילת 'שחרית' של ימי שני וחמישי שלפני השבת

פרשת השבוע – בחוקותי

"אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם" (כ"ו-ג')

אם תהיו עמלים ועוסקים בתורה- נקל יהיה לכם להיזהר במצוות לא תעשה. עסק התורה כשלעצמו מציל מן היצר הרע, כפי שאמרו חכמינו: "בעידנא דעסיק בה אגוני ומצלא…" (מלא העומר).

אדם, כשהוא נכנס לפני המלך, לבקש ממנו בקשה, הריהו עומד לפניו באימה וביראה. אולם, כשנכנס בעל מלאכה לארמון המלך לעשות מלאכה כלשהי, הריהו נוהג כמנהגו ועושה את מלאכתו כתיקונה. שכן, אם יהיה עליו לעשות את המלאכה בפחד ומתוך הכנעה, כיאות לפני המלך, הרי לא יוכל לבצע את המלאכה כראוי. אם אדם מקדיש את כל עתותיו רק לעסק התורה- הריהו עושה מלאכת השם ויכול לנהוג מנהג חירות, כפי שאמרו חכמינו: "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה", אבל אם אדם עוסק בענייני העולם, אף שהוא עושה אותם לשם שמים, הרי עליו לנהוג זהירות יתרה ולהיות שרוי תדיר במורא, שלא יתכוון להנאתו האישית, וכך צריך הוא לעמול קשות כדי שיהיו מעשיו כשרים באמת. והיינו: "שתהיו עמלים בתורה", יהא עליכם לעמול הרבה כדי שיהיו מעשיכם לפי התורה… (הה"ק ר' משה ליב מססוב ז"ל). אפילו כשאדם בא לקיים מצווה, עליו לשקול, תחילה, בדעתו, אם מצווה זו יאה לו ואם היא נעשית במועד הנכון.

ישנן מצוות שאינן מתאימות, אלא לתלמידי חכמים, ומאידך, ישנן מצוות שתלמיד חכם לא צריך לקיימן, כגון: פריקה וטעינה. אם, למשל, יקום אדם בבוקר ומיד יחטוף ויתעטף בטלית ותפילין, ללא ההכנה הראויה הרי אין מצווה זו נעשית כתיקונה (נטילת ידיים לפני כן, ניקוי הגוף וכדו'), כך צריך אדם לשקול תמיד בדעתו, אם יש לעשות את המצווה וכיצד יעשה אותה. "חשבתי דרכי" ורק לאחר מכן "ואשיבה רגלי אל עדותיך" לפיכך אמרה תורה: "אם בחוקותי תלכו" צריך אדם לחשב תחילה "אם יש לעשות את המצווה, ולא שיעשה בחטיפה וללא כל חישוב… (בשם הה"ק מהרר"י ז"ל מוורקה).

"ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה ייתן פריו" (כ"ו-ד')

עץ השדה הן אילני סרק שעתידיו לעשות פרי (רש"י) הדין הוא, שאם מברך בורא פרי האדמה על פרי העץ גם כן יצא ידי חובתו, שהרי בעצם גם פרי העץ צומח מן האדמה. והנה, כיוון שנאמר כאן: "ונתנה הארץ יבולה" הרי ממילא גם פרי העץ בכלל זה, למה, אפוא, נאמר שוב: "ועץ השדה ייתן פריו"? אלא עלינו להסיק מזה ש"עץ השדה" אם פירושו עץ פרי, כי אם אילני סרק שעתידים לעשות פרי… (ילקוט האורים בשם שארית יעקב).

"ואכלתם לחמכם לשובע וישבתם לבטח בארצכם" (כ"ו-ה')

חכמינו אמרו: "אכול שליש ושתה שליש והנח (השאר) שליש, שאם תכעס תעמוד על מילואך (גיטין ע'), כלומר, אל יאכל אדם אכילה גסה, אלא  ישאיר תמיד שליש מסעודתו, כדי שלא יבוא לידי סכנה כאשר יכעס, לפי שהכעס עלול להזיק לאדם כשכרסו מלאה. הכעס והרוגז הם קללה אופיינית של הגלות, כפי שאמר הכתוב: "ונתן לך ה' לב רגז" (דברים כ"ח-ס"ח) ומעירים חכמים על כך. לפיכך אמרה תורה: "ואכלתם לחמכם לשובע" – אתם תוכלו לאכול לשובע מבלי לחשוש מפני הכעס שכן "וישבתם לבטח בארצכם" ולא תבואו כלל לכלל כעס ורוגז…  (תפארת יהונתן) זהו גם פשוטו של הפסוק: "צדיק אוכל לשובע נפשו, ובטן רשעים תחסר" (משלי י"ג-כ"ה). הצדיק, שאין דרכו לכעוס, יכול לאכול לחמו לשובע ללא כל חשש, ואילו הרשע, שדרכו לכעוס תמיד, עליו למעט באכילה למען תחסר בטנו כי חושש הוא פן יזיק לו הכעס… (שם).

הפטרת בחוקותי (ירמיה ט"ז-י"ז)

"ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו" (י"ז-ז')

כאשר אדם בוטח בה', אף כי הדבר קשה עליו מאוד, מסייעים אותו מן השמים שיוכל להגיע לידי ביטחון מלא ושלם. לפיכך יעשה אדם ראשית את שלו ויהיה בעל ביטחון, ובסופו של דבר יזכה לכך שהשם יתברך יהיה באמת "מבטחו". דבר זה כשלעצמו הינו ברכה גדולה ביותר, שעל ידי הביטחון הוא מתקרב להקב"ה, גם אם לא השיג מבוקשו, הרי בכל זאת השיג את הביטחון בבורא עולם. יהי רצון שנרבה בביטחון בבורא עולם והקב"ה ימלא כל משאלות לבנו לטובה.

שבת שלום ומבורך