להתחיל מבראשית: פרשת השבוע – תרומה

"וידבר ה' אל משה לאמר: דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי" (כ"ה א'-ב')

חכמינו מפרשים שבגלל האהבה הרבה שאוהב הקב"ה את עמו ישראל, בזמן שהם עושים רצונו, והם כשרים וישרים. למשל למלך, כשיש לו בת, ובהיותה קטנה – הייתה הולכת חופשית. ובכל מקום שהיה רואה אותה המלך, היה מדבר איתה. אף-על-פי שהיה במקום גלוי בין אנשים. אבל כשגדלה והפכה להיות נערה אמר המלך: מעתה ראוי הדבר שאתקין לה אפריון לבדה, שאין זה לכבודי לדבר עמה בגלוי, והחשש של אותו המלך היה שלא ירננו הבריות ויאמרו שאני אוהב את בתי וחולק עמה סודות המלכות.

נביט ונראה שבשעה שהיו עם ישראל בשעבוד מצרים, היו עסוקים בעבודה בפרך ולא היה להם זמן להכיר בגדולתו של הקב"ה מצרת השעבוד, אבל לאחר שפדאם הקב"ה מן השעבוד – התחילו לפקוח עיניהם ולהכיר בגדולתו של הקב"ה בראותם, הנסים והנפלאות שעשה להם. במצרים עשר המכות, בקריעת ים סוף, במלחמת עמלק, ובנפלאות המן. ואף זכו לראות בגילוי השכינה. ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי. ועם ישראל החכים והתעדן עד שבאו להר סיני והגיעו למעלה גדולה, שהקב"ה דיבר איתם פנים מול פנים, ונתן להם את התורה הקדושה, ושם, במעמד הר סיני, נעשו אומה שלמה.

המשכן וכליו

"דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה"

כמה וכמה פירושים לפסוק זה. אתעמק, ברשותכם, בשני פירושים של חכמינו ז"ל. לפירוש הראשון: יש לנו לשאול למה נכתב "ויקחו לי תרומה"? הרי היה צריך לכתוב "ויתנו לי תרומה". לפירוש השני: "מאת כל איש אשר ידבנו לבו" – יש לנו לשאול האם הלב נודב? מפרשים חכמינו, ויקחו לי תרומה – הקב"ה ביקש ממשה: מנה גבאים על הציבור לאסוף תרומות למשכן, ואל תמנה גבאים מן האנשים שיצאו עם עם ישראל ממצרים הנקראים ערב רב. מאת כל איש אשר ידבנו לבו. שהגבאים לא יקחו בכוח תרומה, אלא שהתרומה צריכה לבוא מתוך לבו של התורם, מתוך רצונו לתרום ולא על-ידי הפעלת לחץ. שאין הקב"ה חפץ בכך. ואיך אנו למדים שהקב"ה לא רצה שהגבאים יהיו מה'ערב רב' שיצא ממצרים. מהפסוק "דבר אל בני ישראל", שהם יהיו הגבאים ולא אף אחד אחר. ממשיכים חכמינו ומפרשים: מאת כל איש, הקב"ה רמז למשה רבנו. שלא יעלה על דעתם של נשיאי העם וראשי העם שהמשכן יוקם מממונם. הלא אפשר היה להקים את המשכן מהעשירים שהיו באותו זמן. והנשיאים נמנו על העשירים הללו. לכן אמר הקב"ה למשה "מאת כל איש אשר ידבנו לבו תיקחו את תרומתי", כלומר, אין הבדל בין גדולים לקטנים, עשירים עניים וכדו', אלא יש לקבל את התרומה מכל איש שיביא אותה. ולא משנה מה גודלה של התרומה. ולכן הזהיר הכתוב את הגבאים שלא ייקחו תרומה בכוח, אלא מרצונו של אותו התורם. ולכן ציווה הקב"ה שבעניין התרומות למקדש אין בזה תועלת שהגבאים יחזרו על הפתחים, אלא ישבו במקומם ויכריזו לציבור לבוא ולתרום, ואז, מי שיטריח את עצמו להגיע לגבאים מרצונו – הוא בא לתרום. ואז תרומתו תהיה שלמה ולשם שמים.

מוריי ורבותיי, ממה שכתבתי לעיל, והכל מדברי חכמינו ז"ל, יש לנו מה ללמוד. הקב"ה חפץ היה בתרומה שבאה מהלב, ולא, חלילה, מתרומה שבאה בכוח. אנו נתקלים, בחיי היום-יום שלנו, באנשים שמארגנים ערבי התרמה, כנסים למען מטרות חשובות, כגון: לחולי סרטן, לא עלינו, לילדים בסיכון, להקמת בתי-חולים, לבניית בתי-כנסת, ותמיד אנו נתקלים באלו שאינם מעוניינים לתרום, וזכותם המלאה לא לתרום. אך לא יעלה על הדעת שאותם שאינם מעוניינים לתרום, ינסו לחבל, להפריע, לאותם ארגונים, וועדים, אנשים, שמנסים להשיג תרומות לאותה מטרה נעלה. אינך רוצה לתרום? אינך רוצה להגיע לאותו כנס? לאותה מסיבה שמטרתה גיוס כספים? אל תגיע!! ואל תנסה להפריע לאותם אנשים שעוסקים במלאכת הקודש.

בואו ונרבה באהבת חינם, בואו ותסייעו בהשלמת מטרה מבורכת, ואם אינכם מעוניינים "מאת כל איש אשר ידבנו לבו תיקחו את תרומתי."
                                                                                   

שבת שלום ומבורך