להדליק את המדורה שבפנים: ל’’ג בעומר כהזדמנות לשינוי

זהו זמן טוב לעצור ולשאול: איך אנחנו מרגישים? האם התמלאנו מהחגים האחרונים? (ולא, אני לא מתכוונת למאכלים שבעטיים אנו מבקשים לרדת במשקל…). האם יצאנו מלאים בנפש וברוח? האם אנחנו באמת מרגישים שיצאנו מעבדות לחירות, או חווים יותר עצמאות בחיינו האישיים? האם אנחנו לוקחים אחריות על חיינו ולומדים לשמוח במה שיש לנו, בלי השוואות מיותרות לאחרים? אלו שאלות ששווה לכל אחד מאיתנו לשאול ולבדוק פנימה.

החידוש שמעבר למעגל

בכלל, כדאי לזכור: לכל תקופה יש את התכנים והמאפיינים שלה. לכאורה, נדמה שהדברים פשוט חוזרים על עצמם; בכל שנה יש חגים, ימי הולדת ואירועים קבועים בלוח השנה. לא סתם המושג השגור הוא "מעגל השנה" – הרי הכל חוזר על עצמו.

אז מה בכל זאת חדש? מה יום מיומיים?

את החידוש האמיתי אנו דולים מתוכנו. לרוב לא נוכל לשנות את לוח השנה, אבל בשינוי הפנימי שלנו – אנחנו אלו שמחליטים. עלינו להתבונן על התקופה שבפתח ולחשוב: איזה טוב אני יכול להוציא ממנה? אילו דברים אעשה בה שלא עשתי אשתקד?

אומרים שהשנה איננה מעגל חד-ממדי, אלא כעין ספירלה. התנועה אמנם מעגלית וחוזרת על עצמה, אך בפועל מתרחשת עלייה. המעגל לא חוזר בדיוק לאותה נקודה שבה היה בשנה שעברה, אלא נמצא כעת בנקודה גבוהה יותר. אבל העלייה הזו – היא תלויה בנו.

נקודת המפנה: האור של ל"ג בעומר

בתוך מסע הטיפוס של ספירת העומר, אנו פוגשים את ל"ג בעומר – יום שבו הדינים נעצרים והאור מתחיל להאיר. אם השנה היא ספירלה, הרי של"ג בעומר הוא הרגע שבו אנחנו מפסיקות רק "לספור" את הימים, ומתחילות "להאיר" אותם.

זהו היום שבו פסקה המגפה בקרב תלמידי רבי עקיבא, ואיתה פסקו גם הכאב והעצירה. זהו המקום שבו אנו מוזמנות להדליק את "המדורה הפנימית" שלנו – אותה אש של נחישות ומוטיבציה. בל"ג בעומר אנחנו חוגגות את היכולת לשנות את זווית הראייה ולהבין שגם בתוך תהליך ארוך, יש נקודת אור שנותנת כוח להמשיך עד ליעד הסופי – חג השבועות. כמו האש שעולה תמיד כלפי מעלה, כך גם השאיפה שלנו לשינוי מזכירה לנו שהכוח לבחור בטוב נמצא בתוכנו, מחכה שנדליק אותו.

לשנות את זווית הראייה

עלינו לנסות להשתדרג ולעלות מדרגה; לא רק בגיל הכרונולוגי, אלא בזווית הראייה שלנו. לשבור דפוס מחשבתי מקובע שכבר לא משרת אותנו. למשל: אם אנחנו כועסים על דבר מסוים שוב ושוב ללא תוצאה, כנראה הגיע הזמן לשנות כיוון ולעשות משהו אחר.

השינוי יכול להתרחש בכל מישור: מול הילדים, ההורים, החברים או בני הזוג. עם זאת, כדאי לזכור את דברי חכמינו: "תפסת מרובה לא תפסת". סוד הקסם הוא להתמקד. אם מתחילים לעבוד על תחום אחד ורואים שהוא "הולך", המוטיבציה לשינוי גדלה והתהליך תופס תאוצה.

כדי להצליח, עלינו לצייד את עצמנו בהתמדה ונחישות. כל ההתחלות קשות ובהן טמונה סכנת הנפילה, אך אנחנו לא מהמוותרים. כשאנו מביטים קדימה אל המטרה, הדרך מתקצרת. כדאי להציב גם "מטרות ביניים" קטנות – זהו חיזוק עצמי נהדר לראות שעברנו עוד כברת דרך.

מהעומר ועד שתי הלחם

בימים אלו, שבין פסח לשבועות, לכל יום יש "עבודה" מיוחדת. בפסח הקרבנו את "העומר" העשוי משעורים – מאכל בהמה – רמז ליציאה מהמצב ההישרדותי. בשבועות אנו עתידים להקריב את קרבן "שתי הלחם" העשוי מחיטים – מאכל אדם. המסע הזה מייצג את המעבר מחירות גופנית לחירות נפשית-רוחנית.

אין לנו אלא לשנס מותניים ולהחליט: אני מתחילה לעבוד. על מה? על מה שנכון לי כרגע, על מה שבוער או כואב. באופן הזה נגלה שאולי השנה חוזרת על עצמה, אבל אנחנו – כבר נמצאים במקום אחר לגמרי.

בידינו הדבר. נעשה ונצליח בעזרת ה'.

אשמח לעזור ולתרום מניסיוני לנשים שמעוניינות שאלווה אותן בתהליך של שינוי וקבלת החלטות שיטיבו איתן.

לשאלות ותגובות – ניתן לצור קשר:

רחל פישר – פסיכותרפיסטית, מטפלת זוגית

טלפון | וואטסאפ | מייל | אתר