"כאילו מעולם לא נפרדנו": מחזור י"ג של תיכון גינזבורג חגג 50

​החשש הטבעי של  "האם יזהו אותי?" התפוגג תוך שניות בתוך נחשול של חיבוקים חמים והתרגשות. הפלא הגדול של הערב היה הגילוי שחצי יובל אולי עבר בלוח השנה, אבל כמעט כולם נשארו בדיוק אותו הדבר. החיוך המוכר, שפת הגוף, הצחוק המתגלגל שהדהד פעם במסדרונות בית הספר –  הכל היה שם, כאילו הצלצול לשיעור האחרון צלצל רק אתמול.

​קפסולת זמן של צלילים וטעמים

​המארגנים (גיא, נועה, אדם, מלי ועינב) השכילו לייצר ערב שהוא קפסולת זמן מושלמת. הבר סיפק אלכוהול, הרחבה התמלאה בדוכני מזון עשירים, שני ציירי קרירקטורות היסיפו חיוך ובהמשך הערב נפתח קייאק פירות צבעוני. אבל המוזיקה היא זו שבאמת ניהלה את הרגש. הפלייליסט של הערב נבנה מראש, שיר אחר שיר, על ידי האורחים עצמם שבועות לפני המסיבה. וכשברמקולים החלו להתנגן הלהיטים שליוו את הטיולים השנתיים, את המסיבות במקלט ואת האהבות הראשונות של ימי התיכון ביבנה, הרחבה התמלאה לאט לאט באנשים בני 50 שרקדו עם אותן תנועות, אותה אנרגיה ואותם חברים אהובים מהספסל הלימודים.

​"הסתכלתי סביבי ופשוט נדהמתי," שיתפה אחת הבוגרות. "הגברים גידלו קצת זקן, לנשים יש תסרוקות אחרות, אבל המבט בעיניים של כולם נשאר בדיוק אותו המבט מהכיתה. זיהיתי את כולם בשנייה הראשונה"

​הערב התחיל עם שלב הברכות. על המסך הגדול החלו לעלות תמונות של ילדי גן, רגעים מהגדנע בשדה בוקר, צילומים מרגעי השיא בתיכון וגם כמה תמונות מהמפגש הקודם שהתרחש לפני עשור.

מיד לאחר מכן, הוקרנו סרטונים מרגשים של המורות ורכזות השכבה המיתולוגיות של גינזבורג.
​המורות, שראו אותם כנערים ונערות בני 17, שלחו ברכות חמות ומלאות אהבה להמשך הדרך.

​השעות נקפו, המסיבה נמשכה אל תוך הלילה, והיה ברור לכולם שהמפגש הזה הוא תזכורת חיה לזה שלמרות השנים, הקריירה והמשפחות, הילדים של מחזור י"ג גינזבורג תמיד יהיו מיוחדים במינם.

המון מזל טוב!

בגיל 50, הוכחתם שאתם רק הולכים ומשתבחים!

תמונות: איציק אליאסי