להתחיל מבראשית: פרשת השבוע – ניצבים

שורש המילה 'ניצבים' בא להעיד על קדושה, מעמד חשוב מאד. המילה 'אתם' בהיפך היא אותה המילה 'אמת', חותמו של הקב"ה, וההמשך היום מתרגם אונקלוס 'יום הדין'- אמרו חז"ל היום זה ראש השנה.

"ומל ה' את לבבך ואת לבב זרעך" (ל-ו)

בפרשת 'עקב' נאמר "ומלתם את ערלת לבבכם", היינו שעל האדם עצמו מוטל לעשות זאת, ואילו כאן נאמר שהקב"ה יעשה זאת? מסביר הכתוב שההתחלה מוטלת על האדם, שצריך הוא להסיר את "הערלה" האוטמת את לבו למען יהא ראוי לקלוט בקרבו את דבר ה'. ולכן נאמר שם: "ערלת לבבכם", אולם שינוי הלב מרע לטוב אינו ניתן בידיו של האדם והוא צריך את עזרתו של הקב"ה, ולכן נאמר כאן: "ומל ה' את לבבך" ולא את "ערלת לבבך" (אהל תורה בשם הרבי מקוצק זצ"ל).

"והותירך ה' אלוהיך… לטובה כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך" (ל- ט)

הקב"ה הנו טוב ומטיב וחפץ להטיב, שמח הוא שמחה מיוחדת כל אימת שניתן לו להטיב לאדם מישראל. יוצא איפה שאם אדם חוזר בתשובה ועל-ידי זה גורם הוא לכך שיוכל השם יתברך להטיב עמו הריהו עושה לו נחת רוח מיוחדת. ואם כן- ראוי הוא בעד נחת רוח זו לשכר מיוחד, לבד מן השכר בעד התשובה עצמה. הוא אשר אמרה תורה: "והותירך ה' אלוהיך לטובה" השם יתברך ייתן לך יתרון והוספה של טובה, נוסף על השכר בעד התשובה עצמה. גם בעד "כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב" על אשר גרמת לכך כי ישיש השם יתברך ותהא לו נחת רוח מזה שיכול הוא להיטיב עמך… (תפארת שלמה).

הפטרת ניצבים (ישעיהו ס"ב)

"שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי" (סא-י)

חכמינו אמרו: חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה" (ברכות נ"ד), אך במה דברים אמורים? אם הרעה נגעה רק אליו, אבל אם נגעה אל הזולת אסור עליו לשמוח בה, אלא אדרבא עליו להשתתף בצערו. וזו הכוונה בפסוק "שוש אשיש בה'", בזמן של מידת רחמים, כאשר ניתן לי שפע מלמעלה אזי רשאי אני לשמוח וגם לשמח אחרים שכן "חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה" אולם איני רשאי עוד לשמח אחרים, שכן על הזולת אסור לשמוח באסוני… רבותיי אנו נמצאים כפסע לפני יום הדין. בואו נרבה באהבת חינם, נמחל ונסלח למי שפגע בנו, העליב אותנו, ואפילו אנו צודקים והוא לא, ובשכר זה הקב"ה ידון אותנו ברחמים ונזכה לצאת זכאים בדין כתיבה טובה, בספר החיים ובספר הזיכרון.
                                                                             

שבת שלום