להתחיל מבראשית: פרשת השבוע – ראה

פרשת השבוע – ראה

"ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה"

יש מפרשים שגורסים שהכוונה לברכות וקללות שנצטוו להשמיע על הר גריזים והר עיבל כפי שיתבאר בפרשת 'כי תבוא'. אבל יש שגורסים שאין הכוונה כאן לברכות והקללות שנצטוו ישראל להשמיעם על הר גריזים והר עיבל, שהרי אם כן למה לא הזכיר כאן הכתוב את העניין כולו ורק בפרשת 'כי תבוא' הוזכר במלואו. אלא כוונת המפרש כך: ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, במצוות שאני נותן לפניכם יש ברכה וקללה, וכיצד יכול לקרוא מצב של שני הפכים ביחד אלא באם תשמעו אל מצוות ה' אזי תקבלו את הברכה ואם לא תקבלו את הקללה (מעם לועז) ועל כך אומר הנביא (הושע יד) "כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם", העניין תלוי במקבל, משל למה הדבר דומה? למזון מבריא וטוב אם אוכלו האיש הבריא, הרי המזון מביא לו כוח וחיזוק, אבל לחולה שמזון כזה מזיקו מביא לו נזק ואף סכנה. וזהו שמפרש הכתוב את הברכה אשר תשמעו, בעצם המצווה תשמעו, יש את הברכה, ואם לא תשמעו לקללה יחשב לכם. אבל מלבד זה עוד יתנו ברכות וקללות בפה.
 

"עשר תעשר" (י"ד-כ"ב) עשר בשביל שתתעשר (שבת קי"ט)

שנינו במשנה: "שכר מצווה- מצוה" – שהעושה מצווה אחת זוכה לעשות מצווה שנייה. והרי השם יתברך משלם מידה כנגד מידה, ממילא שכרה של מצווה הוא, האפשרות לשוב ולעשות אותה המצווה. לפיכך, אם אדם מישראל מעשר את תבואתו, נותנים לו מן השמים יוד יותר תבואה, למען יוכל להפריש יותר מעשר ולקיים שוב אותה המצוה. כל כן נאמר בפסוק: "תעשר" ולא נאמר במפורש "תתעשר" לפי שהעשירות הזאת אינה ניתנת בתור מטרה בפני עצמה, אלא רק כדי שיוכל להפריש עוד מעשר.. (אמרי שפר).

"ורעה עינך באחיך האביון ולא תיתן לו" (ט"ו – ט')
ישנם אנשים כשמגיעים לדבר צדקה טוענים הם: יש לי אח אביון קרוב עני הוא, ואיני יכול לתת למישהו אחר: להווי ידוע אפוא שאותו אדם קמצן הוא מטבעו ואינו יכול ליתן צדקה לאחרים: להווי ידוע אפוא שאותו אדם קמצן הוא מטבעו ואינו נותן אפילו לאחיו האביון. אם "ורעה עינך" ומסרב אתה ליתן צדקה באמתלה של "באחיך האביון" סימן הוא כי ולא תיתן לו שאינך נותן גם לו לאחיך אם אפשר לתת לקרובים אפשר לתת גם לזרים…..

הפטרת ראה (ישעיהו נ"ד, נ"ח)

"ענייה סוערה לא נחמה" (נ"ד-י"א)
מצינו במדרש שהראה הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו שעבוד מלחיות וגיהינום על-מנת שיבחר באחד מהם עבור זרעו, ובחר אברהם אבינו בשעבוד מלחיות למען ינצל זרעו מדינה של גיהינום והנה חכמנו אמרו: "יחלץ עני בעניו- יחלצהו מדינה של גיהינום (יבמות ק"ב) היינו שהעניות מצילה מן הגיהינום. וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך (נ"ד-י"ד) חכמים אמרו שלא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו בה תינוקות של בית רבן (שבת קי"ט) וגם אמר שמפני שנאת חינם חרב בית המקדש (יומא ט') לפיכך כאשר הקב"ה מנחם את ישראל בהבטחה שהגאולה בוא תבוא, הריהו מבטיח להם כי יסולקו הסיבות הגורמות לחורבן.
 

יהי רצון שהקב"ה יחיש את גאולתנו ונרבה באהבת חינם "איש את אחיו יעזורו ולאחיו יאמר חזק."

שבת שלום