יוני כנרי – אבא מיוחד מאד

בזמן הזה התחלתי לבדוק איך אני הופך את החלום שהתנפץ לחלומות קטנים, יחד עם המשפחה. חלומות ברי השגה. חיפשתי מי יכול לעזור ופתחתי קבוצת וואטסאפ בשם 'משפחה מיוחדת יבנה', ודרך הקבוצה גיליתי שאני לא היחיד במצב הזה. התחילו להצטרף עשרות ואחר כך מאות משפחות, התחברנו לעוד קבוצות מכל המדינה. אין לי דרך להסביר את השתלשלות האירועים. למרות שהכוונות שלי היו טהורות, לא כולם הצליחו להבין את זה. וניסו לחפש מניעים נסתרים שמעולם לא היו לי.

אשתי ענבל היא מלכה, היא יודעת להכיל אותי ואת הבנות, היא שותפה במאה אחוז לקבוצות, לעשייה, היא נותנת מענה לאמהות, ויש לא מעט כאלה כל יום. בסופו של דבר בקבוצות שפתחנו יש בהן את כל בעלי המוגבלויות, אנחנו באמת מאמינים שכל האמהות צריכות את אותה כתף תומכת. בקבוצות האלה יש לנו אנשים שהם דוקטורים, אנשים שהם בהנהלה הבכירה של ביטוח לאומי ורשות המיסים, ואנחנו נותנים מעטפת כוללת לצרכים השונים, אנחנו מנסים ללמוד יחד. בלי ענבל, אני כלום. אני תמיד מוקיר לה תודה על מי שאני, בהיותי איתה.

עם הזמן, הצלחתי להכיר אנשים רבים ונפלאים, עם רצון לא פחות משלי, כגון השותף שלי, החבר והאח – רן גרינברג. וכיום יש למשפחות המיוחדות מקום. כיום, יש למשפחות בעיר בית, יש קול, משהו שעד לפני כמה שנים לא היה להם ביבנה, הן היו שקופות לגמרי. כמובן הכל בעזרתם של ראש העיר רועי גבאי, סגנו חיים מסינג ומשרד הרווחה.

נקודת תפנית
 

יוני מספר: "מאז ומעולם הייתי אדם שמחפש לקחת אחריות ולשמש דוגמה. אני לא רואה עצמי חי בעיר ולשבת מהצד, כשאני חרד למצב. ואני גם יכול להגיד בפה מלא שמאז האבחון, אני מונע גם מפחד שהילדה שלי תגדל ותגיד שלא עשיתי בשבילה מספיק.

לקחתי את עצמי ואת אשתי למפגשים עם עוד כמה אמהות לביאות, בדרך כלל הנשים הן בראש החץ. פתחנו עשרות חוגים, קבוצות והרצאות, וימי כיף למשפחות. יצאתי מגבולות יבנה וזכיתי להיות העותר הראשי ודובר קבוצת 'מצילים את מסגרות התקשורת', בתביעה נגד משרד החינוך, על קיצור שעות הלימודים במסגרות התקשורת, וניצחנו. כיום אנחנו מרימים מספר פעילויות ברמה הארצית ואנחנו מכניסים עכשיו את יבנה כעיר ראשונה – פיילוט, להנגשה של אוטיזם ובעלי מוגבלויות יחד עם אלו"ט. לדוגמה: הבאתי את אלו"ט ליבנה על מנת שיעשו הסברה והרצאות לכל מי שנותן שירות, איך נותנים שירות לאוטיסטים, וזו רק דוגמה אחת.

הבעיה הכי חמורה שזו לקות שקופה, זה שוני נוירולוגי שלא רואים אותו. אם תראה אדם בכיסא גלגלים לא תבקש ממנו שיחליף לך מנורה. באוטיזם לא רואים דבר, כשרואים ילד מנופף בידיים לדוגמה, לא מבינים את זה. לפעמים אתה נכנס לסיטואציה ואתה לא יודע לאיזו סיטואציה אתה נכנס כאדם "רגיל", אתה לא יודע להכיל את מה שקורה מולך.
קרה לי שישבתי עם הבת שלי וחיבקתי אותה, ובכיתי, בלי להבין בכלל את הסיטואציה. אני לא מבין את העולם שלה. התגובות שלה, זה יכול להיות מאפס למאה, שהמורה נגעה לה בקלמר, והיא לא יודעת להכיל את זה, והיא הולכת להטיח את הראש בקיר.

