להתחיל מבראשית: פרשת השבוע

פרשת השבוע – ניצבים

"אתם ניצבים היום כלכם לפני ה' אלוהיכם"

פרשת 'ניצבים' פותחת במעמד הגדול, שכל עם ישראל ניצב לפני משה רבנו. רש"י אומר שמשה רבנו כינס את עם ישראל לפני הקב"ה ביום מותו בכדי להכניסם בברית. וממשיך הכתוב ואומר "ולא אתכם לבדכם אנכי כרת את הברית הזאת ואת האלה הזאת, כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה' אלוהינו ואת אשר איננו פה עמנו היום". בכלל פרשיות אחרונות מכינות אותנו למעמד הגדול של ראש השנה, יום הדין, וקוראות לנו לערוך בדק-בית אחרון לפני יום הדין, לפשפש במעשינו, לבדוק היכן טעינו ולתקן את הנדרש. אם נשים לב לפרשה האחרונה, פרשת 'כי תבוא', מוזכרות בה קללות שהשומע תצלינה אוזניו ופרשת הקללות באה באופן קבוע שבועיים לפני יום הדין, מהטעם שתכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה. ופרשת ניצבים באה להזכיר לנו שאנו עומדים בפתח יום הדין ולעולם פרשה זו תבוא תמיד לפני ראש השנה. "הנסתרות לה' אלוהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת"- מרמז הכתוב שעל הנסתרות אנו לא נענש, אנו נענש על הנגלות, אנו נענש על הדברים שאנו שעושים בגלוי מבלי לפחד מההשגחה העליונה. וזאת מפני שציוונו האל לבער הרע מקרבנו ולא עשינו זאת, ואף הרבים ייענשו על כך בגללנו. ונחזור לתחילת הכתוב לעיל, "אתם ניצבים היום כלכם", בא לרמז על ראש השנה, ראשיכם, שבטיכם, זקניכם ושוטריכם, כל איש ישראל טף, נשים, ואפילו הגר אשר בשעריך, חוטב עציך ושואב מימך, כולם, ללא יוצא מהכלל. המילה 'ניצבים' מוזכרת במקום אחר, כשהתגלו המלאכים לאברהם אבינו. לאחר המילה כתוב

"וישא עיניו וירא והנה שלושה אנשים ניצבים עליו" (בראשית יח'-ב)
שורש המילה 'ניצבים' בא להעיד על קדושה, מעמד חשוב מאד. המילה 'אתם' בהיפך היא אותה המילה 'אמת', חותמו של הקב"ה, וההמשך היום מתרגם אונקלוס 'יום הדין'- אמרו חז"ל היום זה ראש השנה.

"ומל ה' את לבבך ואת לבב זרעך" (ל-ו)
בפרשת 'עקב' נאמר "ומלתם את ערלת לבבכם", היינו שעל האדם עצמו מוטל לעשות זאת, ואילו כאן נאמר שהקב"ה יעשה זאת? מסביר הכתוב שההתחלה מוטלת על האדם, שצריך הוא להסיר את "הערלה" האוטמת את לבו למען יהא ראוי לקלוט בקרבו את דבר ה'. ולכן נאמר שם: "ערלת לבבכם", אולם שינוי הלב מרע לטוב אינו ניתן בידיו של האדם והוא צריך את עזרתו של הקב"ה, ולכן נאמר כאן: "ומל ה' את לבבך" ולא את "ערלת לבבך" (אהל תורה בשם הרבי מקוצק זצ"ל).

"והותירך ה' אלוהיך… לטובה כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך" (ל- ט)