להתחיל מבראשית: פרשת השבוע

פרשת השבוע כי תשא

"וידבר ה' אל משה לאמר: כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקוד אותם ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם (ל'- י"א)

כבר באר מחבר הספר 'מעם לועז' שפרשיות התורה נכתבו שלא כסדרן, ואם נשים לב נראה שהפרשיות האחרונות, 'תרומה', 'תצווה', ופרשת השקלים 'כי תשא', אלו פרשיות שמטרתן הייתה לצורך בניית המשכן, וכל הדברים הללו היו לאחר חטא העגל, בכדי שיכופר לבני ישראל מקצת עוון העגל, וכשם שנתנו זהב לצורך העגל – כך יתנו נדבה למשכן.

ואם נשים לב, כל הפרשיות הללו, למעט 'כי תשא', נכתבו בתורה לפני מעשה העגל שמוזכר בפרשת 'כי תשא', ונכתבו שלא כסדר, ועל כך אמרו חכמנו ז"ל שאין מוקדם ומאוחר בתורה, ועכשיו, לאחר חטא העגל – ביקש הקב"ה למנות את עם ישראל. משל למה הדבר דומה? לאדם שהיה לו עדר צאן ופרצה מגיפה וכילתה חלק מהצאן, ואחרי שפסקה המגיפה – אומר לרועה שלו: "רוצה אני שתמנה את צאני, לראות כמה נשארו." כך אמר הקב"ה למשה רבנו, לאחר מעשה העגל, שנפלו הרבה נפשות מעם ישראל.

נשאלת השאלה: וכי הקב"ה, שמלא כל העולם כבודו, אינו יודע מה מספר בני ישראל לאחר המגיפה? התשובה היא שהקב"ה ידע בדיוק מספר הנותרים, אבל רצה להראות חיבתו ואהבתו לעם ישראל, וביקש ממשה רבנו למנות את עם ישראל.

וסיבה נוספת, להודיע לעם ישראל שאם יעשו תשובה – יחזור ויאהב אותם כבתחילה. וזהו שנכתב "כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם" – שידעו עד כמה אני מחבב אותם ולא בגלל זאת אני מצווה למנות אותם. ועוד טעם נוסף, הכתוב אומר "כי תשא לשון המילה לשאת, לרומם" זאת אומרת כשתרומם את בני ישראל על-ידי מניינם – יהיו בעיניי כחשובים ומרוממים.

"ונתנו איש כופר נפשו"

הקב"ה ציווה את משה לא למנות את בני-ישראל לפי גולגולת (לפי ראש), אלא "ונתנו איש כופר נפשו מחצית השקל כל אחד" ואז תמנה את חצאי השקלים ותדע מניין בני ישראל. ולמה הוצרכו בני-ישראל לתת מחצית השקל? מהסיבה שלא תשלוט בהם עין-הרע.

מצינו בדוד המלך, שמנה את ישראל לפי גולגולת, ופרצה מגיפה ונפלו שבעים אלף נפשות מישראל. לפי שעין-הרע דבר רע מאוד, וצריך להיזהר ממנה הרבה. ואם נביט היטב, הלוחות הראשונים ניתנו לעיני כל ישראל במעמד הר סיני ושלטה בהם עין-הרע ונתשברו, והלוחות השניים, שנעשו בהסתר, משה עלה לרקיע ושהה שם ארבעים יום וארבעים לילה – לא קרה להם כלום.

"העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל לתת את תרומת ה' לכפר על נפשותיכם" (ל'-ט"ו)

מטרת פסוק זה להבהיר שלא יוכל כל אחד לתת כפי שהוא רוצה, אם מעט ואם הרבה, אלא כולם צריכים לתת שווה בשווה, והוא מחצית השקל, ואז העני והעשיר יהיו שווים.

יש לשאול: הקב"ה ציווה לתת מחצית השקל בכדי לדעת מניין בני ישראל, מהחשש לעין-הרע, אז למה הקב"ה היה צריך להזהיר שהעשיר לא ירבה והדל לא ימעיט? מהסיבה שמחצית השקל נועדה להציל אותם מהמיתה והכסף שימש ככופר נפש. "ונתנו איש כופר נפשו, ולא יהיה בהם נגף" בוודאי שנפשו של העשיר ונפשו של העני שווים, ואז אם העשיר ייתן יותר ממחצית השקל – יאמרו הבריות: "נפשו של העשיר שווה יותר וחשובה יותר לפני הקב"ה" וטעות זאת תבוא מהסיבה שרואים שהעשיר מקבל, כביכול, יותר מהקב"ה. לכן ציווה שהעשיר לא ירבה והדל לא ימעיט, להודיע שכולם שווים לפני הקב"ה. סיבה נוספת, שאם הקב"ה היה מצווה לתת כל אחד כפי יכולתו – העניים היו באים לידי בושה, ולכן ציווה הקב"ה שווה בשווה, מחצית השקל.

מעשה 'חטא העגל' בציורו של ניקולה פוסאן

הפטרת כי תשא (מלכים א'-י"ח)

"עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים אם ה' הוא האלהים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו" (י"ח-כ"א).

בשעה שנטוש מאבק בין האמונה והכפירה, חייב כל אדם מישראל לנקוט עמדה ברורה, או לכאן או לכאן. עליו לדעת לאיזה מחנה הוא משתייך ובמי הוא תומך, אין מצב לדרך-בינים או לפשרה, כאן אין אפשרות לצאת ידי חובת שני הצדדים.

לפיכך, כאשר יצא ירבעם בן נבט במלחמה גלויה כנגד בית-המקדש והעמיד עגלי זהב בבית אל והרג את אלו שעלו לרגל לירושלים – לא הייתה גלות בימיו, כי אם בימי הושע בן בארי, אשר הסיר את המשמרות שהעמיד ירבעם ואמר "לאיזו שירצו יעלו". הרשות נתונה לעם ישראל לעלות לרגל לכל מקום שירצו אם לירושלים או לבית אל. הוא נקט בדרך של בינים ותמך בשני הכיוונים, ולכן בימיו הוגלו בני ישראל.

לסיום, יריב גלוי אפשר לנצחו ואיננו מסוכן כלל וכלל, ואילו הפשרן, המסכים עם שני הצדדים ופוסח על שני הסעיפים – הוא מסוכן מאוד ומביא לידי גלות.

שבת שלום ומבורך