יוני כנרי: "לא אשנה אותך לעולם! אשנה את העולם למענך"
01.04.2025 | 08:20
לקראת יום המודעות העולמי לאוטיזם, המצוין מדי שנה ב-2 באפריל, יוני כנרי, פעיל חברתי ואבא לנערה שמאובחנת על הרצף האוטיסטי, מתאר בכנות את רגשותיו לבתו המיוחדת
יוני כנרי: "אני שמח לכתוב פה את רגשותיי האישיים ביותר לבתי נוי שמאובחנת על הרצף האוטיסטי, להבהיר לכל העולם שיש המון טוב בכל דבר, תלוי בנו איך נשאף לקבל את החיים, ולשתף אתכם יחד איתנו מהמעט טוב בו זכיתי.
מי שלא מכיר אותי, קוראים לי יוני כנרי ואני אבא של מלאך, יש לה גם אמא בשם ענבל והיא יפה כל כך. לא אשכח את היום הזה, בערך לפני 15 שנה, איך שראיתי את הראש יוצא התחלתי להגיד תודה תודה תודה תודה בלב והכל היה שלם ויפה עד הקצה, היא לא הפסיקה לחייך, אמרו שזה רפלקסים הקנאים. אמרתי – זה מלאך, אתם לא רואים? שנינו רצינו, אז יצאו לה שתי גומות. והיא – רק על הידיים, נשיקות וחיבוקים ועוד חיבוק אחד, ואת הריח להסניף בכל הכח.
זהו למעון, כבר שנה עברה, היא צריכה חברה. איזה פחד, אפילו שהיא גננת כבר שלושים שנה. ואחר כך את עולה לכיתה א', את כבר ילדה גדולה. נקנה לך מחברות וכלי כתיבה ותיק עם עגלה וגם מקבלים חולצה, זו תלבושת אחידה. שלום כיתה א'. כבר סיימת שעורי בית? צריכה עזרה? "לא, זה כיף יותר מצעצועים".
מה חדש?
יום הורים, איזה נחת, איזה נעים, הכל מאה, ממש תעודה עם ציונים משעממים, עוד חודש מסיבת סיום. ההופעה באולם, נאום ראש העיר ונאומים של ועד הורים, המורים וכולם חגיגיים. היסודי תם והאולם נדם, חוזרים הביתה, מחר לא צריכים לקום מוקדם.
עכשיו זה באמת, זה כבר לא צחוק, הגעת לחטיבת הביניים, הלכנו הרבה ורחוק, מה נשאר? עוד קצת והם בני אדם, ככה יאמרו כולם. ואני אומר, נוי שלי, אם רק היינו מבינים את מה שאת מבינה ורואה דרך המשקפיים הוורודים שלך, אם רק היינו משיגים חצי מההישגים שלך, לא היו מלחמות בעולם! אני אוהב אותך כל כך.
לימדת אותי מהי אהבה ומהי הכלה לכלל האוכלוסיה המיוחדת, אני סך הכל רוצה עבורכם את הטוב ביותר, כי אתם מראים לכולם את הצד הטוב והיפה של החיים.
נוי, ילדה שלי, תמיד תזכרי שלהסתכל בזריחה, זה אושר, להביט אל השקיעה, זה אושר, לגדל ילדה, זה הרבה הרבה אושר…
מיום שנולדת נכנס הזוהר אל חיינו, מיום שהגחת אל העולם הכל הפך טוב יותר. ילדה מקסימה וחייכנית, זוהרת וחיננית. וכל יום שעובר, אנחנו לומדים יותר, על היופי שבך, על הכישרונות הגלומים בך, על היכולת הענקית שיש בך – לתת לאחרים מעצמך, האחריות שבך, החיוך הכובש, הכל…
בכל יום שעובר אנחנו כבר יודעים יותר, על ליבך הטוב והרחב, על כל אותם דברים קטנים, שלנו מזכירים, עד כמה את דומה לנו, כשהיינו ילדים, עד כמה אותך אנו אוהבים, בגלל כל אותם דברים קטנים ומקסימים, כמוך.
יקרה שלנו, תמיד נמשיך לאהוב ולדאוג גם עכשיו כשאת כבר נערה בוגרת, אך דעי, כי תמיד תמיד נהיה שם בשבילך, בשביל דמעות האהבה, הפרידה, השמחה, בשביל כל אותם רגעים קסומים שעוד מחכים לך ממש מעבר לפינה… שאי בגאון ראשך ילדתי, לכי קדימה, אל ההצלחה, אל האהבה, אל החיים".
"הבת שלנו, כמו כל ילד אחר, ראויה להצליח"
בשנת 2021, כשנוי הייתה בת 12 לערך, קיבלו יוני וענבל את תוצאות האבחון. יוני מספר: "אני ואשתי ישבנו יחד מול המאבחנת, כשעולם שלם התמוטט עלינו. קיבלנו אבחון שמתחיל לפרק לנו את הלב – הנסיכה שלנו, הילדה המופלאה שלנו, על הרצף האוטיסטי. כשהמאבחנת אמרה את המילים הללו, הרגשתי כאילו הזמן עצר. הכאב היה עמוק, כמו גלים מציפים שעוטפים אותי. עמדתי שם, המום, ובכיתי.
בתוך הכאב, פניתי לאשתי בשאלה שתפסה אותה לא מוכנה: "איזה צבע היו השמיים אתמול?" היא הביטה בי בתדהמה, ואז ענתה, "כחול". המשכתי לשאול, "ומה צבע השמיים היום?" שוב, היא ענתה "כחול". ברגע הזה, יחד עם אשתי הבנתי משהו כל כך עמוק – הילדה שלנו לא השתנתה. היא אותה ילדה מדהימה שהייתה אתמול, ואותה ילדה מדהימה היום. רק קיבלנו לזה שם – אוטיזם.
מאותו רגע, התחלנו מסע שלא הכרנו. מסע שכולל התמודדות עם פחדים, ספקות, וגם רגעים של תקווה ואהבה אינסופית. היו רגעים של חוסר ידע, של דמעות, אבל הבטחנו לעצמנו ולבת שלנו – לא נוותר. נעשה הכל כדי שהיא תגדל בעולם של קבלה, חום, והבנה. התמדה זו המנטרה שלנו.
אני יודע שהבת שלנו, כמו כל ילד אחר, ראויה להצליח. אם אחרים מצליחים, למה הנסיכה שלנו לא? לפעמים השנאה והחושך מסביב נראים ככוח חזק, אבל אני למדתי לא לצפות לשום דבר מאף אחד. למדנו להאמין בעצמנו, ולצמוח מתוך האתגרים.
אני רוצה להגיד לכל המשפחות המיוחדות שם בחוץ: לפני שתתחילו להאמין בילדים שלכם, תאמינו בעצמכם. מכם הם יקבלו את הכוחות ואת האמונה. אתם החזקים, אתם המגדלור שיאיר את דרכם.
בואו נעמוד יחד, נבנה עולם שבו הילדים שלנו יפרחו ויתפתחו, פשוט כי הם מי שהם – מדהימים כמו שהם".
