כמה שווה מילה של מהמר?

אוהבים להמר? כדאי שתקראו היטב את הסיפור הבא, ואם תמשיכו להמר – לפחות תעשו זאת בשיקול-דעת וכאשר הכל מתועד כהלכה

בעל דוכן טוטו, מרחובות, הגיש תביעה נגד מהמר כפייתי מיבנה, שנהג לרכוש ממנו כרטיסי-הגרלה בשנים האחרונות. (שמות המעורבים שמורים במערכת).

לטענתו, המהמר נהג לרכוש את הכרטיסים בהקפה ולשלם לאחר מספר ימים, אולם כעת הוא מסרב לשלם לו את יתרת-החוב, על סך של 23,000 שקלים.

המהמר היבנאי היה לקוח קבוע בדוכן ההימורים ברחובות, כשבינו ובין בעל הדוכן שרר אמון הדדי: המהמר היה רוכש כרטיסי-הגרלה בסכומים גבוהים מאוד, שהגיעו לעשרות אלפי שקלים, ופורע את החוב כעבור זמן מה, באמצעות העברות בנקאיות.

כך למשל העביר המהמר לבעל הדוכן, מחשבון הבנק שלו ביבנה, סכומים של 30,000 שקלים, 26,000 שקלים, 40,000 שקלים ו-29,000 שקלים, במהלך השנתיים האחרונות. ההימורים התנהלו כשורה, והמהמר היבנאי אף זכה בפרס הגדול לפני מספר שנים, אולם בין הצדדים התעוררה מחלוקת אודות סכום של 23,000 שקלים, שלטענת בעל הדוכן, המהמר לא שילם לו. המהמר, מצדו, טען כי הוא שילם את כל חובותיו במלואם, וסירב להעביר את הכסף, וכך התגלגלה הפרשה, והשניים נפגשו בבית-המשפט לתביעות קטנות, ברחובות.

בעל הדוכן הציג בפני הרשמת הבכירה, רבקה ארד, רישומים בכתב-ידו, המתארים סכומים שונים, לצד שמו הפרטי של המהמר. הוא לא החתים את המהמר על מסמך כלשהו ולא יכל להציג בפני בית-המשפט כרטסת מסודרת, או חשבון המלמד על חובו של המהמר.

לדבריו, המהמר הינו לקוח קבוע מזה שנים, טרם הזכייה ולאחריה. הוא העיד על נוהל קבוע בין הצדדים, לפיו המהמר היה רוכש כרטיסים ומשלם אחת לשבוע. טרם הזכייה סכומי הרכישה היו בסביבות 700-800 ₪ ולאחריה עלו. התובע העיד כי התנהלות הצדדים הייתה מבוססת על אמון הדדי ויחסי חברות שנרקמה עם השנים. התובע טוען כי מעולם לא החתים את הנתבע על מסמך כלשהו בנוגע לרכישות וכי הנתבע מעולם לא פיגר בתשלום, עד למקרה בגינו הוגשה התביעה.

בעל הדוכן העיד כי טרם כל תשלום היה מציג למהמר מסמך דומה, וזה נהג לשלם: "כל פעם סיכמנו את הסיכום ביחד, והייתי נותן לו את הפתק הזה, היה עושה העברה בנקאית… את הסיכום האחרון הוא קיבל ולא ביצע את התשלום כפי שהיה עושה תמיד בהעברה בנקאית."

מנגד, המהמר טען, לזכותו, כי אמנם היה לקוח קבוע בדוכן המדובר, אך הקפיד לשלם את חובותיו, וכי הוא אינו חייב לבעל הדוכן ולו אגורה שחוקה. בעדותו, הוא הצהיר "הוא אמר לי להעביר כספים, והייתי מעביר לו לפי מה שהיה אומר, ונותן לי נייר, והייתי עושה לו העברה מהבנק ביבנה. בחיים לא הייתי חייב לו. מדובר בנייר שהוא כתב בכתב-ידו… כל פעם היה רושם לי, נותן לי את מספר החשבון, את הפרטים שלו, את סכום החוב, והייתי מעביר לו."

לאחר ששמעה את טענות הצדדים, הרשמת החליטה לדחות את התביעה של בעל הדוכן, כשהיא קובעת בפסק-הדין כי לא הצליח להוכיח מעל לכל ספק כי המהמר לא שילם את כל חובותיו: "כלל ידוע הוא כי 'המוציא מחברו עליו הראיה'. במצב הדברים שלפנינו, עת עסקינן בגרסה מול גרסה, לא עלה בידי התובע, שהינו בבחינת המוציא מחברו, להוכיח את התביעה."

לאור נסיבות העניין, הרשמת לא פסקה הוצאות ל… אף אחד מהצדדים.

תמונות אילוסטרציה