יש מודעות לנושא כמו למשל שכולנו אחים, אין ימין ואין שמאל, אבל בסוף זה קשקוש. מדברים על להכיל את השונה, אבל האם היית רוצה שהילד שלך ילמד עם ילד עם מוגבלות? רוב ההורים יענו שלא. בגדול, אף זר שהוא לא הורה לילד מיוחד, לא יבין את המורכבות שההורים חווים. וההורים האלה לא יהיו תמיד לצד הילדים. צריך להכין את זה שהילדים האלה יוכלו לחיות בכבוד גם בלי הוריהם, ושבאמת יהיו שווים. ביבנה – יש שינוי, יבנה כיום מחבקת ומכילה, ונותנת לי את כל הכלים שאני צריך בשביל להמשיך ולעשות. הדרך עוד ארוכה ויש לנו המון מה לעשות".

פעילות מסביב לשעון
 

יוני: "השבוע הייתה מסיבת חנוכה שרן ואני עבדנו עליה שבועות רבים, ועכשיו פנינו ליום האישה בחודש פברואר. במקרו, בצרה רחבה יותר, אני עובד על כל נושא ההנגשה של העיר. בין אם זה אירועים שיהיו נגישים, דברים קטנים כמו אטמי אוזניים אם הרעש חזק מדי, פינה שתהיה סגורה ולא עם כל הקהל הרחב, מקומות אינטימיים. תאורה שלא תהיה לבנה מדי במשרדי העיר. הנגשה של הטלפן על מנת שאותו בעל מוגבלות לא יצטרך להגיע למשרדי העירייה, כי לא כולם יודעים להכיל את הסיטואציה. אני מאמין בעבודת צוות, ואני מאמין שיבנה תהיה נקודת אור לכל הערים בארץ.

החלום של כל הורה שהילד שלו יהיה מושלם, רק צריך להסביר להורים מה זה אומר להיות מושלם, וכל אחד מאיתנו מושלם בדרכו. האבחון עזר לי, גיליתי כוחות בעצמי, באשתי, וזה עזר לי להיות יותר מכיל וסובלני. אחרי שמבינים שהשמיים הם אותם שמיים לפני ואחרי האבחון, שום דבר לא השתנה בבת שלי, ואחרי שטיפלתי בעצמי והבנתי, אין בי שום כעס לא העולם ולא על אלוהים, נשאר לי רק להודות על כל המתנות שיש בדרך. להיות הורה לילדה מיוחדת, זה היכולת להכיל, לחבק ולאהוב בכל סיטואציה, מבלי להיות מודע למה שקרה באותה סיטואציה.

הרבה אנשים נהנים מזה על הדרך, אני לא יכול לשנות מציאות רק לילדה אחת בעולם. היא רואה מה אני עושה, להגיד שהיא מבינה? אני לא יודע. במסיבת חנוכה שעשינו, היא ביקשה ללכת הביתה. ב-90 אחוז מהחוגים שפתחנו היא לא משתתפת, אבל היא כן רואה וכן אומרת תודה. עד כמה היא מודעת? אני לא יודע, אבל היא מודעת.
כעת היא מתחברת מאד לשני דברים, לשיעוריMMA  בהם היא לומדת להיכנס לקבוצה, בינתיים היא מתאמנת באופן פרטי, זה נותן לה המון ביטחון והמון כוח. היא מתאמנת של תום גרינברג כבר שלוש שנים, מהן שנה וחצי באופן פרטי.

הדבר השני: בכל יום שלישי בשעה חמש היא משתתפת בחוג משחק על במה, חוג שרן גרינברג מפעיל בהתנדבות מלאה. יש לו גישה לילדים שזה לא להאמין, גודל הלב והנשמה שיש לו, לא ניתן לתאר. הוא אחת המתנות הגדולות שקיבלתי על הדרך.

כיום אני משמש כמנהל רשת ביסקוטי, יש לי מאות עובדים ובנוסף לזה, בערך 10 שנים אני מתנדב בבילוש ביבנה, מתוך אמונה שצריך לנקות את העיר שלנו ושהרחובות יהיו בטוחים יותר. עשינו מבצעים ותפסנו המון דברים שהשתיקה יפה להם, ואת זה אני עושה בלילות ובסופי שבוע. כל עוד אני יכול – התנדבות זה ערך עליון והלוואי שתמיד נהיה בצד שנותן. וזה גם מה שאני רוצה שהבנות שלי יראו וייספגו". הוא מסכם בחיוך.

צילום: פרטי