להתחיל מבראשית: פרשת השבוע

פרשת השבוע היא אחת מתוך 54 'פרשות' אליהן מקובל במסורת היהודית לחלק את חמשת חומשי התורה. מטרת החלוקה לפרשות שבועיות היא לאפשר קריאה רציפה, לפי הסדר, של התורה כולה, מדי שנה בדיוק. נהוג לקרוא את הפרשה של אותו שבוע בבית-הכנסת בכל שבת, ללמוד אותה ולפרש אותה. בנוסף לקריאת פרשת השבוע בשלמותה בשבת, נקראת תחילתה בתפילת 'מנחה' של השבת הקודמת ובתפילת 'שחרית' של ימי שני וחמישי שלפני השבת
 

פרשת השבוע אחרי מות – קדושים

"וידבר ה' אל משה לאמר: אחרי מות שני בני אהרון (ט"ז-א')

בזוהר הקדוש נאמר כי נדב ואביהוא עדיין היו למטה מגיל עשרים שנה ולפיכך נקראו "בני אהרון", כלומר בנים ברשות אביהם, אם כן, נשאלת הקושיה: כיצד נענשו והלא כלל הוא בידנו שאין מענישים לו לאדם מן השמים בטרם מלאו לו עשרים שנה? ברם מהגמרא, בברכות דף ל"א, מסתבר שקטן פיקח ובר דעת מופלג נענש לפני גיל עשרים שנה. לפיכך, אמר עלי הכהן לשמואל, בהיותו נער בן שנתיים, שהוא חייב מיתה לפי שראה את גודל חוכמתו. זהו שאומר כאן הכתוב: "אחרי מות שני בני אהרון". ואם תשאל כיצד נענשו לפני גיל עשרים שנה הרי מיד משיב הכתוב "בקרבתם לפני ה'", מכיוון שהיו גדולים בדעת ובמדרגה עד שנתקרבו מאוד אל השם יתברך, ולפיכך "וימותו" אף כי אחרים בגילם עדיין אינם בני עונשין… (הדרש והעיון) חכמינו אמרו כי איוב נדון ביסורים על שום ששתק בעת שגזר פרעה להשליך את ילדי ישראל אל היאור, ולא מחה על כך. והנה על חטאתם של נדב ואביהוא אמרו חכמינו: "היו משה ואהרון מהלכין בדרך ונדב ואביהוא מהלכין אחריהם וכל ישראל אחריהם, אמר לו נדב לאביהוא, אימתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה ננהיג את הדור? אמר להם הקדוש ברוך הוא: נראה מי קובר את מי. וקשה, אם נדב אמר זאת, למה איפוא נענש אביהוא? אלא אנו למדים מזה, שהשומע דבר רע ואינו מוחה אלא שותק, הריהו ראוי לעונש. ובכן, כיוון ששמע איוב על דבר מיתת שני בני אהרון, גם של אביהוא, למד מזה שהעובר בשתיקה על דברים רעים- נענש גם הוא. מיד נחרד לבו כי הבין שגם הוא צפוי לעונש על אשר שתק ולא מחה נגד גזירותיו של פרעה… (נחל קדומים). ממשיך המדרש ואומר: לא מתו בני אהרון אלא על שנכנסו מחוסרי בגדים, ומה היו חסרים? מעיל היו חסרים (מדרש).
 

לפלא הוא המאמר הזה, הלא נדב ואביהוא היו כהנים הדיוטים ולא היו צריכים, אם כן, ללבוש מעיל שהוא מבגדי כהן גדול? ברם אם נטלו רשות לעצמם להיכנס לפני ולפנים עם קטורת, הרי ראו את עצמם ככהנים גדולים, ואם כן, חייבים היו, לפי שיטתם, ללבוש בגדי כהן גדול, ואם לא לבשו מעיל- הרי היו באמת מחוסרי בגדים… (שו"ת הרא"ש כלל י"ג), ומה ראו חכמי המדרש להזכיר את המעיל יותר מאשר בגדיו של כהן גדול? משום שלפי המדרש הרי חטאו נדב ואביהוא בזה שדיברו לשון הרע על משה ואהרון ואמרו שכבר זקנים הם מכדי להנהיג את הדור ("אימתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה ננהיג את הדור") והרי אמרו חכמינו שהמעיל מכפר על עוון לשון הרע. אם כן זוהי הכוונה שבדבר: "מעיל היו חסרים" חסרים היו כפרה על עוון לשון הרע ולכן נענשו… (ים התלמוד בהקדמה).

בתמונה: החטא של נדב ואביהוא (ויקימדיה קומונס)

פרשת קדושים

"לא תלך רכיל בעמך ולא תעמוד על דם רעך" (י"ט-ט"ז)

כאשר אדם מספר לחברו שפלוני או אלמוני דיבר עליו רעה – הרי דומה, לכאורה, שהוא עושה זאת מתוך ידידות. ברם, לאמיתו של דבר, אמרו חכמינו: "לשון הרע הורגת שלושה, האומר, הנאמר עליו, והמקבלו". אם כן, יוצא שהוא גורם רעה לזה שנחשב בעיניו כידיד, שכן על-ידי זה שהוא משים אותו למקבל לשון הרע הריהו מביא עליו עונש וגורם סכנה לחייו. אם תעבור על "לא תלך רכיל", הרי אתה עובר גם על "לא תעמוד על דם רעך", לפי שאתה מעמיד את חייו של זה הנחשב בעינך כידיד, בסכנה… (מפי השמועה).

"לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך" (י"ט-י"ז)

אין אדם יכול להוכיח את הזולת אלא אם כן הוא רוחש לו אהבה, שכן אז דעתו נתונה על מצבו והוא מבקש, באמת ובתמים, לשפרו: בדומה לאב שמוכיח רק את בנו, הוא ולא בניהם של אחרים. כי ככל שהאהבה יותר גדולה כך גם התוכחה היא יותר קשה ויותר רצינית. תוכחה הבאה מתוך אהבה עשויה להשפיע ולהועיל יותר, מאחר שהלה חש ומרגיש באהבתו של המוכיח והוא מקבל את התוכחה, אבל אם שונא אדם לרעהו- איננו יכול להוכיחו, והתוכחה גם אינה מועילה כלל. על-ידי שלא תשנא- אפשר לקיים גם הוכח תוכיח… (אבני אזל).
 

יהי רצון שיקויים בנו הפסוק "לא תשנא את אחיך בלבבך" ונזכה לאהבת חינם.
                                                    

שבת שלום ומבורך